אישור פסק בורר של המוסד לבוררות של התאחדות לכדורגל

1.      עניינן של התובענות שבפני נסב סביב פסק בורר שניתן ע"י המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל (המשיבה 2), במחלוקת שהתגלעה בין המבקש, סוכן שחקני כדורגל, הרשום ככזה אצל המשיבה 2 (להלן: "המבקש") לבין המשיב 1, שהינו שחקן כדורגל מקצועי המשחק בקבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים החל מעונת המשחקים 7-2006 (להלן: "המשיב"). 

המבקש עתר לביטול פסק הבורר (ה.פ. 1184/07) ולביטול החלטת הבורר, לפיה הוא מוסמך לדון במחלוקת (ה.פ. 1145/07).

לעומתו עתר המשיב לאישור פסק הבורר (ה.פ. 1148/07).

כמקובל, הדיון בכל שלושת התובענות אוחד.

2.      ברקע המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים עומדת תביעת המבקש מהמשיב לתשלום עמלה בגין טיפולו בהעברתו לשחק בקבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים. התביעה מבוססת על הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 19.2.06 לפיו זכאי המבקש שתיווך בעיסקה ל-25% משכרו השנתי של המשיב.

המשיב דחה את תביעת המבקש וטוען כי חתימתו על ההסכם באה על רקע מצגי שווא שהוצגו בפניו והטעייתו על ידי הסוכן. לדבריו המו"מ עם קבוצת בית"ר ירושלים התנהל ישירות עימו ועם אביו ולמבקש - המתווך - לא היתה תרומה לגיבוש ההסכם ולכריתתו.

את תביעתו הפנה המבקש להתאחדות הכדורגל העולמית (פיפ"א) כבר במרץ 2007. במקביל, ולהבטחת פסק הבורר שיינתן ע"י פיפ"א, פנה לבית משפט זה בבקשה להטלת עיקול זמני מכח סעיף 15 לחוק הבוררות. ביהמ"ש הורה על עיקול כספי המשיב עד לגובה של 3 מליון ש"ח. עיקול זה בוטל בשלב מאוחר יותר כנגד הפקדת ערבות בנקאית בשקלים בסכום של -.200,000 דולר. ערבון זה מופקד עדיין בבית המשפט משום שפיפ"א טרם הכריעה בתביעה, ולמעשה טרם החלה לדון בה.

המשיב "לא שקט על שמריו" והגיש מצידו תביעה כנגד המשיב (ביום 24.6.07) למוסד לבוררות של המשיבה 2 במסגרתה ביקש הצהרה, לפיה המבקש לא היה מעורב כלל בעיסקת העברתו לבית"ר ירושלים ועל כן אין הוא זכאי לדמי תיווך או עמלה כל שהיא.

המבקש, אשר סבר כי הגשת התביעה לפיפ"א שוללת את סמכותו של המוסד לבוררות של המשיבה 2, לא התגונן מפני תביעת המשיב ואף ביקש לעכב את הליכי הדיון בה עד שפיפ"א תכריע במחלוקת.

הבורר שמונה ע"י המוסד לבוררות (עו"ד חיים עדיני) דחה את בקשותיו. לאחר שקיים ישיבת הוכחות בנוכחות המשיב בלבד (המבקש לא הופיע) פסק (ביום 22.10.07) לטובתו וקבע כי אין המבקש זכאי לעמלה כל שהיא, משום שהוא לא נטל חלק פעיל בעסקת העברת המשיב לקבוצת בית"ר ירושלים (סעיף 23 לפסק).

במצב דברים זה הונחה המחלוקת לפתחו של בית משפט זה במסגרת שלושת התובענות שהוגשו ע"י שני הצדדים כמפורט לעיל.

3.      טוען המבקש בבקשותיו, כי משהונחה המחלוקת בין הצדדים לפתחה של פיפ"א והמוסד לבוררות שלה, נשללת סמכותו של המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל בישראל לדון בה ועל כן יש לבטל את הפסק שניתן ע"י הבורר עו"ד עדיני מכח הוראת סעיף 24(3) לחוק הבוררות.

לטענתו, סמכותו של מוסד הבוררות של פיפ"א לדון בתביעתו נקבעה בהסכם בין הצדדים. משכך ומשהוגשה תביעתו לפיפ"א, בטרם הוגשה תביעת המשיב נגדו למוסד הבוררות של המשיבה 2, יש לפעול על פי הכלל של "הליך תלוי ועומד" ולהמנע מדיון בערכאה אחרת.

המשיב גורס כי הסמכות הבלעדית לדון במחלוקת בינו לבין המבקש מסורה למוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל בישראל מכח החוק ולפיכך אין צורך לקבל את הסכמת הצדדים להתדיינות זו בפני הבורר אף שהיא נושאת אופי של בוררות.

יתירה מכך: העובדה שהן המבקש (כסוכן) והן המשיב (כשחקן כדורגל) רשומים במסגרת ההתאחדות לכדורגל כפועלים בישראל מכפיפה את שניהם, בהסכמתם שניתנה בעת שקיבלו על עצמם "את עולה" לתקנונים הקובעים בוררות חובה במסגרת המוסד לבוררות.

4.      הדין, לדעתי, עם המשיב.

על פי הוראות סעיף 5 לחוזה התחייבו הצדדים לפעול על פי הוראות הדין החל במדינה הרלונטית, הינו במדינת ישראל, במקרה זה.

מהו הדין הרלונטי לעניינינו?

הוראות סעיפים 10-11 לחוק הספורט 1988 מחייבות את הצדדים שבפני לפנות להליכי בוררות במקרה שהתגלעה מחלוקת ביניהם. הבוררות תתנהל, כך נקבע בסעיף 10 לחוק הנ"ל, על יסוד הוראות שנקבעו בתקנונים בעניינים שונים שהותקנו ע"י התאחדויות או איגודי ספורט שונים, לרבות תקנונים בדבר "העברת ספורטאים", והם יחייבו את כל ה"מסונפים" להתאחדות או לאגוד, אם כאגודת ספורט, אם כשחקנים ואם כבעלי תפקידים אחרים באותו ענף ספורט.