איפרח נ' דיקלה חברה לביטוח ואח'

החלטה

לפני בקשה לפטור מהגשתה של חוות דעת רפואית בהתאם לסיפא של תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן:"התקנות").

1.בתביעה שהוגשה בתיק זה נתבעים פיצויים בגין נזקי גוף שארעו לתובע במסגרת עבודתו אצל משיבה 2 ובגין הפרת חובותיו של המעביד כלפיו, וכן נתבעים תגמולי ביטוח מהמשיבה 1 ו/או המשיבה 3 שצורפה כנתבעת בתיק מכוח החלטתי מיום 12/5/2013, וזאת בגין נכות ואובדן כושר לעבודה מתאונה בסך 62,504 ₪.

2.כאמור לעיל, התובע מבקש שינתן לו פטור מצירוף חוו"ד רפואיות לכתב התביעה וכי בית המשפט ימנה מומחים מטעמו עפ"י תקנה 127 לתקנות וזאת מטעם של חסרון כיס וחוסר יכולת לשאת בעלותן של חוות הדעת הנדרשות.

3.המבקש טוען כי, בנסיבות העניין, וכפי שעולה מהטענות שפורטו בכתב התביעה, הוא צריך להגיש ולממן מכיסו שתי חוות דעת רפואיות, האחת בתחום האורטופדי, שעלותה 4000 ₪ בצירוף מע"מ לכל הפחות, ואילו השניה בתחום הרפואה התעסוקתית, שעלותה היא בסך 6000 ₪ בצירוף מע"מ לכל הפחות.

4.המבקש טוען בתצהיר התומך בבקשה כי הינו יליד 1955, נשוי והחל מחודש מרץ 2012 עובד משרה חלקית בחנות ירקות ממנה הוא משתכר סך ממוצע של 5400 ₪. רעייתו של המבקש איננה עובדת ואין ברשותם רכוש כלשהו כגון בית או כלי רכב. לטענתו, הוא ורעייתו מתקיימים משכרו ומסיוע בסך של כ-2000 ₪ לחודש שניתן להם ע"י הוריה של רעייתו.

5.עוד טוען המבקש כי בתאריך 21/3/2010, בזמן שעבד אצל משיבה 2, הוא נפגע בתאונת עבודה, שבגינה נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% על ידי המוסד לביטוח לאומי. בחודש יוני 2011 פוטר המבקש משורות המשיבה 2 ועד לחודש מרץ 2012 היה מובטל.

6.בנוסף טוען המבקש כי בתאריך 13/4/2010 הוא נפגע בתאונת דרכים, שבגינה הוא הגיש תביעה נגד חברת הביטוח, שמתבררת בימים אלו בבית משפט השלום בראשון לציון (ת.א. 42373-05-11).

7.בנוסף טוען המבקש כי אין בנסיבות העניין מחלוקת ביחס לקיומו של הכיסוי הביטוחי וכי המחלוקות היחידות הינן באם התאונות הנ"ל הינן "תאונות" כהגדרתן בפוליסה, מהו שיעור הנכות ממנה סובל המבקש ובאם המבקש נמצא או היה באובדן כושר לעבודה.

8.המשיבה 1 מתנגדת לבקשה משני טעמים, האחד הוא שהמבקש לא עמד בנטל הנדרש להוכיח חסרון כיס, והשני הוא שהמבקש לא עמד בנטל להראות כי התובענה מגלה עילת תביעה.

9.לטענת המשיבה, המבקש לא עמד בנטל הנדרש להוכיח חסרון כיס, מאחר שלא פרס בפני בית המשפט תמונה מלאה ומפורטת של מצבו הכלכלי. עוד טוענת המשיבה, כי לאור לשון תקנה 130 לתקנות, הקובעת כי בית המשפט רשאי למנות מומחה לענין שבמחלוקת בין בעלי הדין ומאחר שחווה"ד היא שמקימה את המחלוקת בתביעות כגון זו – משאין מחלוקת, לא רשאי בית המשפט למנות מומחה מטעמו. עוד נטען, כי החובה לצרף חוו"ד רפואית לכתב התביעה מהווה מעין "מסננת", מפני הגשת תביעות סרק וכי יש לה חשיבות מיוחדת כאשר מדובר לא רק בהוכחת שיעור הנזק אלא בהוכחת עצם הרשלנות.

10.על פי תקנה 127 לתקנות, על בעל דין המבקש להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, לצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית ותקנה 137(א) לתקנות קובעת כי בעל דין שלא צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית ובית המשפט לא פטר אותו מכך, לא יזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון.

11.תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי משקפת אפוא את הכלל הבסיסי של המוציא מחברו עליו הראיה, והנחת המוצא הינה, שחוות הדעת של מומחה בענין רפואי היא אשר מקימה את עילת התביעה, להבדיל מחוו"ד של מומחים בתחומים אחרים – ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' מוטי סולן, פ"ד נה(4) 898, עמוד 911 (2001); רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בלינסוןנ' עזבון המנוח אייזנבך ז"ל (להלן:"פס"ד אייזנבך" – פורסם בנבו) וכי בשל מרכזיותה של חוו"ד הרפואית, כמקימה את עילת התביעה, הכלל הבסיסי הוא, שיש לצרפה לכתבי הטענות.

12.עם זאת, אין להתעלם מהאמור בתקנה 127 סיפא לתקנות, המקנה לביהמ"ש סמכות לפטור בעל דין מצירוף חוו"ד רפואית לכתב טענותיו וזאת – מטעמים מיוחדים שיירשמו. מכאן נובע שאין לקבל את הטענה הגורפת לפיה לא ניתן למנות מומחה מטעם בית המשפט, בטרם הוגדרה המחלוקת בין הצדדים – המוגדרת על פי חוו"ד רפואית, שהרי לו היתה מתקבלת הטענה, לעולם לא ניתן היה למנות מומחה רפואי, שכן בטרם מונה מומחה בתחום מסויים, לא הוגדרה המחלוקת בין הצדידם באותו תחום.

13.בעצם נכונותו של מתקין התקנות לאפשר לביהמ"ש לסטות מן הכלל של צירוף חוות דעת לכתב התביעה, גלומה ההנחה כי קיימים מקרים, אשר בהם, בשל חשש לגרימת עוול, אין לחסום צד מלהוכיח עניין שברפואה רק מפני שאינו מגיש חוו"ד (ר' בש"א (מחוזי ירושלים) 1462/08 פלוני – קטין ואח' נ' בית החולים קפלן ואח'. (לא פורסם, 3.6.2008) 8250 וכן ת.א. (מחוזי ירושלים) 7116/05 מסאלמה נ' בית חולים מקאסד, לא פורסם, 20.11.2006), אלא שבעניין זה צודקת המשיבה כי מדובר בחריג לכלל, וכי על בית המשפט לעשות שימוש זהיר ומדוד בחריג זה (בש"א (ירושלים) 2909/08 – רוני שמואלי נ' רפטינג נהג הירדן בע"מ ואח' (לא פורסם, 3.7.2008) והאסמכתאות שהובאו שם; פס"ד אייזנבך, לעיל).

14.כפי שהובהר בפסיקה (בג"צ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ. היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו – 2/10/2008) שיטת המשפט הנוהגת במקומותינו היא השיטה האדברסרית, בה מביא כל בעל דין את ראיותיו באופן עצמאי והכלל הנוהג אצלנו במשפט האזרחי הינו "המוציא מחברו עליו הראייה". לכן ראוי שביהמ"ש יעשה שימוש בסמכותו לפטור בעל דין מצירוף חוו"ד רפואית לכתב התביעה, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ולא כתחליף לחובתו של בעל דין להציג ראיות להוכחת טענותיו, כך למשל, ברע"א 7474/00 עיריית תל-אביב נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נו(2), 193 (2001), דחה בית המשפט את בקשת התובע להסתמך על החלטות הועדות הרפואיות של המל"ל, תחת הגשת חוו"ד מטעמו בנימוק שלא ניתן לחקור את הרופאים שנתנו את חוו"ד מטעם המל"ל, מאחר ש"הטעמים המיוחדים שאליהם מכוונת תקנה 127 הנ"ל עניינם בשאלת עצם הצורך בחוות הדעת נוכח נסיבות המקרה המיוחד הנדון בפני בית המשפט...".

15.הנימוק המרכזי שנמצא בפסיקה כראוי למתן פטור מהגשת חוות דעת הוא כלכלי, אך לבקשה המבוססת על חסרון כיס נדרש ביסוס לפחות לכאורי: " אין המבקשת יכולה לטעון לחוסר יכולת לשלם את שכרו של מומחה כאשר אין המבקשת תומכת בקשתה בתצהיר שיפרט מה שכר נדרשה לשלם ומה הכנסותיה" (דברי כב' השופט קלינג בהמ' [תל אביב] 13618/90 שושנה גולן נ. אסותא בע"מ ואח' תק – מח 91 (2), 1114).

16.עם זאת הדעה הרווחת בפסיקה, הינה שהנימוק היחיד של חסרון כיס אינו מספיק לקבלת הפטור ונדרש חיזוק או "דבר מה נוסף", כגון ראייה לנכות רפואית או עניין אחר שברפואה, או התמשכות המשפט במשך מספר שנים (ר':בש"א (תל-אביב-יפו) 4322/08 – סרגיי דשקביץ ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם 3.6.2008); ע"א 7474/00 עיריית תל אביב נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נו(2), 193); רע"א 1583/02 אררט חברה לביטוח בע"מנ. ברק חיים ואח'דינים ועוד לג (6) 865 (12/9/2002).

17.גישה מעט אחרת באה לידי ביטוי בת.א [שלום-ת"א] 37986/05 חמזה מוחמד חסן נ' חצם בארות יצחק ואח', תק-על 2006 (4), 5693 שם מקבל מכב' השופט א.סטולר את מצבו הכלכלי הקשה של התובע כטעם למתן הפטור ומוסיף כדלקמן: "זאת ועוד, אי מינוי מומחים רפואיים למבקש יהיה בו כדי לפגוע בזכותו של המבקש לפנות לערכאות והוכחת תביעתו".

18.בבר"ע (מחוזי חיפה) 1775/07 – חיים ענבל נ. דאנס – בר/צוות בראבו ואח' (לא פורסם, 6.7.2007) מונה כבוד השופט עמית (בשבתו עוד בביהמ"ש המחוזי בחיפה), מספר שיקולים אשר על בית המשפט ליתן דעתו עליהם בבואו לדון בבקשה מעין זו, כאשר את משקלו של כל שיקול והאיזון הנכון בין כל השיקולים יש לקבוע על פי נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה: