פסק דין
אופנוע רכוב ע"י הנתבע 1 נכנס לצומת,מכיוון מערב לכיוון מזרח , כטענתו באור ירוק, ומתנגש עם אופנוע רכוב ע"י הנתבע 3 שנכנס לאותו צומת מצפון לדרום . כתוצאה מן ההתנגשות נופל האופנוע של הנתבע 1 , וגולש עדי רכבו של התובע 2 המבוטח אצל התובעת 1 פוגע ברכב שחנה בצד הכביש וגורם לו נזק.
תביעה זו הוגשה ע"י התובע 2 ומבטחתו כנגד שני המעורבים, הנתבע 1 והנתבע 3, כמו שגרמו את הנזק לרכב התובע 2.
בפתח ישיבת המשפט הודיעו באי כוח הצדדים כי בין התובעים לנתבעים אין כל מחלוקת כי רכבו של התובע 2 חנה בצד הכביש, וכי אין לתובע 2 כל חלק באחריות לאירוע התאונה . וכי המחלוקת היחידה בין הצדדים היא חלוקת האחריות בין הנתבעים 1-3 לאירוע התאונה .
מטעם הנתבעים 1 ו-2 העידו שני עדים . הנתבע 1 בעצמו המוסר כי הוא רכב על האופנוע שלו ממערב למזרח, הגיע לצומת ראה כי האור בכיוונו ירוק, ואזי המשיך בנסיעה לתוך הצומת . לפתע ראה רוכב אופניים הנתבע 3 הרוכב מכיוון מערב למזרח, קרי בקו המצטלב עם קו הנסיעה שלו, נכנס לצומת, בלם והסיט את אופנועו, ובכל זאת פגע באופניים של הנתבע 3, נפל והאופנוע שלו גלש עד שפגע ברכב התובעים
הנתבע 1 מעיד כי הוא נכנס בירוק ואילו הנתבע 3 נכנס באדום וגרם להתנגשות. הנתבע 1 גם מוסר כי ראה את הנתבע 3 ממרחק של 15 מטרים, וכי נסע במהירות של 40-50 קמ"ש . הוא גם אומר כי האופנוע עף ל 20 מטר בערך ונכנס מתחת לרכב שחנה .
אם אוסיף את העובדה כי הנתבע 1 ראה את האופניים של הנתבע 3 ממרחק של 15 מטר, לעובדה כי הוא הועף כגרסת הנתבע 1 למרחק של 20 מטר , ונכנס מתחת לרכב חונה , קשה לי לקבל את גרסת הנתבע 1 כי הוא נסע במהירות של 40 -50 כגרסתו , ומאידך ניתן לשאול את השאלה אם ראה אותו ממרחק של 15 מטר, מדוע לא היטה את כידון האופנוע שלו ימינה או שמאלה כדי להתחמק ממכה ישירה עם הנתבע 3 .
שמעתי מאביו של הנתבע 3 כי הנתבע 3 חיה פצוע אנוש בתאונה , והדבר אף הוא מעיד על מהירות של הנתבע 1 .
הנתבעים 1-2 הביאו עד ניטראלי נוסף מטעמם הוא עד ההגנה 1 מר כפיר ששון. זה מעיד כי הוא נסע באיילון מצפון לדרום עמד ברמזור אדום , מצד ימין שלו ממערב למזרח נסע הנתבע 1 שעובר את הצומת בירוק בנתיב הימני , ושניה אחרי זה ראה מה שהוא מתפרץ לכביש , דבר אותו לא זיהה אחר כך ראה שזה רוכב אופניים , עצר והזעיק אמבולנס.
אין מחלוקת כי רוכב האופניים המתואר בעדותו של עד ההגנה 1 הוא הנתבע 3 .
עד זה מסר כי רוכב האופניים ניסה לעבור מדרום לצפון בכיוון הנסיעה שלו . דבריו אלו של עד ההגנה 1 , סותרים למעשה את דברי עד ההגנה 2 הנתבע 1 , כי רוכב האופניים נסע מצפון לדרום ולא מדרום לצפון . אך בסתירה זו אין כדי להשפיע על הממצאים בדבר אחריותו של מי מהנתבעים 1-3 לתאונה . שכן על פי ההיגיון, אם הנתבע 3 נסע מדרום לצפון או מצפון לדרום, הרי בהינתן כי לנתבע 1 היה אור ירוק, הרי שלנתבע 3 יש אדום בשני הכיוונים.
הנתבע 3 לא העיד עבור עצמו, ועל פי דברי אביו הוא אנו זוכר דבר שכן הוא נפצע קשה בתאונה .
אם כן עלי להחליט על פי עדויותיהם של עדי ההגנה מטעם הנתבעים 1-2 בלבד.
בהתחשב בממצאים לפיהם הנתבע 1 ראה את רוכב האופניים רק ממרחק של 15 מטר, שעה שלא הוסבר לי מדוע לא ראה אותו יותר מוקדם או ממרחק יותר גדול, העובדה כי האופנוע של הנתבע 1 הועף ל 20 מטר ואף נכנס מתחת לרכב התובע 2, מצביעה על מהירות יותר גבוהה מאשר טען הנתבע 1 . מהירותו של הנתבע 1 והטענה כי לא ראה את האופניים ממרחק יותר מ 15 מטר, מצביעות כאלף עדים על כך שהנתבע 1 גם נהג במהירות גדולה מן המותר, וגם לא היה ערני דיו למתרחש בכביש.
כבר נפסק ע"י בית המשפט העליון, כי אל לו לנוהג ברכב לקחת את הזכות הנתונה לו בהתעלם מנתוני השטח ויתר הנסיבות של האירוע, ואסור לו להיכנס לצומת, גם אם הזכות שלו , בעיניים עצומות רק בהסתמך על הזכות שלו . אם כי הזכות היא שלו , אך קיימות סיטואציות של רשלנות תורמות בדרגת חומרה שונות. המקרה אשר לפני מחייב ייחוס רשלנות בשיעור של 35 % לאירוע התאונה לנתבע 1 .
כמובן בהעדר נתונים אחרים ונוכח עדותו של העד הניטראלי מר כפיר ששון שהוא עמד באדום בשעה שהאופניים נכנסו לצומת, אין מנוס מן הקביעה כי הנתבע 3 נכנס לצומת למרות האור האדום ובכך רשלנותו .
המסקנה היא שיש לחלק את האחריות לאירוע התאונה 35% על הנתבע 1 , ו 65 % על הנתבע 3 .
לפי חלוקת אחריות זו , ובהעדר מחלוקת על גובה הנזק, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את סכום התביעה בסך של 10689 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום אירוע התאונה 10/3/09 , אגרת משפט כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 2000 ₪.
סך הכל הסכום הפסוק ישולם , 35% ממנו ע"י הנתבעים 1ו-3 , ו65% ממנו ע"י הנתבע מספר 3. כאשר חיוב הצדדים בנפרד וכל צד אחראי לחלק שנפסק נגדו .
ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"א, 05 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.