אישור הגשת תובענה ייצוגית כנגד חברת דור-אלון בנושא הסדר ספידומט

א.    מבוא

1.  הבקשה להכרה בתובענה כייצוגית שלפני (להלן: "הבקשה נגד דור-אלון") היא אחת ממספר תובענות ייצוגיות שהוגשו נגד ארבע חברות הדלק הגדולות ("סונול", "דלק", "פז" ו- "דור-אלון") בקשר להסדרים שהן מפעילות ביחס ללקוחות עסקיים, המכונים, בהתאמה, "דלקן סונול", "דלקן-דלק", "פזומט" ו"ספידומט" (ההסדר הגנארי, המאופיין במרכיבים המשותפים להסדרים הנהוגים בכל ארבע חברות הדלק הגדולות, יכונה להלן, "ההסדר העסקי" או "ההסדרים העסקיים". התובענות נגד ארבע חברות הדלק הגדולות ביחס להסדרים העסקיים יכונו, יחדיו, "התובענות בעניין ההסדרים העסקיים"). כל התובענות בעניין ההסדרים העסקיים הוגשו בהתאם לפריט הראשון בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006.

2.  התובענות בעניין ההסדרים העסקיים, אשר כולן הועברו לטיפולי, מעוררות שאלות מהותיות משותפות, ואולם מאחר שכל אחת מארבע חברות הדלק הגדולות סברה כי עניינה שונה, הופרדו הדיונים, ועל כן גם ההחלטות בבקשות לאישור התובענות כייצוגיות. ההחלטה המרכזית, בה נותחו כל הטיעונים שהועלו על ידי הצדדים לאותה התדיינות, היא ההחלטה מיום 8.12.2013 בבקשת האישור הראשונה שהוגשה בעניין זה, ת"צ 53368-02-11 ניצנים עיצוב גנים בע"מ נ' חברת סונול ישראל בע"מ (להלן: "ההחלטה בעניין סונול"). החלטות משלימות, שניתנו אף הן ביום 8.12.2013, ואשר בהן נותחו טענות נוספות שלא נידונו בהחלטה בעניין סונול, הן ת"צ 20119-08-11 סולמי-לביא, משרד עורכי דין נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ (להלן: "ההחלטה בעניין דלק") ו- ת"צ 15731-10-11 נירם חומרי גלם וציוד דפוס בע"מ נ' פזומט מקבוצת פז בע"מ (להלן: "ההחלטה בעניין פזומט"). שלוש ההחלטות הללו יכונו להלן, יחדיו: "ההחלטות בעניין חברות הדלק האחרות". התובענה הנוכחית, העוסקת כאמור בהסדר ספידומט של דור-אלון, הוגשה כשנה לאחר הגשת התובענות נגד חברות הדלק האחרות, והייתה מצויה בשלב הגשת הסיכומים עת ניתנו ההחלטות בעניין חברות הדלק האחרות.[1]

3.   מטבע הדברים, קיימת חפיפה ניכרת בין הטענות שהועלו בתובענות נגד חברות הדלק האחרות לבין הטענות שנטענו בתובענה שלפני. מאחר שטענות חופפות אלו נבחנו בפירוט במסגרת ההחלטות בעניין חברות הדלק האחרות, אמנע מחזרה מיותרת כאשר אין בטיעוני הצדדים משום חידוש, ואסתפק בהפניה להחלטה הרלוואנטית בה נידונו הטיעונים הללו לגופם. לאור זאת יתמקד הדיון בהיבטים הייחודיים להתדיינות בין המבקשת לבין המשיבה (המכונה לעיל ולהלן: "דור-אלון"). דהיינו, עובדות ייחודיות למערכת היחסים שבין דור-אלון לבין לקוחות ההסדר העסקי שלה (להלן: "הסדר ספידומט"), וטענות משפטיות שלא נטענו (וממילא לא נבחנו) בהחלטות בעניין חברות הדלק האחרות.

4.   באת כוח דור-אלון הלינה בפתח סיכומיה על כך שההחלטה בעניין מרשתה ניתנה לאחר שמותב זה כבר אמר את דברו במסגרת ההחלטות בעניין חברות הדלק האחרות, ואף התייחס במפורש להתנהלותה של דור-אלון תוך הסקת מסקנות לגביה. לשיטתה יש בכך כדי להעמיד את דור-אלון בעמדה נחותה בהשוואה ליתר חברות הדלק. עם כל הכבוד, אינני יכול להסכים לביקורת מרומזת זו. ההתייחסות הספציפית לחברת דור-אלון במסגרת ההחלטות בעניין חברות הדלק האחרות נגעה, רובה ככולה, להיבטים שאינם שנויים במחלוקת, המתייחסים לניהול התובענות ולאופן הפעלת ההסדרים העסקיים. ההתייחסות היחידה שיתכן וחרגה מכך נגעה לעובדה שאף אחת מארבע חברות הדלק הגדולות לא הציגה במסגרת מסכת ראיותיה "לא ניתוח עובדתי ולא ניתוח כלכלי של דרך קביעת המחיר המומלץ לסולר לאורך השנים אליהן מתייחסת התובענה" (פסקה 36 להחלטה בעניין סונול). קביעה זו נעשתה לאחר שהסתיים שלב שמיעת הראיות גם בתובענה בעניין דור-אלון, והייתה נכונה אז והיום. זאת ועוד, לו רצתה דור-אלון, לאור האמור בהחלטה בעניין סונול, להביא ראיות נוספות לעניין זה (או לכל עניין אחר שהצורך בו התברר לה למקרא ההחלטות בעניין חברות הדלק האחרות), יכלה להגיש בקשה בנדון, ויתכן שבקשה זו הייתה נענית בחיוב. ואולם בקשה מסוג זה לא הוגשה.

ב.     רקע עובדתי

5.   הרקע העובדתי המשותף לכל התובענות בעניין ההסדרים העסקיים פורט בפסקאות
1 – 16 להחלטה בעניין סונול.

לנוחות הקורא להלן תמצית הדברים:

כל אחת מארבע חברות הדלק הגדולות מציעה לבעלי עסקים, גדולים כקטנים, את האפשרות להתקשר עמה בהסכם מסגרת לרכישת בנזין וסולר לרכבי העסק. הסדרים אלו, המכונים אצל חברות סונול ודלק - "דלקן" (קרי, "דלקן סונול" ו"דלקן דלק"), אצל חברת פז - "פזומט" ואצל חברת דור-אלון - "ספידומט", מבוססים על עקרון הפעלה דומה: תדלוק רכבי העסק נעשה באמצעות התקן אלקטרוני מזהה המותקן ברכב או באמצעות כרטיס תדלוק מגנטי המונפק ללקוח, ומבלי שמבוצע תשלום לתחנת הדלק על ידי המתדלק. הנתונים בדבר התדלוקים מרוכזים על ידי חברת הדלק, הגובה את התשלום מבית העסק באופן מרוכז, אחת לחודש (לעיתים תוך מתן אשראי לזמן מוגבל), והיא אשר אחראית להתחשבן בגין הדלק מול מפעילי תחנות הדלק.

ההסדר העסקי, כשלעצמו, איננו מעורר קושי. הקושי הוא תולדה של שיטת התמחור בה נוהגות חברות הדלק במסגרת ההסדרים העסקיים. בכל ארבע חברות הדלק הגדולות נהוגה שיטת התמחור הבאה: מחיר הבנזין והסולר שמשלם לקוח המתדלק במסגרת הסדר עסקי בתחנה מסוימת אינו נקבע על פי המחיר שנדרש לשלם לקוח מזדמן במועד התדלוק באותה תחנה (להלן: "המחיר ללקוח מזדמן" או "מחיר הסולר ללקוח מזדמן"), אלא לפי מחיר אחיד, הקבוע לאותו בית עסק מכוח ההסדר העסקי (להלן, בעניין דור-אלון: "מחיר ספידומט"). מחיר אחיד זה, דהיינו המחיר שמשלם לקוח במסגרת ההסדר העסקי, נגזר ממחיר מחירון, המכונה "המחיר המומלץ לצרכן" (להלן: "המחיר המומלץ לצרכן"), אשר ביחס לבנזין נקבע על ידי המדינה, וביחס לסולר נקבע על ידי כל חברת דלק לפי שיקול דעתה (להלן: "המחיר המומלץ לסולר", ולעיתים, בלשון הצדדים, "מחיר המחירון"), בניכוי ההנחה שסוכמה בין הלקוח לבין חברת הדלק (להלן: "הנחת הלקוח").

התובענות בעניין ההסדרים העסקיים הוגשו לאחר שהתברר למבקשים בכל אחת מהן, כי הם שילמו לאורך זמן לחברות הדלק בגין סולר שנרכש במסגרת ההסדרים העסקיים סכומים העולים באופן משמעותי על הסכומים שהיו משלמים בעבור אותו סולר על פי מחירי לקוח מזדמן בתחנות בהן תדלקו. הסיבה לפער זה ברורה וגלויה לכל המעיין בנתונים שנפרשו לפני: בעוד שהנחת הלקוח נקובה תמיד בשקלים ואגורות, והייתה לפיכך קבועה, המחיר המומלץ לסולר נקבע כאמור על ידי חברת הדלק לפי שיקוליה, כשבשנים האחרונות דאגה כל אחת מהן להגדיל את רכיב הרווח בתמחור ("מרווח השיווק" בלשון חברות הדלק) באופן עיקבי. כתוצאה ממדיניות התמחור של חברות הדלק, נוצר מצב בו בית עסק שסיכם עם חברת הדלק במסגרת הסדר עסקי על הנחה בסכום נתון, ולא דאג לעדכן את גובה ההנחה לאורך זמן, מצא עצמו משלם לחברת הדלק סכומים שכללו רכיב רווח גדל והולך בגין הסולר שצרכו רכבי העסק, וכנגזר מכך עלו בעשרות אחוזים על מחיר הסולר ללקוח מזדמן. זהו כל העניין, על רגל אחת.

6.   על הרקע העובדתי המשותף יש להוסיף בעניינה של דור-אלון שני נתונים ייחודיים:

ראשית, בשונה מחברות הדלק הגדולות האחרות, הקיימות מזה עשרות רבות של שנים (חברת דלק, שהיא "הצעירה" בין השלוש, הוקמה בשנת 1951), דור-אלון היא מתחרה חדשה יחסית בשוק הדלק. דור-אלון היא מיזוג של שתי חברות דלק (דור אנרגיה בישראל (1988) בע"מ ואלון חברת הדלק לישראל בע"מ), אשר הוקמו בעקבות הרפורמה בשוק הדלק בסוף שנות ה- 80 של המאה ה- 20. החברה החלה בשיווק דלקים רק בשנת 1988, פתחה תחנת דלק ראשונה ב- 1991 והתחילה בהפעלת הסדר ספידומט רק בשנת 2000. יחד עם זאת, בשנים האחרונות הצליחה דור-אלון להצטרף ל- "מועדון חברות הדלק הגדולות" - מועדון שכלל עד להצטרפותה שלוש חברות בלבד (פז, דלק וסונול), והכולל עם הצטרפותה ארבע חברות.

שנית, לפי תצהירו ועדותו של מר שמואל אורי, סמנכ"ל השיווק והמכירות של דור-אלון (להלן: "המצהיר מטעם דור-אלון"), נהגה החברה עד לראשית שנת 2010 לחייב את לקוחות הסדר ספידומט בנמוך שבין מחיר ספידומט לבין המחיר ללקוח מזדמן.  וכך מובהרים הדברים בסעיף 33 לתצהירו של המצהיר מטעם דור-אלון:

"במסגרת השיפורים והשדרוגים שמתבצעים באופן שוטף במערכת הטכנולוגית של [דור-אלון], בוצע החל מראשית שנת 2010 שדרוג הדרגתי במערכות המחשוב של [דור-אלון], בעקבותיו מוצג מחיר המחירון של דור-אלון גם על משאבת התדלוק כמו גם על הפתקית המונפקת ללקוח ספידומט בסיום התדלוק (קודם לכן בשל מגבלה במערכות הטכנולוגיות של [דור-אלון], לא ניתן היה לזהות, במועד התדלוק עצמו, את לקוחות ספידומט לצורך חיובם לפי הסדר ספידומט, כך שהמשיבה גבתה מלקוח ספידומט, לפנים משורת הדין, את המחיר הנמוך מבין שניים – או מחיר התחנה או מחיר המחירון לאחר ההנחה)".

על השינוי האמור הודיעה דור-אלון, לדברי המצהיר מטעמה, לכלל לקוחות הסדר ספידומט במכתב שנשלח בינואר 2010 (נספח 2 לתצהיר). להלן נוסח המכתב במלואו:

"הנדון: שדרוג מערכת המחשוב בדור-אלון