אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד מפעל פרוטארום במפרץ חיפה בגין מטרדי ריח

רקע

לפני בקשה לפי סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006 (" החוק"), לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית.

המבקשים הגישו תובענה לאשר כתובענה ייצוגית (" בקשה לאישור") כנגד פרוטרום תעשיות בע"מ (" פרוטרום", " המשיבה"), שהוא מפעל לייצור תרכובות ותמציות של טעם וריח למזון ולמשקאות בעיקר, המצוי ברח' השיש במפרץ חיפה. בתובענה נטען קיומם של מפגעי ריח חוזרים ונשנים שמקורם במפעלה של המשיבה, הפוגעים באיכות החיים של מי שמתגוררים ועובדים במפרץ חיפה. התובענה נסמכה על עדויות המבקשים העובדים בסמיכות למפעל המשיבה, על פרסומים עיתונאיים וכן על תכתובות בין המשיבה לבין המשרד לאיכות הסביבה, שלפיהם המשיבה מודה באחריותה לגרימת מפגעי ריח ובניסיונותיה הכושלים להפסקתם ולצמצומם של המפגעים. המבקשים טוענים כי קמה להם עילת תביעה אישית בעוולה של הפרת חובה חקוקה, קרי החובות בסעיפים 4-3 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 (" החוק למניעת מפגעים")  ובהוראות שברישיון העסק של המשיבה וכן בעוולה של רשלנות, שתיהן עוולות לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח - 1968.

המבקשים טוענים כי מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית: קבוצת התובעים אשר המבקשים מבקשים לייצג היא קבוצה של "תושבים שהתגוררו  ברדיוס של 3.5 ק"מ ו/או שמקום עבודתם ברדיוס של 2 ק"מ ממפעל פרוטארום, ו/או שעשו שימוש תדיר ברכבם ו/או נסעו באופן תדיר בתחבורה ציבורית בכביש עכו חיפה במקטע הסמוך לצומת קריית אתא במהלך 7 השנים הקודמות ליום הגשת תביעה זו" (" הקבוצה"); גודל הקבוצה הוערך בכ- 170,000 איש; נטען כי התובענה מעוררת שאלות משותפות לכל חברי הקבוצה, קרי, כל חברי הקבוצה סבלו נזק בלתי ממוני עקב פגיעה באוטונומיה ועקב רגשות שלילים בשל מפגעי הריח שמקורם במפעל המשיבה ; העוולות המפורטות לעיל בוצעו כלפי כלל חברי הקבוצה וכולם זכאים לפיצוי מהמשיבה בגין נזקיהם הלא ממוניים; התובענה הייצוגית היא הדרך ההוגנת והיעילה להכריע בסכסוך בנסיבות העניין.

בתשובתה לבקשה לאישור טענה המשיבה כי היא אינה גורמת למפגע סביבתי כלשהו. לטענתה אף אם תהליך הייצור שלה אכן גורם בתחומה להפצת ריח, אין המדובר בריח רע או במפגע ריח. כמו כן נטען כי לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית בעניין מפגע סביבתי שמקורו בריח, וזאת כל עוד לא הוגדר בחקיקת משנה מהו ריח חזק או בלתי סביר. עוד טענה המשיבה כי ריח הוא עניין סובייקטיבי, וכי טענה למפגע סביבתי בגין ריח מחייבת הבאת עדויות מומחה. המשיבה כפרה בכך שלמבקשים עילת תביעה אישית כלשהי, כפרה בכך שלמבקשים או לחברי הקבוצה נגרם נזק כלשהו וכן כפרה בקיומם של התנאים הנדרשים להכרה בתביעה  כייצוגית.

הסדר הפשרה

לאחר שהתקיים קדם משפט בהליך הבקשה לאישור הגישו הצדדים, ביום 22.2.09, בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית בתיק זה (" הבקשה"). ביום 26.2.09 ניתנה החלטה המורה לצדדים להגיש הודעת הבהרה להסדר הפשרה, והודעה כזו אכן הוגשה ביום 29.3.09 (" הודעת ההבהרה"). בהחלטה מיום 20.4.09, ובהתאם לנדרש בסעיפים 18, 19 ו-25 לחוק, הוריתי לצדדים לפרסם את עיקרי הסדר הפשרה בעיתונים, לשלוח העתק של הבקשה בצירוף הודעת ההבהרה וההודעה שתפורסם כאמור ליועץ המשפטי לממשלה (" היועמ"ש") ולמנהל בתי המשפט, כאשר הם רשאים להגיב לבקשה תוך 45 יום, והיועמ"ש התבקש להתייחס לשאלת מינוי בודק, לפי סעיף 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות.

בחלוף המועדים הקבועים בחוק לא התקבלה תגובה או התנגדות להסדר הפשרה. כמו כן לא הודיע איש מחברי הקבוצה על רצונו לצאת מהקבוצה שעליה יחול הסדר הפשרה ושלגבי חבריה יהווה פסק הדין בתובענה מעשה בית דין. יחד עם זאת, ביום 17.8.09 התקבלה בקשה מאת היועמ"ש להאריך את המועד לשם הגשת עמדתו בנוגע להסדר הפשרה המוצע. נעתרתי לבקשה זו, וביום 6.1.10 הוגשה עמדתו. היועמ"ש תמך באישור הסדר הפשרה, תוך מספר הסתייגויות המפורטות בעמדתו. הוא טען, בין היתר, כי המתווה המוצע בהסדר הפשרה המוצע גובש כבסיס המוסכם על המדינה כבר בגדרו של הסדר טיעון שהושג בהליך פלילי כנגד המשיבה (ת"פ 276/08 מדינת  ישראל -  המשרד להגנת הסביבה נ' משיבה בע"מ) (" ההליך הפלילי",) כאשר  הפשרה המוצע כאן מכיל גם התחייבות כספית שלא ניתנה בהליך הפלילי. נוכח זאת סבור היועמ"ש כי שכר הטרחה המומלץ לבאי כוח התובעים (725,000 ש"ח) הוא גבוה יתר על המידה וכי ניתן להסתפק בשכ"ט של 50,000 ש"ח ואילו את יתרת הסכום ראוי להעביר לקרן מתאימה. עוד הסתייג היועמ"ש מהגדרת קבוצת התובעים, ככל שהיא כוללת תובעים עתידיים, וכן הציע להוסיף להסדר המוצע מנגנון אשר יחייב את המשיבה לדווח תקופתית למשרד להגנת הסביבה, ולחילופין לבית המשפט, על עמידתה והתמדתה בביצוע תנאיו השונים של הסדר הפשרה.

בדיון שהתקיים ביום  11.1.10 הוגש נוסח מתוקן של הסדר הפשרה (סומן מב/1) (" הסדר הפשרה") אשר נטען לגביו כי הוא משקף את הערות היועמ"ש וכי בנוסחו הנוכחי הוא מקובל עליו. עיקרי הסדר הפשרה שהצדדים ביקשו לאשרו ולתת לו תוקף של פסק דין הם אלה:

1.       קבוצת התובעים בהסדר זה תכלול תושבים שהתגוררו ו/או מתגוררים במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה ועד יום אישור ההסדר ברדיוס של 3.5 ק"מ ו/או שבתקופה הנ"ל מקום עבודתם היה ו/או הינו ברדיוס של 2 ק"מ ממפעל המשיבה ו/או שבתקופה הנ"ל עשו ו/או עושים שימוש תדיר ברכבם ו/או שבתקופה הנ"ל נסעו ו/או נוסעים באופן תדיר בתחבורה ציבורית בכביש עכו- חיפה במקטע הסמוך לצומת קריית אתא.

2.       מבלי לגרוע מהתחייבויות המשיבה לביצוע תוכנית השקעות משמעותית בהיקף כולל שלא יפחת מסך של 8 מיליון ש"ח כמפורט להלן ועל מנת להביא להורדה מהירה ומשמעותית לטענות בדבר בעיות ריח שמקורן בפעילות המפעל, מתחייבת המשיבה עד ולא יאוחר מתום שישה חודשים ממועד אישור הסדר זה לחדול מייצורם באתר של עשרה חומרים המפורטים בהסדר הפשרה, הינם בעלי פוטנציאל ריח חזק וכן עד ולא יאוחר מתום שמונה-עשר חודשים ממועד אישור הסדר זה לחדול מייצורם של עוד שישה חומרים בעלי פוטנציאל ריח, כמפורט בהסדר.

3.       המשיבה תתחייב כלפי המשרד להגנת הסביבה לתכנית השקעות מקיפה, משמעותית ורב-שלבית בהיקף של מעל שמונה מליון ש"ח, לטיפול בנושא מקורות הריח באתר. עיקרי תוכנית ההשקעות:

(א)    המשיבה תמנה ממונה לטיפול בפניות הציבור בנושא ריח.

(ב)    המשיבה תודיע למשרד מראש על כל שינוי מתוכנן במפעל העלול לגרום לשינוי בפליטות לאוויר.

(ג)      המשיבה תנקוט בכל עת באמצעים התפעוליים והטכנולוגיים הנדרשים העונים להגדרתBAT  Best Available Technique) ( בכדי למנוע ולהפחית את פוטנציאל הריח ו/או זיהום האוויר מהמפעל.              

(ד)    המשיבה תבצע פרויקט משמעותי לשדרוג מערך התחזוקה לרבות החלפת רכיבי ציוד קיים למניעת פליטות חומרים לאוויר.

(ה)    תכנון וביצוע מערך פעולה, אכיפה וביקורת פנים מפעלית למניעת מטרדי ריח.

(ו)      ביצוע בדיקות פתע פנים מפעליות, כולל בדיקת דליפות חומרים, צוותי מריחים, בדיקות מעבדה לניטור רציף של פעילות המפעל, ובדיקות וניטור בסביבת המפעל.

(ז)     המשיבה תגיש למשרד לאיכות הסביבה דו"ח מצב קיים וסקר פליטות מלא בנוגע לכל אופייני הפליטות לאוויר של ריח ומזהמי אוויר ממתקני המפעל במצב הקיים.