אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אישה שגורשה מבולגריה בשנת 1939 ולא שבה לשם אינה זכאית לפיצוי מכח חוק נכי רדיפות הנאצים

אישה שגורשה מבולגריה בשנת 1939 ולא שבה לשם אינה זכאית לפיצוי מכח חוק נכי רדיפות הנאצים

תאריך פרסום : 23/08/2009 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל-אביב - יפו
3095-07
20/08/2009
בפני השופט:
1. ישעיהו שנלר אב"ד
2. דר' קובי ורדי
3. רות לבהר שרון


- נגד -
התובע:
שוורץ אידה
עו"ד אורלי מילוא
הנתבע:
הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות נאצים
עו"ד סמל
פסק-דין

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד :

1.         ערעור על ועדת ערר לפי  חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן - חוק הרדיפות או החוק) ((להלן - הועדה) אשר דחתה את ערעורה של המערערת על החלטת הרשות המוסמכת.

2.         המערערת ילידת 25.1.1924 ורנה בולגריה.

בספטמבר 1939 הוצאה פקודה מטעם השלטון הבולגרי לפיה נתינים זרים או מחוסרי כל נתינות יגורשו אל מחוץ לגבולות המדינה.

מאחר ואביה של המערערת היה ממוצא תורכי - המערערת ומשפחתה גורשו, וכפי שמפורטים דברי המערערת בהחלטת הועדה:

" הם הועלו על רכבת אל פלובדיב בליווי חמוש. עם הגעתם לפלובדיב, בשעות הערב, נלקחו לתחנת המשטרה - שם הוחזקו בתא סגור עד שעות הבוקר. למחרת היום, העוררת ומשפחתה הועלו לרכבת אל גבול בולגריה - תורכיה. לאחר הגעתם לגבול לא הורשו להיכנס לתורכיה, ומאידך נאסר עליהם לשוב אל בולגריה.

כעבור שלושה ימי המתנה... אפשרו להם לעבור את הגבול, והם שוכנו בעיירת הגבול... עד לעלייתם לישראל".

המערערת מציינת כי היא מעולם לא הייתה בעלת נתינות תורכית.

3.         הוועדה דנה במאוחד, בעניינם של המערערת ועוד 3 עוררים שעררו לפני הועדה, בטענה כי הם זכאים לתגמולים לפי חוק הרדיפות בשל גירוש מבולגריה.

הרשות המוסמכת דחתה את טענת העוררים בנימוק " כי מאחר והינם בעלי נתינות תורכית לא חל עליהם סעיף 160 לחוק הפיצויים הגרמני ולפיכך אינם זכאים לתגמולים ולחילופין אין לראות בעזיבתם את בולגריה טרם החלה ההשפעה הגרמנית שם כנרדפות על פי הגדרת החוק הגרמני".

הוועדה דחתה את הנימוק הראשון באומרה כי אמנם הגירוש נעשה על בסיס של נתינות זרה אך לשם כך די היה כי אבי המשפחה היה בעל נתינות זרה בכדי לגרש את כל המשפחה. בהעדר כל אינדקציה לידע למי הייתה או לא הייתה נתינות באופן אישי, אין לקבל את הטענה כי העוררים היו בעלי נתינות זרה.

הוועדה בחנה ביחס לכל עורר ועורר, האם מדובר בשלילת חירות המזכה בתגמולים לפי חוק הרדיפות. לשיטתה של הוועדה, יש לבחון האם הגירוש נעשה בהשראה גרמנית. לאור סעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני, מועד תחילת ההשראה הגרמנית על בולגריה היה ביום 6.4.1941 (להלן - המועד הקובע), וחזקה כי כל רדיפת יהודים מיום זה ואילך נעשתה על רקע נאציונל סוציאליסטי. בנסיבות אלה נתקבל עררם של שלושה עוררים, מאחר והם המשיכו לנוע הלוך ושוב מבולגריה ולבולגריה אחרי התאריך האמור. לעומתם, עררה של המערערת נדחה באשר היא גורשה מבולגריה בצו השלטון הבולגרי עוד בשנת 1939, ומאז לא שבה לשם.

4.         המערערת טוענת כי סעיף זה קובע חזקה בלבד, לפיה הרדיפות המאוחרות למועד הקובע נעשו על רקע נציונאל סוציאליסטי. רדיפות הקודמות לתאריך זה יכול וייחשבו ככאלו שנעשו על רקע נציונאל סוציאליסטי, אלא כי הנטל להוכיחם מוטל על שכמו של הנרדף.

בתי המשפט אפשרו לא פעם לסתור חזקה שבחוק הרדיפות כדוגמת ר"ע 217/83 שוהם נ' הרשות המוסמכת, פ"ד מ(1) 789 (להלן - שוהם).

המגמה של בתי המשפט לנתק במידת האפשר את פרשנותם לחוק הרדיפות מזו הגרמנית. ניתוק זה ייעשה מקום שמן הצדק לנהוג כן, וזה המקרה דנן.

לטענתה, אם בוחנים את עיתוי הגירוש ואופן ביצועו מגיעים למסקנה כי נעשה בהשראה נציונאל סוציאליסטית:

(א) החוק על פיו בוצע הגירוש חוקק בחודש ספטמבר 1939 לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבותיה.

(ב) הוועדה קבעה כי " מיום בו נערך ליל הבדולח הבולגרי, החלו גילויי אנטישמיות ומעשי בריונות כנגד יהודי בולגריה, אשר תכפו ככל שגברה אחיזתה המדינית והצבאית של גרמניה בבולגריה". המערערת מסיקה מכך כי הועדה קבעה " את הזיקה החד-משמעית בין עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ובין החקיקה האנטי-יהודית בבולגריה במהלך חודש ספטמבר 1939".

(ג) היהודים שגורשו קיבלו התראה קצרה קודם לכן. המדינה אליה גורשו סרבה לקבלם. הם נשארו בשטח הפקר בין שתי המדינות תוך כדי סכנת חיים ממשית. זהו מאפיין בולט לסבלו של היהודי הנרדף על ידי הצורר הנאצי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ