איציק וצורי (1986) שותפות כללית נ' איתן אוריאלי ובניו בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי ערעור שהגישה המערערת – הזוכה, על החלטת כב' רשם ההוצל"פ אריה ביטון (להלן: "הרשם") מיום 27.12.09, לפיה נתקבלה בקשה בטענת "פרעתי", שהגישו המשיבים – החייבים.

בהתאם להחלטתי מיום 28.2.10, הגישו הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענותיהם בכתב.

המערערת מבססת את הערעור על הטענה כי בקשה זהה שהגישו המשיבים בטענת פרעתי נידונה והוכרעה על ידי כב' רשמת ההוצל"פ מירב קלמפנר נבון (להלן: "הרשמת") בהחלטתה מיום 5.9.07.

לטענת המערערת, החלטתה של הרשמת הנכבדה מהווה מעשה בי-דין, ולפיכך לא היה הרשם הנכבד מוסמך להידרש לבקשת המשיבים, שכן אין הוא משמש כערכאת ערעור על החלטותיה של הרשמת.

מנגד טוענים המשיבים כי צדק הרשם בקביעתו לפיה החלטתה של הרשמת אינה מהווה מעשה בי-דין שכן החלטתה כלל לא ניתנה בבקשה בטענת "פרעתי", אלא בבקשה לסגירת תיק שהגישו המשיבים.

לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי צדק הרשם בפרשנותו את הסכם הפשרה ככזה הקובע כי הפרה של תנאי התשלום שנקבעו בו , יעמיד לפירעון מיידי את מלוא הסכום שנקבע בהסכם הפשרה. כן טוענים המשיבים כי צדק הרשם בקובעו כי משפסק הדין המאוחר (הסכם הפשרה) מבטל את פסק הדין נשוא הבקשה לביצוע, אין עוד מקום להתייחס לגובה החוב המקורי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי, ובחנתי בעיון טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

למען הסדר הטוב יפורטו להלן בקצרה ההליכים בתיק בפני הרשמת:

ביום 20.9.06, קיבל תוקף של פסק דין הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בתיק ע"א (מחוזי ת"א) 2700/04. (להלן: "הסכם הפשרה"). בהתאם להסכם הפשרה הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:

"בשלב זה מודיעים הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה שלפיו לסילוק סופי ומלא של הסכסוך נושא הערעור, ישלמו המשיבים, ביחד ולחוד, למערערת סך 10,000 ₪, ב – 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מ – 1.10.06 ובכל 1 בחודש.

אי פירעון אחד או יותר מהתשלומים במועד יעמיד לפירעון מיידי את מלוא היתרה הבלתי מסולקת בניכוי כל סכום ששולם על החשבון , אולם איחור של עד 7 ימים בביצוע כל תשלום ותשלום לא יהווה הפרה ולפא יפעיל הסנקציה".

לאחר שהסכם הפשרה הופר על ידי המשיבים, הגישה המערערת ביום 29.10.06, בקשה להחייאת ההליכים כנגד המשיבים. במסגרת פירוט הסיבות לבקשה ציינה המערערת: "על פי החלטת בית המשפט המחוזי המצ"ב ולאור העובדה שלא שולם דבר יש להעמיד החוב על סך 10,000 ₪".

ביום 30.10.06, ניתנה החלטת הרשמת בבקשה בה נקבע: "נוכח אי עמידת החייבת בצו התשלומים ובהסכם הפשרה, אני מורה על שפעול כל ההליכים נגדה".

ביום 27.6.07, הגישו המשיבים בפני הרשמת בקשה לסגירת התיק, במסגרתה ציינו:

"החוב סולק במלואו כפי שעולה מהמסמכים המצורפים לבקשה בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.9.06. כל התשלומים שולמו במועדם ואף לפני המועד פרט לשני התשלומים הראשונים שעקב טעות לא נשלחו לזוכה, בהסכמת ב"כ הזוכה שולמו תשלומים 1-2 יחד עם תשלום 3 ב – 13.11.06, כאמור שאר התשלומים שולמו במועדם ואף לפניו ואין לזוכה כל עילה למניעת סגירת התיק באופן מיידי".

המערערת הגישה תגובה לבקשה, והמשיבים הוסיפו והגישו תשובה לתגובה.

ביום 5.9.07, ניתנה החלטת הרשמת לפיה נדחתה בקשת המשיבים לסגירת התיק.

בין נימוקיה לדחיית הבקשה, קבעה הרשמת כדלקמן:

אין ספק, והמשיבים (החייבים), אף מודים כי איחרו לכל הפחות בשניים מתוך התשלומים עליהם התחייבו.