ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט ד' טפרברג) מיום 26.12.12 בתיק א"פ 46840-12-12, על פיו נדחתה בקשת המערערות לאישור הסכמים להעברת זכויות החסויה בדירה ובחשבונות בנק לבנותיה.
ברקע הבקשה, אירועי "הצוק הפיסקלי" בארה"ב וביתר פירוט - סיומו הצפוי של פטור מסויים הקיים בארה"ב ממס מתנות וממס עיזבון, העומד נכון לעכשיו, כפי שנמסר לנו, ועל למעלה מחמישה מיליון דולר. בהיעדר שינויי חקיקה עד לתום השנה הגרגוריאנית (מחר), תרד תקרת פטור זה ל-1,000,000 דולר, כאשר כפי שהובא בפנינו בחוות דעת מומחה לעניין, שיעור המס אף יעלה החל מ- 1.1.13 מ- 35% ל- 55%. שינויי מס אלו עשויים להשפיע על כספי החסויה ומכאן הבקשה שהובאה בפני בית משפט קמא, לאישור הסדר בין החסויה לבנותיה, ומכאן אף הערעור דנן.
כאמור בהודעת הערעור, החסויה הנה אלמנה בת 87, המתגוררת בדירתה בירושלים עם מטפלות עובדות זרות, כשמצבה הבריאותי קשה ובין היתר נושמת היא בסיוע חיבור לחמצן באופן קבוע.
ביום 10.1.12 מונו המערערות לאפוטרופסותיה של החסויה, אחר שבפני בית משפט הובאה תעודת רופא של ד"ר דוד בלס, פסיכיאטר ופסיכו-גריאטר, המעיד על עצמו כמי שטיפל בחסויה מאז 28.3.07. ד"ר בלס מציין במכתבו מיום 23.10.11, כי בבדיקה הקוגניטיבית האחרונה ביום 27.3.11 היו תובנתה ושיפוטה של החסויה תקינים, ואילו בבדיקה הנוכחית, כנראה לאחר אירוע מוחי, נמצא ליקוי קוגניטיבי חמור, המצריך מינוי אפוטרופוס לגופה ולממונה של החסויה, תוך שמצבה הקוגניטיבי אף איננו מאפשר לה להביע דעה על מי ימנה תפקיד זה. ד"ר בלס מציין, כי במשך ארבע וחצי שנים בהן החסויה מטופלת אצלו, רוב הביקורים היו בנוכחות אחת מבנותיה, המערערות, והיא נהגה לשאול את עצתן לפני שהחליטה דבר ובמהלך התקופה תמיד סמכה עליהן ורצתה את מעורבותן ואף פעם לא התנגדה לכך. נוכח כך המליץ ד"ר בלס על מינויין כאפוטרופסותיה, וכך היה.
החסויה הנה אזרחית ארה"ב, בנוסף לאזרחותה הישראלית, וכפי שנמסר לנו, כפופה לדיני המיסוי בארה"ב, וכך גם עיזבונה לאחר אריכות ימיה. לחסויה נכסים בישראל בשווי של כשני מיליון דולר, ביניהם דירתה ששווייה מוערך בין 800-900 אלף דולר. נוכח כך ועל רקע השינויים הצפויים, נכון לעכשיו, בשיעורי הפטור ושיעורי המס, חוששות המערערות מחיוב במס עיזבון בסך 550,000$, לאחר אריכות ימי החסויה, אשר ניתן להימנע ממנו אם ייחתמו הסכמי ההעברה ללא תמורה המוצעים בידי המערערות עתה.
לטענת המערערות, רצונה וטובתה של החסויה, הוא שלאחר אריכות ימיה יגיעו מירב כספיה לבנותיה המסורות, ולא לרשויות המס בארה"ב. נוכח כך הובאה בפני בית משפט קמא בקשה לאישור הסכמים בין המערערות כאפוטרופסות של החסויה, לבין המערערות כבנותיה של החסויה ועמן אחות נוספת, להעברת רכושה של החסויה על שמן בחלקים שווים. בהקשר זה אף נתנו הבנות התחייבות, ביחד ולחוד, באופן בלתי חוזר ובלתי מותנה, כי הן ידאגו, על חשבונן, לכל צרכיה של החסויה, ככל שיהיה דרוש במידה והאמצעים של החסויה לא יספיקו לכך, לרבות תשלום כל חוב. בנוסף, בדיון בפנינו נאותה המערערת 1 לשעבד את דירתה להבטחת קיום התחייבותה זו, ולעניין זה אף הובהר לנו כי קיימת גם הסכמת בעלה של המערערת 1 הרשום כבעלים אף הוא באותה דירה. כמו כן, נאותו המערערות להתחייב בפנינו, כי דירת החסויה לא תימכר עד למלאות אריכות ימיה של החסויה. להשלמת התמונה יצוין, כי הובאה בפנינו צוואת החסויה נושאת תאריך 28.9.08, על פיה לאחר פטירת בעלה, תירשנה אותה שלושת בנותיה בחלקים שווים.
בית משפט קמא דחה את בקשת המערערות מן הטעם שסבר שאין מדובר במתנה אמיתית, ואין בית משפט יכול לתת יד לבקשה כזו, וכן מן הטעם שהחסויה אינה יכולה להביע את עמדתה, ובינה לבין האפוטרופסיות ניגוד עניינים בעניין זה.
המערערות משיגות על מסקנת בית משפט קמא, ולבקשתן אף קיימנו דיון דחוף בערעור, על מנת שיתאפשר ליתן פסק דין עוד בטרם תום השנה הגרגוריאנית.
בדיון בפנינו העלה האפוטרופוס הכללי מספר עניינים המקשים, לטעמו, על היעתרות לבקשה. ראשית נטען, כי אף שבפני בית משפט הובאה צוואה על פיה בנותיה של החסויה הן היורשות הבלעדיות, מדובר בצוואה שטרם קוימה, כך שייתכן שהעברת הכספים מהחסויה לבנותיה פוגעת ביורשים אפשריים, ואף בבעלי חוב פוטנציאליים. עוד נטען, כי מדובר במתן חסות מצד בית משפט להתחמקות ממס. בנוסף, הועלתה הטענה, כי אין לדעת כי רצונה של החסויה, אילו הייתה במצב המאפשר לה להביע עמדה, היה בהסדר המוצע, ולראיה - בעת שהיה ביכולתה של החסויה להביע עמדה בעניין, לא מצאה לנכון לבצע את ההעברה שהבנות מבקשות לבצע עתה. ב"כ האפוטרופוס הכללי ציינה, כי אין מחלוקת כי החסויה מטופלת ע"י בנותיה כראוי מאז מונו כאפוטרופסיות, ובהקשר זה ביקשו הן, ואושר להן, להוציא עבורה 28,000 ש"ח לחודש כ"סל מחייה". למרות זאת, עוררה היא קושי במשמעות הפרקטית של התחייבות הבנות לכלכל את אמן.
עת מובא בפנינו ההסכם דנן לאישור, הסכם להעברה ללא תמורה, שומה עלינו לראות לנגד עינינו את טובתה ועניינה של החסויה. מקובלת עלינו טענת המערערות, כי בנסיבות העניין טובתה ועניינה של החסויה תומכים בחיסכון בהוצאות מס, אשר עשוי להיות מוטל על יורשותיה לאחר אריכות ימיה. כך, להבנתנו, טבעו של עולם במשפחות נורמטיביות והרמוניות, שרצונם של ההורים שכספם יגיע לאחר אריכות ימיהם לילדיהם, ולא לרשויות המס.
התמונה שהצטיירה בפנינו, היא של משפחה הרמונית, בה הבנות דואגות לאם ומלוות אותה באופן רצוף מזה שנים. לאחר שהתמנו כאפוטרופוסיות, ואף שרואות את עצמן כיורשותיה הפוטנציאליות לאחר אריכות ימיה, לא חסכו בהוצאותיה לרווחתה השוטפת וביקשו לצורך זאת אישור אפוטרופוס הכללי לסל מחייה בסך 28,000 ש"ח, סכום לא מבוטל, אף בשים לב למצבה הבריאותי המורכב של החסויה, ולא ניכרת מגמה "לחסוך", על מנת להותיר עיזבון מקסימלי. לא הובא כל נתון שיש בו לרמוז, כי אין מדובר במשפחה נורמטיבית והרמונית, אשר רצון ההורים בה הוא למקסם את טובת צאצאיהם מהם לאחר אריכות ימיהם, וסבורים אנו, איפוא, כי הסכם שיביא לחיסכון במס תואם את עניינה של החסויה בהיבט זה. איננו רואים לקבל את טענת ב"כ האפוטרופוס הכללי, כי העובדה שהחסויה לא נקטה בצעד להעברת הרכוש על שם בנותיה בעבר, מלמדת כי לא חפצה במהלך מעין זה שהמערערות מבקשות לאשר עתה. מזה למעלה משנה שמצבה הקוגניטיבי של החסויה איננו מאפשר לה ליזום מהלך מעין זה שמדובר בו עתה. "הצוק הפיסקלי" והעלייה הדרמטית בשיעור החיוב במס החל מיום 1.1.13 איננו עניין שהיה צפוי, בוודאי לא ברמת וודאות גבוהה, בתקופה בה הייתה החסויה בחושיה. יתר על כן, עו"ד כץ, אשר נתן חוות דעת מומחה לדיני המיסים בארה"ב בתיק זה, ציין בפנינו, כי לפני כשנתיים התייעצה איתו החסויה בעניין זה, וציין בפניה כי לפי שעה אין צורך בביצוע מהלך. בהקשר זה הטעים, כי עד כה חלו הפחתות בשיעור המס והמהלך האחרון נוגד את המגמה של השנים הקודמות בעניין זה.
עם זאת, ברי כי טובתה של החסויה איננה מתמצית בחיסכון הוצאות המס לבנותיה. טובתה דורשת גם הבטחה של רווחתה בשארית ימיה. בעניין זה, נחה דעתנו כי ההסדר המוצע אף תואם את עניינה של החסויה בכל הנוגע לרווחתה השוטפת. ראשית, ההסדר איננו מביא להעברת מלוא רכושה של החסויה לבנותיה. צוין בפנינו, כי לאם חשבון בנק בארה"ב, בו מוחזקים על שמה כ- 150,000$, סכום שבצירוף הכנסותיה החודשיות מהמוסד לביטוח לאומי בישראל וארה"ב, עשוי למלא את צרכיה במשך חודשים ארוכים. שנית, בפנינו התחייבויותיהן הבלתי חוזרות של הבנות לכלכל את אמן, וכתוספת לכך אף נאותה המערערת 1 לשעבוד דירתה להבטחת קיום התחייבותה, תוך שהיא מבהירה, כי ברור לה שהתחייבות זו והשעבוד יעמדו בעינם אף אם מלוא הנטל יוטל עליה, אחר שההתחייבות היא "ביחד ולחוד". בנוסף, התחייבו המערערות שלא להעביר בעלות בדירת האם עד למלאות אריכות ימיה.
אף איננו מוצאים פגם בכך שייתכנו יורשים פוטנציאליים שעלולים להיפגע. ראשית, לא הובאה בפנינו כל אינדיקציה לכך שקיימים יורשים פוטנציאליים אחרים מהבנות. ההיפך הוא הנכון. התמונה הכוללת שבפנינו מחזקת מסקנה, כי בנותיה של החסויה הם יורשותיה. מכל מקום, אף אם לא כך הוא המצב, אין ליורש זכות קנויה בעיזבון בחיי המוריש, ואין די בחשש מפגיעה ביורשים פוטנציאליים שלא ידוע שקיימים, כדי למנוע אישור עסקה שעל פניה תואמת את עניינה של החסויה. אשר לחשש לפגיעה בבעלי חוב, הובהר בבקשה, כי התחייבות הבנות חלה גם על חובות החסויה, ולא רק על הוצאות שוטפות, כך שגם מכיוון זה איננו רואים מניעה לאישור ההסכמים.
בנוסף, איננו סבורים כי מדובר בבקשה שבית משפט אינו יכול לתת לה ידו. בחוות דעת מומחה שצורפה לבקשה צוין, כי מדובר בתכנון מס לגיטימי ומספר רב של אנשים בארה"ב מבצעים הענקות מסוג זה בימים אלו, כדי להימנע מהתוצאה המיסויית במקרה של דחיית העברת הכספים לאחר 31.12.12. המומחה שנכח בדיון בפנינו, ציין כי משרדו טיפל בחודש האחרון בהעברות ללא תמורה משיקולי מס בהיקף של כמיליארד דולר. כפי שנאמר בע"פ 1182/99
הורוביץ נ' מדינת ישראל, (7.9.00; פורסם במאגרים): "מוסכם על הכל, כי שאיפתו של אזרח להקטין את חבות המס באמצעות תכנון היא לגיטימית כשלעצמה". כמבואר שם, זיהוי קו הגבול בין תכנון מס לגיטימי, לכזה שאינו לגיטימי איננה מלאכה קלה, וייתכנו גישות שונות בעניין זה, לרבות בשיטות משפטיות שונות. על רקע זה מובן, כי בית משפט זה אינו מחווה דעתו בשאלה אם ההסכמים המאושרים עתה הנם תכנון מס לגיטימי, אם לאו. מדובר בעניין לרשויות המס בארה"ב לענות בו. בפנינו חוות דעת של מומחה, שלא נסתרה, כי מדובר בתכנון מס לגיטימי, ולנוכח כך איננו סבורים כי עלינו למשוך ידינו מן ההסכם. הימנעות בית משפט מלאשר הסכם התואם, להבנתו, את עניינה של החסויה, שעה שבפניו חוות דעת הקובעת כי מדובר במהלך חוקי שרבים נוקטים בו בימים אלו, יפלה לרעה את החסויה אל מול אחרים שמצבם הקוגניטיבי מאפשר להם להתקשר בהסכמים דוגמת זה המדובר בו, באופן עצמאי וללא אישור בית משפט עקב מצבם האישי. אישורו של בית המשפט להסכם נדרש כדי להבטיח את עניינו של החסוי, ולא יהא זה הולם שהצורך באישור זה יחתור תחת עניינו של החסוי, שיעמוד במצב נחות מזה של חבריו, החפצים במהלך דומה ונוקטים בו ללא כל הליך משפטי. אין באישור זה של בית משפט ישראלי כדי להביע עמדה בדבר נפקויותיו המיסוייות של ההסכם ברשויות המס האמריקניות, והאישור הנו כל כולו במישור דיני האפוטרופסות.
אשר על כן, ולנוכח כל האמור, מאשרים אנו את הסכמי ההעברה ללא תמורה כפי שצורפו בנספח 1 ובנספח 2 להודעת הערעור. להבטחת התחייבותה של מערערת 1, XXXXX, ת.ז. XXXXX, ביחד ולחוד עם אחיותיה, לספק על חשבונה את כל צרכיה של החסויה, ככל שאמצעיה של החסויה לא יספיקו לכך, התחייבות החלה גם על חליפיה, יורשיה ועיזבונה, שאיננה חוזרת ואיננה מותנית וחלה גם על חובות החסויה, תירשם משכנתא על דירתה ודירת בעלה, XXXXX, ת.ז. XXXXX, בגוש XXX, חלקה XX, תת חלקה X. המשכנתא תירשם קודם לביצוע ההעברות לפי ההסכם, אולם אם קיים קושי טכני ביישום עניין זה, למצער, תירשם הערת אזהרה עפ"י פסק דין זה על הנכס האמור קודם לביצוע ההעברות.
אין צו להוצאות. אם הופקד פיקדון, יוחזר הוא למפקידו.
ניתן היום, י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.
