החלטה
לפניי בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן על ידי בית משפט זה בדיון ביום 15.7.13 בהיעדר התייצבות המבקשים, הם הנתבעים בהליך זה, לדיון אשר התקיים במועד זה, במסגרתו התקבלה התביעה בתיק העיקרי ונמחקה התביעה שכנגד.
בהליך זה, הגישה המשיבה, התובעת, תביעה לתשלום סך של 559,303 ₪ בגין חומרי מתכת ופלדה אשר סיפקה למבקשים במסגרת שיתוף פעולה עסקי אשר נעשה בין הצדדים, והכל כמפורט בכתב התביעה.
מנגד, עתרו המבקשים בתביעה שכנגד מטעמם בסך של 1,155,200 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו להם לטענתם, נוכח סחורה פגומה אשר סופקה להם על ידי המשיבה.
בהחלטת בית המשפט בדיון אשר התקיים ביום 10.4.13, אשר אף אליו לא התייצבו המבקשים או בא כוחם, נקבע ההליך שבכותרת לדיון קדם משפט מסכם ליום 15.7.13. לדיון זה, אשר התקיים ביום 15.7.13 כאמור, התייצב בא כוח המשיבה. המבקשים ובא כוחם נעדרו אף מדיון זה. משכך, ובהתאם לסמכות אשר מסורה לבית המשפט מכוח תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ניתן פסק דין במסגרתו הורה בית המשפט על קבלת התביעה העיקרית ומחיקת התביעה שכנגד בהיעדר התייצבות המבקשים, תוך חיובם בתשלום הוצאות המשיבה בגין ניהול ההליך בסך של 25,000 ₪.
בבקשתם זו שלפניי, עתרו המבקשים לביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדר התייצבותם. לטענתם, במועד מתן פסק הדין, טרם חלף המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם, ומשכך על בית המשפט להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק. בהקשר זה טענו, כי המועד האחרון להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם, בהתאם למועד בו נמסרו להם תצהירי המשיבה, חל ביום 22.7.13, בעוד שמועד הדיון נקבע ליום 15.7.13.
כן טענו המבקשים, כי על בית המשפט להורות על ביטול פסק הדין, נוכח העובדה, כי מזכירות בית המשפט לא שלחה להם זימון כדין של הדיון. לחילופין טענו, כי על בית המשפט להורות על ביטול פסק הדין מהטעם, כי למבקשים קיימת הגנה טובה כנגד התביעה הנתמכת במסמכים וראיות.
עוד הוסיפו המבקשים וטענו, כי אין מדובר בזלזול בבית המשפט מצדם, אם כי בטעות אשר נפלה אצל בא כוחם נוכח העובדה, כי מחמת טעות, נרשם מועד הדיון ליום 15.8.13 במקום ליום 15.7.13.
באשר למאזן הנוחות של הצדדים טענו המבקשים כנגד הנזק אשר ייגרם להם, היה ופסק הדין ייוותר על כנו, נוכח סכומי התביעות הגבוהים, בעוד האיחור בהגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם ואי התייצבותם לדיון, לא גרם כל נזק ממשי למשיבה. בהקשר זה טענו המבקשים, כי הזכות לביטול פסק דין הינה זכות חוקתית הנגזרת מזכות הגישה לערכאות, וכי מדובר בתקלה הניתנת לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות לטובת המשיבה.
מנגד טענה המשיבה, כי למבקשים אין כל עילה שבדין לביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדר התייצבותם. לטענתה, במועד בו התקיים הדיון, במהלכו ניתן פסק הדין האמור, כבר חלף המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשים, באשר המועד האחרון להגשת תצהירי המבקשים חל לכל המאוחר ביום 14.7.13, כאשר בהקשר זה טענה המשיבה, כי עותק מתצהירי העדות הראשית מטעמה הומצא בדואר רשום לידי ב"כ המבקשים עוד ביום 29.5.13.
כן טענה המשיבה, כנגד הטענות השונות מצד המבקשים אשר מחד טענו, כי לא קיבלו זימון כדין לידיהם, ומאידך טענו, כי עקב טעות שנפלה אצל בא כוחם, נרשם מועד הדיון ליום 15.8.13 במקום ליום 15.7.13. בהקשר זה, כי מחדליו של עורך דין אינם מהווים עילה לביטול פסק דין.
באשר לטענת המבקשים לפיה לא ידעו על מועד הדיון, טענה המשיבה, כי בשיחה אשר התקיימה בין ב"כ הצדדים במהלך חודש מאי 2013, נדונה סוגיית מועד הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, וכן מועד קדם המשפט המסכם אשר נקבע בהליך זה. משכך טענה, כי יש לראות במבקשים כמי שידעו על מועד הדיון אשר התקיים ביום 15.7.13 במהלכו ניתן פסק הדין.
לטענתה, המבקשים לא הציגו כל הסבר משכנע למחדליהם הנמשכים בדבר אי התייצבותם לשני הדיונים אשר התקיימו בהליך זה, ואי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם במועד אשר נקבע לכך על ידי בית המשפט, ומשכך הם מושתקים מלטעון, כי לא קיבלו את יומם בבית המשפט.
עוד הוסיפה המשיבה וטענה, כי למבקשים לא קיימת טענת הגנה כלשהיא כנגד התביעה, וכי כנגד זכות הגישה לערכאות, עומדת זכותה של המשיבה לוודאות משפטית ולסופיות הדיון. לטענתה, התעלמות המבקשים מכללי הפרוצדורה מהווה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי וזכות הגישה לערכאות.
משכך טענה המשיבה, כי יש לדחות את בקשת המבקשים לביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדר התייצבותם. לחילופין טענה, כי יש להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדת מחצית סכום התביעה בקופת בית המשפט, קרי סך של 300,000 ₪, בתוספת ההוצאות אשר נפסקו לטובתה במסגרת פסק הדין שניתן, ובסך הכל סך של 325,000 ₪.
בתשובת המבקשים לתגובת המשיבה חזרו המבקשים על טענותיהם אשר הועלו בבקשתם בדבר זכות הגישה לערכאות וסיכויי הגנתם מפני התביעה.
תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 דנה בביטול פסק דין או החלטה אשר ניתנו במעמד צד אחד בהיעדר כתב הגנה או עקב אי התייצבותו של בעל דין.
בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בשל אי התייצבות המבקש, על בית המשפט לבחון מהי הסיבה לאי-ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין (ראו בעניין זה: א' גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 371).
כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ניתן בהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין מבלי שבית המשפט נדרש לבחון את טענות המבקש וסיכויי ההצלחה. ביטול כזה נעשה מתוך חובת הצדק, תוך שפגם בהליך ההמצאה משמש כשלעצמו עילה מספקת לביטול ההחלטה, ופסק דין שניתן במצב דברים שכזה ייחשב לפגום תוך שאין לקיימו (ראו בעניין זה: סוגיות בסדר דין אזרחי, בעמ' 372).
ואולם, כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו, כאשר בבואו לבחון את בקשת המבקש את ביטול פסק הדין, על בית המשפט לבחון את סיבת מחדלו של המבקש להתייצב לדיון או להתגונן מפני התביעה ואת סיכויי הצלחתו בהליך (ראו בעניין זה: סוגיות בסדר דין אזרחי, בעמ' 373).
