אישי נ' עמר

החלטה

1.בגדרי תביעה לצו מניעה קבוע, הוגשה הבקשה שלפני למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על הנתבע להיכנס לדירת התובעת ברחוב הנורית 3/1 (202/1) בירושלים (להלן: הדירה) ולהתקרב אליה למרחק פחות מ-100 מ'. ביום 9.5.13 ניתן על ידי צו ארעי, במעמד צד אחד, והיום, 11.7.13, התקיים דיון במעמד הצדדים, וזאת לאחר שניתנה לנתבע שהות להסדיר את ייצוגו המשפטי ולהגיש תגובה בכתב לבקשה.

2.אקדים ואומר, כי הנתבע טען בפני להעדר סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה, הנתונה לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, היות שהצדדים הם ידועים בציבור. בתגובתה, התובעת אמנם הכחישה עובדה זו, אך מכתבי בי-הדין שהוצגו בפני בהליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה, עולה, כי התובעת טענה, באמצעות בא-כוחה, כי הנתבע היה ידוע בציבור שלה, וכן הוסיפה וטענה בעצמה עובדות נוספות לעניין מגורים משותפים שיש בהן כדי לתמוך בכך (ראו: המסמכים שצורפו על-ידי הנתבע ביום 5.6.13 וביום 13.6.13). הואיל והסכסוך בין הצדדים בנוגע לדירה נובע מן הקשר שהיה בין הצדדים בתקופת הקשר ביניהם, והסכסוך ביניהם תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה, הרי שעל-פי אמת המידה שנקבעה בפסיקה, הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. לפיכך, ובהמשך להערות בית המשפט, הסכים ב"כ התובעת "להעברת התביעה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה, מבלי שיש בכך הסכמה או הודאה בפלוגתאות השנויות במחלוקת בתיק זה או שיש לכך השלכה על זכויותיה הקנייניות של התובעת." (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 5-3). אף על-פי כן, ובטרם תועבר התובענה לבית המשפט לענייני משפחה, אני מוצאת לדון בבקשה לסעד הזמני (ראו: רע"א 6435/05 ז'אנו נ' יורו ישראל (י.ש) בע"מ, פיסקה 8 לפסק דינה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה (10.4.2006); ת"א (מחוזי חי') 942/07 דרור נ' מוסק, פיסקה 5 להחלטת כבוד השופט י' עמית (8.2.2009).

3.מן הבקשה לסעד זמני, התגובה לה, כתבי בי-הדין שצורפו על-ידי הצדדים בקשר להליכים הנוספים שהתנהלו בין הצדדים ומן הטענות בעל-פה, עולה, כי הדירה הייתה שייכת בזמנו לנתבע וגרושתו; וכיום, הזכויות בה רשומות על שם התובעת, לאחר, שלטענתה, רכשה את הדירה (ראו: נסח טאבו שצורף לבקשה). הנתבע חולק על זכויותיה של התובעת בדירה. בתגובתו שהוגשה בכתב, ותוך שהוא עומד על טענותיו בנוגע להעדר זכויות בדירה של התובעת, הסכים הוא לכך שכל עוד לא הוכרעו זכויותיו בדירה, הצו הארעי שניתן יעמוד על כנו בכל הנוגע לדירה (להבדיל מן המחסן); אולם, בדיון היום חזר בו מכך.

אלא, שדי לי בהעברת הרישום של הזכויות בדירה על שם התובעת בנסח הטאבו, ובעובדה שהנתבע אינו מתגורר בדירה מזה זמן, כדי לקבוע כי התובעת עמדה בנטל להראות כי הזכויות בדירה שייכות לכאורה לה, וממילא כי עומדת לה הזכות לכאורה למנוע מן הנתבע את השימוש בדירה. משכך, קמה לה זכות לקבל את הצו הזמני שהתבקש (ראו גם: פסק דינה של כבוד השופטת א' שמאי-כתב בה"ט 38300-02-13 אישי נ' עמר (7.5.13)). כן אין בידי לקבל את טענתו החלופית של הנתבע כי יש להתיר לו להתגורר במחסן המצוי בסמוך לדירה. מבלי להכריע בשאלה הנתונה במחלוקת מי בנה את המחסן, נוכח המכתב שהוצג מיום 14.3.13 מאת מר מנחם גרשוני, סגן ומ"מ מנהל אגף תכנון העיר (ת/1), לפיו "שטח שמיועד בהיתר הבניה למחסן לא ישמש למגורים. לא ניתן לעשות זאת גם בהיתר לשימוש חורג", אין להתיר לנתבע להתגורר במחסן בניגוד לדין (ראו גם פסק דינה של כבוד השופטת שמאי-כתב לעיל, בפיסקה 20).

4.אשר למאזן הנוחות, הנתבע טען בפני כי אין לו היכן להתגורר והוא דר רחוב, ואף צירף מסמכים בנוגע למצבו האישי והרפואי (נ/1, נ/2). לפיכך, ביקש להתיר לו להתגורר בדירה, בה, לטענתו, התובעת אינה מתגוררת כעת. עם כל הצער בדבר מצבו של הנתבע, הרי שהנתבע מבקש למעשה לשנות מן המצב הקיים ולהתיר לו להתגורר בדירה, הרשומה על-שם התובעת, ללא הסכמתה. זאת לא ניתן לאפשר בגדרי הבקשה לסעד זמני.

5.עם זאת, לנוכח בקשת הנתבע והסכמת התובעת (עמ' 1 לפרוטוקול), ניתנת לנתבע האפשרות ליטול מן הדירה את החפצים השייכים לו, כאשר זאת יעשה בליווי שוטר, במועד שיתואם מראש עם התובעת.

6.לאור האמור, ניתן בזה צו זמני, האוסר על הנתבע להיכנס לדירת המבקשת ברחוב הנורית 3/1 (202/1) בירושלים ולהתקרב אליה למרחק פחות מ-100 מ'.

בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה איני רואה ליתן צו להוצאות בגין בקשה זו.

7.בהתאם לבקשת הנתבע ובהסכמת התובעת, ומכוח סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני מורה על העברת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.

8.המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ג, 11 יולי 2013, בהעדר הצדדים.