איתן ליאל נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ ואח'

החלטה

1. התובע הועסק בנתבעת כטייס – קברניט.

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת והמבקשים, בגין פיטורים שלא כדין.

2.נתבעים 2-8 (להלן – המבקשים) הגישו בקשה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, העדר יריבות והעדר עילה.

3. להלן נימוקי הבקשה:

המבקשים הינם בעלי משרה ועובדי הנתבעת. בינם ובין התובע לא התקיימו יחסי עובד ומעביד ואף אין טענה לקיומם. משכך, נעדר בית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה.

אין לחייב את המבקשים כאורגנים בנתבעת, בחבות אישית.

התביעה נגד המבקשים בעילה של גרם הפרת חוזה, לתשלום פיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד, נעדרת תשתית עובדתית וסותרת את הלכת בית הדין הארצי לעבודה בעניין סימס – יוחננוף.

4.להלן עיקרי התגובה לבקשה:

א. התנהגותם הפסולה של המבקשים היא שהביאה להשעייתו של התובע מתפקיד הקברניט וכן לפיטוריו.

ב. עילת התביעה כנגד המבקשים היא "גרם הפרת חוזה" בהיותם הרוח החיה ומקבלי ההחלטות בנתבעת. בתביעה על פי עילה זו אין דרישה כי בין הצדדים יתקיימו יחסי עובד ומעביד.

ג. המבקשים פעלו בחריגה מסמכותם ובניגוד להוראות חוזה העבודה האישי של התובע והפרו את חובת השימוע.

ד. הפעולות הלא חוקיות של המבקשים הביאו להשעייתו של התובע, הורדתו בדרגה ולבסוף לפיטוריו תוך הפרת הסכם העבודה בינו לבין הנתבעת.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, להלן החלטה בבקשה.

5. מכתב התביעה עולה שהתובע מלין נגד הליכים שננקטו נגדו, או העדרם, כל זאת בעקבות אירוע המכונה בכתב התביעה - "אירוע הדלת הפתוחה".

6. לשיטתו, המבקשים ביקשו לטפול עליו האשמות שווא ולהביא לפיטוריו.

7. פסק דין מנחה בסוגיה זו הוא דב"ע נא/3-156 סימס – יוחננוף, פד"ע כד 199 (להלן: "הלכת יוחננוף").

שם פסק בית הדין הארצי לעבודה כדלקמן:

"החברה, כגוף משפטי, פועלת באמצעות האורגנים שלה ובדרך כלל באמצעות מנהליה. מנקודת מוצא זו יש לבדוק אם התמלאו יסודות העוולה בסעיף 62 (2) לפקודת הנזיקין.

בספרה של נ' כהן 'גרם הפרת חוזה' אנו מוצאים כי ההלכה היא שאין לקבל את הדעה כי כל אימת שחברה מפרה חוזה יש לראות את המנהל כגורם להפרתו, וכך אומרת המחברת המלומדת (בסעיף 69) : 'נראה אפוא כי הלכה זו תואמת את הדוקטרינה המקובלת של ה- Alter ego – המנהל פעל במסגרת סמכותו, ופעולת והיא פעולת החברה. לא ניתן לנתק בין המנהל לבין החברה. החברה היא מפרה של החוזה, והמנהל 'יוצא מהתמונה'. למרות שהמנהל גרם לכך, שהחברה תבצע פעולת בלתי חוקית' (הפרת חוזה), נראה שאם הדבר הוא לטובת החברה, עדיין ראוי להתייחס למנהל כאל אורגן של החברה. נוסף לכך, אם קיים קושי להחיל את התורה האורגנית על מקרים שבהם מבוצעת פעולה בלתי חוקית – ובמקרים כאלה חלה הפרדה בין המנהל לבין החברה – ניתן לומר, מכל מקום, שגם אם גרם המנהל לחברה להפר את החוזה יהיה לו צידוק לכך. יוצא איפוא שהמנהל יהיה פטור מהעוולה של גרם הפרת חוזה, והחברה גם לא תהא אחראית שילוחית בגין גרם הפרת חוזה. אחריותה היחידה של החברה תהיה בשל הפרת חוזה."