פסק דין
תביעה על סך 7,404 ₪ לתשלום בגין סחורה שסופקה לנתבעת ותמורתה לא שולמה. לטענת הנתבעת, הסחורה לא סופקה לה.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מנהלה, מר חיים שקולניק.הנתבעת הגישה תצהיר מנהלה, מר ישראל כהן ותצהיר של בנו, מר ניסים כהן, עובד הנתבעת.המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו בע"פ.
לתמיכה בטענתה הגישה התובעת הזמנה מס' 10593 מיום 21/12/10 (נספח א1 לכתב התביעה המתוקן, ההזמנה). ההזמנה חתומה ע"י מר ניסים כהן. כן הציגה התובעת חשבונית מס' 7455 מיום 27/12/10 (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן, החשבונית). החשבונית הוצאה בקשר לאספקת הסחורה שהוזמנה בהזמנה הנ"ל (הסחורה) והיא חתומה בידי מאן דהוא, שזהותו לא התבררה.
יש לציין כי בתחילה טעתה התובעת וצירפה לתביעה הזמנה אחרת, הזמנה מספר 8649 מיום 6/4/10 (נספח א לכתב התביעה המותקן, ההזמנה הקודמת). אלא שהתמורה בגין ההזמנה הקודמת שולמה והיא איננה קשורה לחשבונית נושא התביעה. כשעמדה התובעת על הטעות, תיקנה את כתב התביעה וצירפה את ההזמנה הנכונה, היא ההזמנה נושא הדיון.
לטענת הנתבעת, הסחורה לא סופקה לה. החתימה על החשבונית איננה של מי מהמצהירים מטעם הנתבעת, או של מי מהעובדים. המצהירים בלבד, מקבלים סחורה בעבור הנתבעת ועם קבלת הסחורה. לאחר בדיקתה הם חותמים על תעודות משלוח, שחסרה במקרה זה. יתר על כן, התשלום נדרש רק כעבור 8 חודשים ועד אז לא טענה התובעת, שיש חשבונית פתוחה שלא שולמה.
מנהל התובעת העיד, כי כיוון שמדובר היה בסוף חודש ולא היה עוד חשבוניות פתוחות, לא הוציאו תעודת משלוח אלא הוציאו חשבונית, מייד עם הוצאת הסחורה מבית העסק, ועליה החתים הנהג את מי מנציגי הנתבעת בעת האספקה (עמ' 4 ש' 24-30). החשבונית הונפקה עם יציאת הסחורה לנתבעת (עמ' 5 ש' 26 ש' 24 – עמ' 6 ש' 1). עוד העיד, כי הסחורה לא הוחזרה אלא נמסרה ללקוח (הנתבעת), שכן אם הסחורה חוזרת מסיבה כלשהי מוצאת תעודת משלוח מתאימה לזיכוי בגין ההחזרה (עמ' 8 ש' 1-4).
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וטענותיהם בע"פ ועיינתי בכל החומר שהוגש לתיק, אני מקבלת את התביעה במלואה. שוכנעתי במידה הדרושה במשפט האזרחי, כי הסחורה סופקה לנתבעת והתקבלה אצלה. גרסת התובעת כפי שבאה בתצהיר מנהלה לא נסתרה ומתיישבת יותר עם כלל הנסיבות וחומר הראיות. גרסת עדי הנתבעת לא הייתה משכנעת, בחלקה מגמתית ולא קוהרנטית, והיא מתיישבת פחות עם חומר הראיות. אפרט הדברים.
אשר להזמנה - מר ישראל כהן טען בתצהירו, כי לא בוצעה הזמנה אלא "בסך הכל ביקשנו הצעת מחיר" (ס' 6-7 לתצהיר) ובח"נ חזר ואישר את האמור בתצהיר וציין כי הסחורה מעולם לא סופקה "וזאת לאור העובדה כי מעולם לא הוזמנה" (עמ' 8 ש' 14-15). זאת, בשעה שהצעת המחיר חתומה על ידי בנו, מר ניסים כהן, כפי שגם אישר האחרון בח"נ. כידוע, הצעה שקובלה ע"י הניצע, הינה חוזה שנכרת בין הצדדים ואין לך ראיה טובה יותר מהחתימה על ההצעה לאות שנקשר הסכם בין הצדדים. ב"כ הנתבעת לא חזר בסיכומיו על הטענה שלא נעשתה הזמנה והיא נזנחה, אך אין בכך כדי למחות את הרושם שהותירה גרסתו של העד.
בהקשר זה של ביצוע ההזמנה אציין, כי בלטה בעדות שני עדי הנתבעת העובדה שכל אחד מהעדים העיד באשר לעצמו, דרך קוף המחט, מבלי שמי מהם לקח אחריות כללית להתנהלות הנתבעת ככזו, ואף שהם פועלים בשם החברה ומייצגים אותה בהיותה אישיות משפטית (לכל הפחות כך מנהלה, מר ישראל כהן). מר ישראל כהן, שהוא כאמור, מנהל הנתבעת, חזר והדגיש, כי הוא מעיד בשם עצמו "אני נותן תצהיר בשם עצמי. לא בשם החברה" וכי "אף אחד לא נתן [תצהיר] בשם החברה" (עמ' 8 ש' 17-27) ובהמשך הוא מציין, כי ההזמנה בוצעה ע"י בנו ולא על ידו וכי הוא אינו מודע להזמנה (עמ' 9 ש' 16-24). הכל אף שהוא מנהל החברה ומצהיר כביכול בשם החברה לפי הרישא לתצהירו כמו גם טענות בא-כוחו בסיכומיו. כשנשאל מר ניסים כהן מדוע הצהיר אביו שההזמנה לא בוצעה אף שהעד חתום עליה, השיב כי אביו הצהיר כך משום שאין הוא מבצע את ההזמנות ועוד ציין במענה לשאלות ב"כ התובעת, כי הוא נתן את תצהירו בשמו שלו ולא בשם החברה (עמ' 12 ש' 21-31). גם בסוגיה זו אין בטענות ב"כ הנתבעת בסיכומים, כדי להפיג את הרושם שהותירו אחריהן העדויות.
עוד יש לציין, כי גם בתצהיר שניתן ע"י מר ישראל כהן לתמיכה בבר"ל, שהתייחסה לכתב התביעה המקורי ובתוך כך להזמנה הקודמת שכאמור, צורפה בטעות, הכחיש הלה כי בוצעה הזמנה. זאת, אף שההזמנה הקודמת סופקה ושולמה כדין. מר ישראל כהן נשאל על כך, אולם לא נתן מענה של ממש (לדבריו, לא הבין את השאלה. עמ' 10 ש' 1-12).
אשר לשאלה אם סופקה הסחורה - בסעיף 11 לתצהירו מציין מר ישראל כהן, כי לפי האמור בחשבונית "היה על התובעת לעמוד בעת מסירת הסחורה, על קבלת שיק כפי שנהוג אצלה". לשיטתו, אפוא, העדר התשלום מצד הנתבעת, מעיד על כך שהסחורה לא סופקה. הטענה נסתרה כבר בחקירתו הנגדית של העד, כשציין כי לעיתים ניתן השיק בסוף החודש ולאו דווקא במעמד האספקה (עמ' 9 ש' 25-30). יתר על כן, מר ניסים כהן בתצהירו, הצהיר את ההיפך מכך. לפי תצהירו "הנוהל הנהוג אצלנו בחברה בעת קבלת סחורות הוא לחתום גם על תעודות משלוח ובסוף כל חודש אני מתחשבנים עם הספקים ומוסרים שיקים כנגד קבלת חשבונית" (ס' 10 לתצהיר). גרסה זו מתיישבת עם גרסתו של מנהל התובעת שהעיד כאמור לעיל, כי בסוף החודש מוציאים חשבונית אחת עבור כל ההזמנות שסופקו, ומחזקת אותה.
זאת ועוד. לפי תצהירו של מר ניסים כהן, רק הוא או אביו מוסמכים לקבל סחורה וחותמים על תעודות משלוח בקבלת סחורה. בנוסף, בסעיף 2 לתצהירו ציין, כי הוא נמצא בחנות כמעט בכל שעות היממה. הכל בניסיון לבסס טענה כי אין כל אפשרות שתתקבל סחורה אלא על ידי מי מהשניים. אלא שבחקירתו העיד אביו, כי הוא נמצא בחנות לכל המאוחר עד 7 בערב (עמ' 11 ש' 5-8) והוא עצמו ציין כי אין שעה מסויימת והוא יכול לסיים בשעה שש או שבע או שמונה בערב. זאת מבלי שמצא שיש מקום ליישב את הסתירה בין נתונים אלה לבין תצהירו שבו ציין, כי הוא בחנות כמעט בכל שעות היממה (עמ' 12 ש' 9-20).
יתר על כן, לא הוכח כי טענתו של מר ניסים כהן תצהירו, שלפיה אף לא אחד מהעובדים אצל הנתבעת קיבל את הסחורה וחתם על החשבונית, באה לאחר חקירה ודרישה נאותים מצדו אצל עובדי הנתבעת האחרים. אני מוצאת כי הצהרה זו, איננה תוצאה או מסקנה של בדיקת אמת ראויה עם כל העובדים הרלבנטיים. בתצהיר טען בכלליות שהחתימה על החשבונית "אינה שלי ולבטח אינה של אבא שלי ו/או כל עובד אחר" ללא כל פירוט ביחס לזהות העובדים, מספרם והבירור שנערך עימם. מר ניסים כהן לא סיפק פרטים טובים ומלאים יותר בעדותו, שלא הייתה משכנעת גם בעניין זה. בסופו של דבר, הוא פטר עצמו ממתן מענה של ממש, בכך שחלפו 3 שנים לעת מתן העדות וכי אינו יכול לזכור את מי שאל (עמ' 15 ש' 1-10)). אף שלפי דבריו יש בעסק יש 4,5 אנשים, מתוכם שני העדים, אם המשפחה שכלל לא נזכרה בתצהירים ולא נטען שנבדק אם מדובר בחתימתה, ועוד 2 עובדים שכאמור, העד לא ידע ליתן פרטים אודותם (עמ' 12 ש' 8, עמ' 15 ש' 8, 18). מדובר בעובדי הנתבעת שיש לתובעת מידע ביחס לזהותם או שצריך להיות לה מידע כזה.
בהעדרה של תעודת משלוח, אין כדי להעיד שלא נמסרה הסחורה. ראשית, אני מקבלת את עדותו של מנהל התובעת שהעיד, כי כיוון שמדובר היה בסוף חודש ולא היה עוד חשבוניות פתוחות, לא הוציאו תעודת משלוח, אלא רק חשבונית. כאמור, עדותו של מר ניסים כהן לגבי הנוהג לשלם בסוף החודש בגין כל תעודות המשלוח תמכה בכך. בנוסף, מר ניסים כהן עצמו העיד, כי מבחינתו אין חשיבות לתעודת המשלוח וכי חותמים דווקא על קבלה לאות קבלת הסחורה (עמ' 14 ש' 5-6, 17).
בנוסף לגרסה הלא משכנעת של עדי הנתבעת כאמור, הנתבעת לא המציאה ראיות זמינות ופשוטות, שהיה בהן כדי להוכיח או לחזק את טענתה שהסחורה לא התקבלה בידה. כך, לא המציאה הנתבעת את כרסטת הנה"ח הספק של התובעת אצלה. מדובר בנתבעת שהינה תאגיד עוסק מורשה, שמנהלת חשבונותיו כפולה. בנסיבות כאמור כשקיימת מחלוקת בשאלה אם הנתבעת קיבלה את הסחורה שבגינה הנפיקה התובעת חשבונית, היה על הנתבעת להמציא את הכרטסת הנ"ל על מנת ללמד שלא קלטה את החשבונית בספריה ולא קיזזה את המע"מ. אי המצאתה פועלת לרעת הנתבע ואין אלא להניח כי אילו הומצאה הייתה תומכת בגרסת התובעת שהסחורה סופקה לנתבעת.
יתר על כן, שעה שאין מחלוקת שנעשתה הזמנה, אך לפי הטענה, הסחורה לא סופקה, מצופה היה שהנתבעת תפנה לתובעת בבקשה לקבל את הסחורה או בטרוניה על אי-אספקתה. אין חולק שהנתבעת לא פנתה לתובעת בכל טענה או דרישה בעניין זה, מה שמתיישב יותר עם טענת התובעת, שהסחורה סופקה. הנתבעת אף לא טענה ובוודאי שלא הוכיחה, כי פעלה לקבלת סחורה מספק אחר או שקיבלה הזמנה אחרת שעשתה בסמיכות זמנים לפני או אחרי הזמנה זו וכיוצ"ב. רק בח"נ טען מר ישראל כהן, כי כשהוא מזמין סחורה יש מלאי מספיק של שקיות בעסק למשך 3 חודשים (עמ' 11 ש' 15 ואילך). כך העיד גם מר ניסים כהן (עמ' 13 ש' 5-15). לא הובאה כל ראיה לתמוך בטענה הכבושה למלאים מספיקים, בשים לב לעצם ביצוע ההזמנה (לפי עדותו של מר ישראל כהן, בעמ' 12 ש' 3-4, ניתן לספק נתון זה בקלות). יש לזכור, כי הסחורה בה עסקינן, היא שקיות, שמהן מוצר הכרחי לניהול עסקי הנתבעת - מפעל וחנות לממכר פיצוחים (ראו ח"נ של מר ישראל כהן בעמ' 11 ש' 13-14). אציין, כי מתעודות המשלוח שהציגה הנתבעת בעצמה עולה, כי קיבלה סחורה ביום 4/5/11 וביום 27/6/11 ולא בפער של שלושה חודשים (ראו נת/1 - נת/2 וההסבר הלא משכנע של העד לשאלת בית המשפט בעמ' 11 ש' 19-25).
סיכומו של דבר, בשים לב לכך שהחשבונית תואמת מבחינת תוכנה את ההזמנה (שאין מחלוקת שבוצעה ע"י מר ניסים כהן) והוצאה בהפרש של שבוע בלבד לאחר ההזמנה; כשהנתבעת לא פנתה בדרישה או תלונה כשלהי שלא קיבלה את הסחורה ולא הציגה ראיות לכך שקיבלה את הסחורה ממקור אחר או בהזמנה סמוכה אחרת או ראיות למלאי וכיוצ"ב; לא הציגה את הכרטסת על מנת להוכיח שלא קלטה את החשבונית בספריה; ולא הוכיחה שביררה כראוי עם עובדיה אם קיבלו את הסחורה או חתמו על החשבונית; ונוכח העדות הלא משכנעת של העדים מטעמה כמפורט לעיל - אני מעדיפה את גרסת התובעת שהייתה מהימנה ולא נסתרה ומתיישבת יותר עם הראיות.
נוכח כל האמור, אינני סבורה כי יש באי-העדתו של מי מנהגי התובעת שסיפק את הסחורה לנתבעת, כדי להשמיט את הקרקע מתחת לתביעתה. כאמור, די במכלול הראיות והנסיבות כמפורט כדי להוכיח את אספקת הסחורה לנתבעת לפי מאזן ההסתברויות האזרחי.
לא מצאתי ממש ביתר הטענות והן נדחות.