הצדדים נישאו בתאריך כ"ו באדר תשל"ד (20.3.1974) והתגרשו בתאריך ו' באדר ב' תשס"ח (13.3.2008). הצדדים נישאו בשנית כדמו"י בתאריך ט"ז בסיון תשס"ח (19.6.2008). לצדדים שלשה ילדים מהנישואים הראשונים כולם בגירים.
בתאריך ט' בניסן תשע"ג (20.3.2013) פתח האיש תביעת גירושין ובמקביל פתח גם תביעת להיתר נישואין - אישה שניה.
לדברי האיש, בשנת 1979 נכנסה האישה לדיכאון לאחר לידת הבת ע', ומאז לידת הבת הייתה מאושפזת פעמים רבות בבתי חולים פסיכיאטרים, האישה הובחנה כחולה בנפשה במחלה מסוג סכיזופרניה אפקטיבי.
בשנת 1992 נולדה לצדדים בת נוספת בשם ז'.
עוד טען האיש שבמשך כל השנים טיפל וסעד את האישה והילדים ודאג לכל כלכלת הבית.
בשנת 2008 הגיעו הצדדים להחלטה משותפת בעניין הגירושין ואכן התגרשו, לאחר שלשה חודשים החליטו הצדדים לחזור ולנסות לשקם את חיי הנישואין, אך ניסיון זה לא צלח.
מצבה הנפשי של האישה הלך והידרדר והיא אף אושפזה בבתי חולים פסיכיאטרים מספר פעמים, עד שבשנת 2011 מצבה הנפשי והקוגניטיבי הידרדר כך שאינה מתפקדת כלל וזקוקה לשמירה והשגחה צמודה כל שעות היממה. האיש וילדי הצדדים דאגו להגעת מטפלת צמודה שתטפל ותסעד את האישה בבית. משלא יכלה המטפלת לשאת בנטל הכבד והקשה עזבה את עבודתה והיה צורך לחפש מטפלת אחרת שלאחר זמן קצר גם היא עזבה. עקב אי תפקודה של האישה אובחנה כחולת דמנציה מתקדמת, ובהחלטה משפחתית הוחלט לאשפזה במוסד סיעודי ברמה גבוהה, כך שבשנת 2013 אושפזה דרך משרד הבריאות בבית חולים סיעודי א' במחלקה לתשושי נפש מתאריך כ"ד בטבת תשע"ג (6.1.2013), (צורף אישור מבית החולים).
במכתב מבית החולים מתאריך כ"א בסיון תשע"ג (30.5.2013) נכתב:
"ש' מאושפזת בבית החולים א' במחלקה לתשושי נפש מטעם משרד הבריאות, מתאריך 6.1.2013 ועד בכלל.
גברת ש' מאובחנת כסובלת ממחלה סכיזואפקטיבי, שבאה לידי ביטוי באי שקט פסיכומוטורי, התנהגות תלותית, פניות בלתי פוסקות אל הצוות, חשדנות וחרדה, הייתה מאושפזת במרכז הרפואי לבריאות הנפש מזרע, פעמים רבות, בגלל רגישות מצבה, אנו לא ממליצים להעמידה במבחן בית הדין הרבני במעמד פיזי מול הדיינים, מצב זה עלול להחמיר במצבה. המשפחה פנתה ובהליכים למינוי אפוטרופוס עקב מכתב פסיכיאטרי לגבי מצבה ומינוי על גופה ורכושה, וזאת בגלל תהליך של דמנציה ומחלת נפש."
ובחוות דעת הפסיכיאטר ד"ר ק' נכתב:
"הגב' ש' ת.ז [...] בת 58, ידועה כסובלת מסכיזופרניה כרונית וירידה קוגנטיבית תיפקודית, מוגדרת תשושת נפש נמצאת בבית אבות להשגחה וטיפול ממושכים, סובלת מהפרעות בחשיבה, התנהגות, שיפוט ושיקול דעת, אינה אחראית ולא מבינה משמעות החלטותיה, זקוקה למינוי אפוטרופוס על טיפולה ורכושה."
האישה שהתה בבית החולים עד לחודש יולי שנת 2015, ואז הוחלט ע"י בני המשפחה להוציאה משם עקב טיפול ירוד באישה. מאז הוצאתה מבית החולים הסיעודי האישה נמצאת עם מטפלת זרה צמודה בבית במשך 24 שעות הדואגת לכל צרכיה, האיש והילדים ממשיכים ודואגים לכל מחסורה של האישה, לדברי האיש כתוצאה מהטיפול הממושך באישה נהרסו חייו, עוד אמר האיש שזה כבר שנים רבות לאור מצבה של האישה אין ביניהם יחסי אישות ושלאחרונה פגש אישה טובה אשר מוצאת חן בעיניו ודואגת לו מאוד, ומעוניין להקים איתה בית כדמו"י, משכך מבקש היתר נישואין.
לדברי האיש יש לו שתי דירות, בדירה אחת הוא יחיה ובשנייה תהיה האישה עם עוזרת צמודה כאשר את כל ההוצאות הוא ישלם וידאג לכל מחסורה.
ביום ה' אייר תשע"ז (01.05.2017) בית הדין ערך ביקור בבית האישה בנ', לשם הערכת מצבה של הנתבעת בהיותה חולת אלצהיימר וסכיזופרניה.
בית הדין נכח לראות שהאישה אינה מתפקדת כלל, מבולבלת, לא ניתן לנהל עימה שיחה, בוהה, אינה מסוגלת לשבת במקום אחד, לדברי המטפלת האישה עושה את צרכיה במיטה אינה שולטת על עצמה, נמצאת עם טיטול, אינה עצמאית מלבד לאכול שאוכלת לבד, את הצרכים שלה עושה בטיטול או במיטה, מעשנת המון, ישנה המון, כמו כן מרחיקים ממנה כל דבר חד או מסוכן, ועוד. לשאלת בית הדין מי משלם את הוצאות הבית וקונה את המצרכים, השיבה המטפלת שהאיש כל יום מגיע לבית, מבקר את האישה, דואג שיהיו תרופות בבית, קונה מה שצריך ומשלם את כל הוצאות הבית, לשאלת בית הדין את האישה האם היא נשואה, לא ידעה האישה אם היא נשואה או לא והייתה צריכה לשאול את האיש או המטפלת אם היא נשואה.
בתאריך ח' באייר תשע"ז (4.5.2017) התקבל מכתב רפואי מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש, מ':