אישה הדורשת שחלוקת הדירה תתבצע בצורה של התמחרות

בדיון שהתקיים בתאריך כ"ט בשבט תש"פ (24.2.20) לצורך התמחרות, התנגדו שני הצדדים לקיים את ההתמחרות בבית הדין לגבי הבית המשותף, שכעת מתגורר בו הנתבע וחציו שייך לתובעת.

נימוקו של הנתבע היה בהסכמתו לתשלום על פי הערכת השמאי 920,000 ש"ח, שכן הוא מתגורר בדירה, זקוק לה לצורך פרנסתו וזכאי לרכוש את חלק האישה על פי הכלל ההלכתי "טלטולא דגברא קשיא מדאיתתא".

התובעת מבקשת לקיים התמחרות, אך טענה שיש להמתין להתמחרות עד לאחר קבלת חוות הדעת האקטוארית, שמתעכבת בשל חוסר שיתוף הפעולה של הנתבע ובא כוחו.

במהלך הדיון הוסכם על דעת שניהם, שבית הדין יכריע בבקשת הנתבע לאפשר לו לרכוש את הבית לפי מחיר השמאות וכי אם בית הדין יחליט שיש לפעול בדרך של התמחרות, ההתמחרות תתבצע באמצעות שני באי כוח הצדדים ללא המתנה לחוות הדעת האקטוארית.

כמו כן, הצדדים הסכימו כי דמי השימוש אשר בהם חויב הנתבע החל ממועד הגירושין עבור חלקה של התובעת בדירה המשותפת, יהיו 1,500 ש"ח לחודש. סוכם שמתוך חוב העבר ישלם הנתבע מידית 5000 ש"ח, ואת יתר הסכום יעביר תוך שלושים יום ממועד הדיון.

דיון והכרעה

דין חלוקת שותפות נזכר בשולחן ערוך חושן משפט סימן קעא סעיף ח ושם נתבאר מה הדין כששניהם רוצים לרכוש את חלק השותף:

"אמר כל אחד מהם איני מוכר, אלא כל אחד מהם רוצה שיקנה חלק חבירו, או שאין אחד מהם רוצה לא לקנות חלק חבירו ולא למכור חלקו אלא ישארו שותפין, אם היה המקום עשוי לשכור, שוכרין אותו וחולקים שכרו.

הגה: ויוכל אחד לומר לחבירו או שכרהו אתה בכך או אני אשכרהו בכך, כדינא דגוד או אגוד (ריב"ש). וכל מקום שיכולין להשוות עצמם בדינא דגוד או אגוד, עדיף מחלוקת אלו. (טור והמגיד ורשב"א).

ואם אין המקום עשוי לשכור, אם הוא חצר או חנות או בית שאי אפשר להם לדור ביחד (טור) שוכנים בה שנה שנה, שאי אפשר שישכנו שניהם כאחד, מפני היזק ראייה, שהרי אין בה דין חלוקה".

אכן, בנידון דידן שבני הזוג התגרשו, לא ניתן לאפשר את המשך הבעלות המשותפת על הדירה, באופן של חלוקה לימים, שהרי דיני הרחקות של גרוש מגרושתו מונעים אפשרות זו כאפשרות בת קיימא, עיין שולחן ערוך אבן העזר הלכות גיטין סימן קיט סעיף ז:

"מי שגירש אשתו מן הנשואין, לא תדור עמו בחצר, שמא יבואו לידי זנות. ואם היה כהן, לא תדור עמו במבוי. וכפר קטן נידון כמבוי. היה לה מלוה אצלו, עושה שליח לתובעו.

הגה: ודוקא בכה"ג, אבל מותר ליכנס לביתה אף על פי שנישאת, הואיל ואינו דר שם ואינו נושא ונותן עמה (כך משמע בת"ה). ויש חולקין (ב"י). מותר לאדם לזון גרושתו, ומצוה היא יותר מבשאר עני (הגהות מיימוני); ובלבד שלא יהא לו עסק עמה, רק יזונה על ידי שליח (א"ז)".

אם כן בני זוג גרושים אסורים להמשיך להיות שותפים, על פי ההלכה הקובעת שלא יהא להם עסק זה עם זה, ולכן אינם יכולים ללכת בדרך שהתווה השולחן ערוך בהלכות שותפים לחלוקה בזמנים, אלא אחד מהם צריך לרכוש חלק חברו. מאחר שאין מי מהם שמציע לחבירו גוד או איגוד אלא כל אחד מהם מבקש לרכוש את חלקו של השני, צריך לקבוע מי יצטרך לוותר על רצונו לקנות את חלק חברו.

דין טילטולא דגברא נזכר בהקשר לזכות מגורים לאחר גירושין בחצר של שניהם. במסכת כתובות (כח ע"א) נאמר:

"איבעיא להו: היתה חצר של שניהם, מהו? ת"ש: היא נדחית מפניו; במאי עסקינן? אילימא בחצר שלו, פשיטא! ואלא בחצר שלה, והתניא: אם היתה חצר שלה - הוא נדחה מפניה! אלא לאו כי האי גוונא. דלמא דאגיר מיגר. מאי הוי עלה? ת"ש: הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר. ואמר רב: טלטולי דגברא קשין מדאיתתא".

וכן כתב בה"ג (סימן לט), וכן כתב ברי"ף על כתובות: "מי נדחה מפני מי היא נדחת מפניו בחצר של שניהם, וכל שכן בחצר של שכירות, משום דטלטולא דגברא". וכן כתב הרא"ש  בכתובות: "מי נדחה מפני מי. היא נדחית מפניו בחצר של שניהן וכל שכן בחצר של שכירות דטילטולא דגברא קשה מדאיתתא, אבל בחצר שלה - הוא נדחה מפניה". וכן בשו"ת ר"י מיגאש (סימן קא), וכן כתב ערוך השולחן אבן העזר סימן קיט:

"כששניהם בחצר אחד ואחד מהם צריך לצאת מהחצר מפני שיש איסור שיהיו ביחד, מי נדחה מפני מי? אמרו חז"ל [שם] שהיא נדחית מפניו, דטלטולי דגברא קשה מדאיתתא, ופשוט הוא דזהו כשיש להם כח שוה בהחצר".