1. בפניי ערעור על החלטת כבוד ראש-ההוצאה לפועל (הרשמת צ' גרדשטיין-פפקין, כתוארה אז) מיום 13.10.2009 בתיק הוצל"פ 21-04730-03-2 (להלן:
"ההחלטה").
במסגרת ההחלטה נדחתה בקשתה של המערערת, חברת צ.ח.י. אלוני מסחר בע"מ (להלן:
"הזוכה"), לחייב את המשיב, מר יעקב דרור (להלן:
"צד ג'"), בחובה הפסוק של החייבת (חברת הראל שמואל אלומיניום בע"מ, להלן:
"החייבת") מכוח סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן:
"החוק").
החייבת הינה חברה המבצעת עבודות אלומיניום. הזוכה סיפקה לחייבת מוצרי אלומיניום. צד ג' הינו קבלן ראשי כללי, אשר החייבת ביצעה עבורו עבודות אלומיניום כקבלן משנה.
ההחלטה נשוא הערעור
2. תיק ההוצאה-לפועל נפתח ביום 18.12.2003. בהחלטה נכתב כי ניתנו בתיק 13 צווי עיקול שונים לעיקול כספים/נכסים/זכויות בין השנים 2008-2003 (להלן:
"צווי העיקול"), שכולם נענו על-ידי צד ג' בתשובה לפיה "אין נכסים לעיקול". יתרה מכך, צד ג' טען כי לא זו בלבד שאינו מחזיק בנכסי החייבת, אלא שהחייבת היא זו אשר חבה לו כספים רבים.
עוד נכתב בהחלטה כי טענות הזוכה התמקדו בשני מישורים שונים: האחד, כי צד ג' העביר כספים לחייבת בניגוד להוראות צווי העיקול שהתקבלו אצלו, וזאת באמצעות חברת ח.ק. צבע ואחזקות בע"מ (להלן:
"חברת ח.ק.") בדרך של קנוניה (להלן:
"טענת הקנוניה"); והשני, כי צד ג' העביר כספים לחייבת בניגוד להוראות צווי העיקול על דרך של קיזוז חובות נטענים של החייבת כלפיו (להלן:
"טענת הקיזוז").
כאמור, בהחלטה נדחו טענות אלה של הזוכה.
3. אשר לטענת הקנוניה קבעה כבוד ראש ההוצאה-לפועל - לאחר שצד ג' ומיופה-הכוח של חברת ח.ק. (להלן:
"מר זפרני") נחקרו בפניה - כי לא הוכחה טענת הזוכה לפיה הייתה קנוניה בין החייבת וצד ג' לבין חברת ח.ק. לצורך התחמקות מצווי העיקול, כי בין צד ג' לבין חברת ח.ק. הייתה התקשרות עסקית של ממש וכי חברת ח.ק. לא שימשה צינור להעברת כספים בין צד ג' לבין החייבת, אלא החייבת פעלה כקבלן-משנה בשירות חברת ח.ק. (שהיא עצמה שימשה כקבלן-משנה של צד ג').
4. אשר לטענת הקיזוז, קבעה כבוד ראש ההוצאה-לפועל כי בעניין זה אין כמעט מחלוקת עובדתית בין הצדדים, קרי אין חולק כי צד ג' שילם לחייבת כספים עובר למועד הטלת צווי העיקול על חשבון עבודות שהחייבת הייתה אמורה לבצע בעתיד, כי במועד הטלת העיקול חבה החייבת כספים לצד ג' מכוח התשלומים המוקדמים הנ"ל ששילם צד ג', כאמור, עובר למועד הטלת צווי העיקול, וכי בתקופות בהן חלו צווי העיקול הקטינה החייבת את חובה לצד ג' בדרך של ביצוע עבודות עבור צד ג'.
כבוד ראש ההוצאה-לפועל אף קבעה באופן פוזיטיבי בעצמה - מעבר להעדר המחלוקת העובדתית בעניין זה כאמור לעיל - כי הוכח בפניה שהחייבת חבה כספים לצד ג' במועד בו היו צווי העיקול בתוקף וציינה, בין היתר, כי
"הדבר השתקף גם בדוחות ובתדפיסי חשבון שהוגשו על ידי צד ג' וכן בדו"ח רו"ח שצורף כנספח ה' לתגובת צד ג' מיום 19.4.07".
בנסיבות אלה הגדירה כבוד ראש ההוצאה-לפועל את השאלה שניצבה בפניה כדלקמן:
"האם מדובר בקיזוז אסור של חובות, או שמא העיקול לא חל מאחר שבידי צד ג' לא היו כלל נכסים של החייבת".
תשובתה של כבוד ראש ההוצאה-לפועל לשאלה זו הייתה כי, בעיקרון, קיזוז נכסים המצויים בידי צד ג' כנגד חוב של החייב כלפי אותו צד ג' אינו מותר במצבים שבהם הוטלו צווי עיקול על נכסי החייב המצויים בידיו של צד ג' (למעט מקרים מיוחדים, כגון בנקים), וזאת עקב העדפתו של צד ג' על פני נושים אחרים. ואולם, כבוד ראש ההוצאה-לפועל הוסיפה וקבעה כי עיקרון זה כלל אינו רלוונטי למקרה שבפנינו, שבו החייבת הייתה מצויה ביתרת חובה אצל צד ג', כך שבידי צד ג' כלל לא היו נכסים של החייבת שניתן היה לעקלם; ובלשונה של כבוד ראש ההוצאה-לפועל עצמה:
גם אם צד ג' העביר כספים רבים לחייבת עובר למתן צווי העיקול בתקווה כי יתקבלו עבודות ממשרד הבטחון אותן תעשה עבורו החייבת, ואף אם צפייה זו התבדתה בסופו של יום, עדיין הייתה קיימת לחייבת
יתרת חובה אצל צד ג' במועד הטלת העיקולים... אם לאחר ביצוע העבודות על ידי החייבת לצד ג' היתה נותרת יתרת זכות או אז יתרת זכות זו היתה נתפסת על ידי העיקול. אך כאמור לא זה המקרה שלפנינו... במקרה שלפנינו לא צד ג' לא היה חייב לחייבת כספים נוספים שהיה עליו לשלם בסוף ביצוע העבודות. כל שהיה הוא חובות של החייבת כלפיו [כלפי צד ג' - א.ל.ע.]. הרי מטרת סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל היא מניעת הברחת נכסים או כספים, ואולם לא נמסרו כל נכסים ו/או כספים של החייבת לידי צד ג' וצד ג' לא היה חייב בהעברת כל כספים לחייבת ואותם רצה לקזז עם חובותיה כלפיו.
5. בנסיבות אלה, כאמור, דחתה כבוד ראש ההוצאה-לפועל את הבקשה וחייבה את הזוכה בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ש"ח.
ההליכים
6. תיק ההוצאה-לפועל נגד החייבת נפתח ביום 18.12.2003. ההחלטה ניתנה, כאמור, ביום 13.10.2009. ערעור הזוכה על ההחלטה הוגש לבית-משפט זה ביום 24.11.2009. יש לציין כי הודעת הערעור עצמה נוסחה מלכתחילה כערעור בזכות, אך המספר שניתן לערעור היה מספר של בקשת רשות ערעור (רע"צ 28734-11-09).
7. הערעור נדון בתחילה בפני כבוד השופטת ש' דקל-נווה. לאחר ארבעה דיונים שהתקיימו בפניה ניתנה על-ידי כבוד השופטת דקל-נווה ביום 10.1.2011 החלטה מפורטת בבקשת הזוכה להגיש ראיות נוספות במסגרת הערעור (שני תצהירים נוספים של מר זפרני). בהחלטה זו התירה כבוד השופטת דקל-נווה לזוכה להגיש ראיות נוספות אלה, אך קבעה כי הדיון בתיק יוחזר לכבוד ראש ההוצאה-לפועל על מנת שזו תשמע את חקירתו של מר זפרני ותיתן החלטה מתאימה. כבוד השופטת דקל-נווה ציינה בהחלטתה כי:
אני ערה לכך שלמערערת [הזוכה - א.ל.ע.] טענות נוספות בערעורה שטרם נדונו. מאחר שמהערעור עולה כי "מסלול הקנוניה" מהווה טענה מהותית ומשמעותית של המערערת, ודי אם תתקבל טענה זו ע"י כב' רשמת ההוצל"פ, כדי לייתר את יתר טענות המערערת בערעורה, יהיה זה יעיל וצודק יותר לאפשר למצות טענה זו.
יחד עם זאת, ולמען הסר ספק, תשמרנה כל זכויות המערערת לשוב ולטעון את טענותיה בערעור, וגם לגבי שני "המסלולים" האחרים בערעורה, לאחר שתינתן החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, וזאת אם המערערת תהיה מעוניינת בכך.