אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אישור הסדר הנושים שהציעה דלק נדל"ן למחזיקי אגרות החוב

אישור הסדר הנושים שהציעה דלק נדל"ן למחזיקי אגרות החוב

תאריך פרסום : 03/10/2012 | גרסת הדפסה
פר"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
12230-04-12
27/09/2012
בפני השופט:
ורדה אלשיך - סגנית נשיאה

- נגד -
התובע:
דלק נדל"ן בע"מ
הנתבע:
רזניק פז נבו נאמנויות בע"מ ואח'
החלטה

מונחת בפני הבקשה לאישור תוצאת אספות הנושים שנערכו בעניין הצעת הסדר הנושים שהציעה דלק נדל"ן למחזיקי אגרות החוב. במסגרת הבקשה, נטען כי כל שלוש האספות המקדימות אישרו את ההסדר באחוזי הצבעה גבוהים (מקרב המשתתפים בפועל), המתקרבים ל-90% מערך הנשיה; אי לכך אושר ההסדר באספת הנושים הרשמית המאוחדת ברוב גורף הקרוב למלוא ערך הנשיה.

עקב כך, במסגרת הדיונים שנערכו בפניי התייצבו פרקליטי המבקשות, פרקליטיו של מר תשובה וכן פרקליט המייצג את החברות הקשורות אפריל וגרין. זאת, כאשר כולם גם יחד מייצגים הלכה למעשה את האינטרס של דלק נדל"ן ובעל השליטה בה, מר תשובה (להלן אתייחס אל כולם בביטוי או במונח פרקליטי מר תשובה). כל האבחנה ביניהם הינה אבחנה משפטית בלבד אך לא עובדתית. בדיון האחרון ביקשו אאשר את הסדר הנושים בטענה כי אושר ברוב גורף.
מנגד, וחרף אחוזי ההצבעה הגבוהים בעד ההסדר, הגישו לבית המשפט מספר גדול של בקשות, רבות מהן מנוסחת באורח דומה למדי, המתנגדות לאישור ההסדר, וזאת מצד מחזיקים פרטיים שחלקם בלבד נכחו באספות הנושים. התנגדויות אלה עומדות לצד התנגדות נחרצת ורבת-סעיפים שהשמיע עו"ד ויסולי, המייצג עשרה מחזיקים פרטיים נוספים. הנימוקים להתנגדות הינם רבים, ונעים מטענות לפגמים שנפלו באספות, בין היתר נוכח סד הזמנים בו נערכו, המשך בטענות כי רוב המחזיקים כלל לא הגיעו לאספות; עד לטענות קשות כנגד התנהלות מר תשובה והחברה בבעלותו, כמו גם טענות משפטיות כלליות אודות ריבוי מצביעים נגועים, וכן, ובעיקר, הצורך להפריד את אספות הנושים בין המחזיקים הפרטיים למוסדיים.


נערך דיון בו התאפשר לצדדים, כולל ובעיקר למתנגדים, לטעון את טענותיהם.

1.                  הסוגיה המונחת בפניה, במלוא חריפותה, היא שאלת אישורו של הסדר נושים שעבר לכאורה ברוב גדול באספת הנושים, אולם קיים מיעוט של מחזיקים פרטיים המתנגדים לאישורו בכל תוקף, הן בשל טענתם החוזרת ונשנית, כי ההסדר עושה להם עוול, בחלק מהמקרים עוול קשה ביותר; והן מטעמים אחרים וטכניים יותר, הנוגעים לאספקטים שונים של אורח אישור ההסדר. כך או אחרת, הרי בניגוד למה שניתן היה להתרשם מטענות פרקליטיו של מר תשובה, הרי וודאי שאין עסקינן בשאלה שתשובתה מובנת מאליה, ועוד פחות מכך עניין לנו, כפי שניסו חלקם לטעון, "יום חג" או סיום מוצלח לפרשיה אשר העסיקה את בית המשפט, ורבים אחרים בתוך ומחוץ לאולם בית המשפט, במשך כשנה תמימה.
עניין לנו, במלוא הכבוד הראוי, בהסדר בעייתי, שאף אם הוא תואם את דרישות החוק, הוא רחוק מלהוות פתרון אופטימלי או אף קרוב לו, ומותיר יותר מאשר טעם רע גרידא. בנסיבות המקרה, עניין לנו בחברה שנחשבה בעיני רבים ליציבה מאד, ונהנית מחסותו של אחד מאילי ההון במשק, האוחז בידיו תשלובת של חברות שהחזיקו ועדיין מחזיקות נכסים רבי ערך. אלא שבשלב מסויים התגלה, כמעט באחת, כי עסקינן בחברה חדלת פרעון לעילא ועילא; שנוהלה ככל הנראה במינוף גבוה מאד; ושבעל השליטה, אשר נטען כלפיו כי הבטיח בעבר לתמוך בחברות בשליטתו, לא רק שמסתתר מאחורי עקרון הישות המשפטית הנפרדת. זאת כאשר נוסף לכך עולות נגדו טענות קשות ביותר, של מהלך הדרגתי מבעוד מועד לניתוק החברה מיתר התשלובת, כמעט בבחינת "הפרדת הפרה החולה מן העדר", באורח אשר בסופו של יום, הותיר את הנושים וידיהם על ראשם.
אכן, אינני קובעת דבר בשאלה, האם ואילו ממעשיהם של מר תשובה ומקורביו הלמו את דרישות דיני התאגידים ואלו (אם בכלל) לא; דבר זה יכול היה להתברר אך ורק מקום בו היתה החברה נקלעת לפירוק, והיו נערכות חקירות שתי וערב בעניין זה. דבר זה יתכן והיה מוביל להליך ארוך במספר ערכאות, אשר יכול והיה עוסק בשאלות תקדימיות ומורכבות למדי בדיני תאגידים בכלל, וגבולות היכולת להשית אחריות אישית בפרט, ואשר תוצאתו המשפטית (להבדיל אולי, מתוצאה ציבורית ומשפטית) וודאי שאינה מובטחת.

2.                  על רקע זה, הועמדה בפני הנושים מחזיקי אגרות החוב, מוסדיים ופרטיים כאחד, ברירה אכזרית למדי, שעבור רבים מהם אינה רחוקה מהימור:

א.                   האם לקבל הצעת הסדר חוב בעייתית, אשר אמנם כוללת הזרמת נכסים בידי בעל השליטה (קרי, נכסים שאינם חלק ממצבת הנכסים העומדת לרשותם בפירוק, כל עוד לא תוטל אחריות אישית על מר תשובה עצמו), אולם בגלגולה הנוכחי, אינה אלא תשלום של כ-30% מהמגיע להם, בפריסה של כ-7 שנים (!).

ב.                    או שמא יסרבו להסדר ויוליכו את החברה לפירוק, וזאת חרף העובדה כי הדיבידנד המיידי המצפה להם בפירוק זעום בהרבה - כ-10% מהחובות לפי הערכות שהגיעו אל שולחני. כך, מתוך תקווה כי בעתיד, אף זאת בעוד שנים - יבשיל מהלך של תביעה אישית, אשר יאלץ את בעל השליטה לשלם מכיסו האישי את היתרה.
נוכח חשיבות הדברים, כמו גם על רקע הטענות, ואף הזעקות - מהן כנות בתכלית ונוגעות ללב - שהושמעו במהלך הדיון, אחזור ואבהיר:
דיון מהסוג שנערך בידי, לא מסמיך אותי אף לו רציתי בכל ליבי, "להורות למר תשובה לשלם את הכל" , או "להורות על תוספת קנס אישי של 30%" שיתווסף להצעת הסדר. דרישות אלו, אף אם המניע להעלאתן הוא כן, ונובע ממצוקה אמיתית, ולעיתים מכאיבה של כמה מאותם מחזיקים פרטיים שהופיעו בפני, מנוגדת בתכלית לדין החל דהיום, ולו הורה על כך בית המשפט, היתה תוצאתה היחידה של החלטה כזו עיכוב ביצוע מיידי ולאחר מכן המתנה עד להכרעה של ערכאת הערעור. יהיו אשר יהיו הספקות והתהיות בדבר התנהלות מר תשובה ומקורביו, הרי שלעת-עתה מגן עליהם הדין, בהגנה כמעט מוחלטת, באמצעות עקרון האישיות המשפטית הנפרדת . זאת, כאשר עניין לנו לא במעין-הלכה או תקדים מנחה ברמת בית משפט מחוזי, ואף לא בהלכה פסוקה של בית משפט עליון, אלא בעקרון היסודי ביותר בדיני תאגידים, העובר כחוט השני בכל הדינים בארצות המערב ב-200 השנים האחרונות; והוא כמעט חלק בלתי נפרד מהיכולת לקיים כלכלה מודרנית באשר היא.

3.                  יוצא, כי בניגוד לטענותיהם של חלק מהמחזיקים הפרטיים, כפי שהושמעו - בכנות ובכאב רב - במהלך הדיון, הרי משהתמוטטה החברה, ואיש מהצדדים אינו חולק על כך כי הישות המשפטית הרלוונטית של דלק נדל"ן אכן התמוטטה והפכה חדלת פרעון, ונכסיה עצמם אינם מכסים אלא כעשירית החובות; לא קיימת כרגע חלופה אוטופית בו ישולמו, יש מאין, מאה אחוז של החובות על אתר. זאת, וודאי וודאי כאשר בעל השליטה מנצל לטובתו את עקרון היסוד של אישיות משפטית נפרדת, חרף היותו בעל-הון רב חברות אחרות ונכסים, החי ברמת חיים של האלפיון העליון. טענתם ומחאתם של המחזיקים הפרטיים, מהם שאיבדו את כל עולמם בהשקעה בחברות שהאמינו כי הוא עומד "אישית" מאחוריו (בלא להבין את ההבדל בין רטוריקה לא מחייבת מחד גיסא, לעובדה הקרה של מבנה תאגידי וישות משפטית נפרדת מאידך גיסא), אמנם נוגעת ללב, אולם בגלגולה הנוכחי סותרת לא הלכה פסוקה גרידא, אלא את עקרון היסוד הבסיסי ביותר של דיני התאגידים.
יוצא, כי בהעדר חלופה אוטופית, אין בפני בית המשפט, ובעיקר בפני הנושים, אלא שתי חלופות ששתיהן בעייתיות, והשאלה איזו מהן עדיפה היא שאלה שאין לה תשובה ברורה, והיא כרוכה בשיקולי כדאיות ואורח הערכת הסיכון של כל נושה ונושה.

א.         האחת : הסכמה להסדר בעייתי, שתמורתו נמוכה למדי ופרוסה על פני כ-7 שנים. הסדר המגן על בעל השליטה וכולל בתוכו, שחור על גבי לבן, ויתור מוחלט על היכולת לחקור את מעשיו, ולתובעו בכדי לשים יד על כיס העושר האישי שלו, להוציא סכומים שהסכים להזרים משם. יתרונו של ההסדר, גם בהשוואה לגלגולו הקודם, שנדחה בידי הנושים, הוא העובדה שהכספים המשולמים נהנים מרמה גבוהה של ודאיות, והעדר תלות במידת הצלחתו העסקית העתידית של בעל השליטה והחברות שבבעלותו. חסרונו, והוא חסרון גדול, הינו ויתור מראש על כ-70% מערך החובות, ואף על היכולת לברר את האמת בדבר התנהלות בעל השליטה והתנהלות דלק נדל"ן.

אקדים ואעיר כבר בשלב זה, כי המהלך עצמו - קרי, פדיון היכולת לתבוע את בעל השליטה בתמורה להזרמת סכום מוסכם מנכסיו האישיים לטובת ההסדר - מוכר בדין ובפסיקה, וכבר נעשה בו שימוש במקרים אחרים בעבר. אלא שאין ספק, כי בנסיבות המקרה הדבר מותיר טעם מר - לא רק בכיסם של הנושים, אלא גם מבחינת האינטרס הציבורי.

ב.          האחרת: סירוב להסדר והליכה לפירוק, מתוך הבנה חד-משמעית כי בשלב הראשון, ולמעשה במשך השנים הקרובות, משמעות המהלך הוא דיבידנד זעום בסך 10%, כאשר אף מסכום זה יקוזזו עלויות הליך כבדות, כולל שכר-טרחה לבעלי תפקיד ועוזריהם, כספים למימון התביעות ועוד. אלא, שלצד הגשמת אינטרס ציבורי הכרוך בעריכת חקירות ונסיון לחשוף את האמת, טמון בו סיכוי, אף אם לא וודאי, כי בסופה של הדרך תוטל על מר תשובה אחריות אישית לחובות דלק נדל"ן, באורח מלא או חלקי. אלא מאי? הוודאות היחידה בעניין זה, הינה כי הנתבעים עתירי הממון יגייסו סוללה של עורכי-הדין, ובירור התביעה יימשך על-פני שנים ארוכות, שמא הרבה מעל ל-7 השנים עליהם פרוס ההסדר. בלא צורך לבצע השוואה פרטנית לפרשיות אחרות, כגון פרשיית ריכרד לוי שהתגלגלה בערכאות מעל 15 שנים (!), הרי אעיר כי ההלכה הפסוקה דהיום הינה דלת כלים בכל הנוגע להתמודדות עם סוללת פרקליטים המרחיבים עד אין קץ את גזרת המחלוקת, ובכך "מוודאים" שבירור הפרשיה יתארך ויתארך (ראה למשל, החלטת בית המשפט העליון ברע"א 10142/06 יעקב וינגר ואח' נ' נס, אשר הפך את החלטתו של בית משפט זה, בכל הנוגע ליכולת למקד את המחלוקת כבר בשלב מוקדם, כולל ובעיקר הוראה למשיבים להמנע מניפוח כתבי טענות והתמקדות בסוגיות הנראות לבית המשפט כרלוונטיות).

4.         יוצא, לצערי, כי בפני אותה מחזיקה פרטית אשר ליבי איתה, ואשר מיררה בבכי, פשוטו כמשמעו, במהלך הדיון, וטענה כי ספק אם תזכה לחיות ולראות את סיום התשלומים בפני ההסדר, אין הפירוק מציע כל חלופה טובה יותר בכל הנוגע לזמן המתנה, שלא לדבר על וודאות. ענייננו היה ונותר, למרבה הצער, בבחירה בין שתי חלופות בעייתיות; בחירה המגלמת בתוכה אף אלמנט גדול למדי של הימור (אף אם הימור מושכל) ושאלות של כדאיות ושנאת סיכון; ככזו, היא מסורה בראש ובראשונה לידי הנושים. בעניין זה, אין לי אלא לחזור על מה שהזדמן לי לכתוב בזמנו במקרה אחר בעניינה של מכללת רופין, כדלקמן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ