א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת כוחן) מיום 14.2.10 במ"ת 23778-02-10, בגדרה נדחתה בקשת העורר לאפשר לו לקיים שיחות טלפון ממקום מעצרו. כן הוצא צו איסור פרסום על שמן של המתלוננות, שמות העדים ופרטי החקירה. לא הוחלט על הזמנת תסקיר מעצר.
רקע
ב. העורר מואשם בעבירות רבות ובכללן החזקה בתנאי עבדות, עבירות מין במשפחה, אינוס בנסיבות מחמירות, מעשים מגונים ומעשי סדום. בכתב האישום, שהוגש ביום 14.2.10 לבית המשפט המחוזי, שמונה אישומים מפורטים המכילים מקרים רבים בהם נעברו העבירות המיוחסות לעורר, ואודה כי הן קשות לקריאה. על פי הנטען בכתב האישום "החל משנת 1991 ועד למעצרו.. צירף הנאשם אליו, בדרכים שונות, נשים רבות... אותן קשר ורתם לחייו ולמרותו כדי שישרתו אותו ויספקו את כל צרכיו". העורר, כך נטען, התייחס אל הנשים וילדיו כקניינו, וניצל אותם לצרכיו ובכלל זה לצרכים מיניים. בין היתר, כך נטען, קבע העורר לנשים את ארחות חייהן, דרש מהן לסגוד לו ולקיים את רצונו, ואסר עליהן לבוא במגע עם גברים או בני משפחה; העורר איים כנטען על הנשים והטיל עליהן עונשים וקנסות כשעשו דבר בניגוד לרצונו. כתב האישום מגולל מעשים מיניים קשים שעשה העורר בנשים ובילדיו, ואין זה המקום להאריך.
ג. עם הגשת כתב האישום התבקש מעצר העורר. בערר נטען, כי במעמד הדיון ביקשה באת כוח העורר תסקיר מעצר בעניינו והטבת תנאי המעצר, כולל קיומן של שיחות טלפון. בית המשפט כאמור דחה את הבקשה לאפשר לעורר לקיים שיחות טלפון, והתעלם, לטענת העורר, מן הבקשה לתסקיר. כן הוצא צו איסור פרסום על תכני החקירה ופרטי זיהוי של המתלוננים והעדים.
הערר והדיון
ד. בערר נאמר בתמצית, כי ההחלטה למנוע לחלוטין מהעורר לקיים שיחות טלפון אינה מידתית ואינה עולה בקנה אחד עם הנהלים בנושא (פקודה 04.36.00 לפקודות נציבות בתי הסוהר). הוסבר, כי לפי הפקודה, יש לאפשר לאסיר פלילי (להבדיל מאסיר בטחוני) שימוש בטלפון, להוציא מקרים מיוחדים, המפורטים בפקודה, בהם קיים חשש קונקרטי וממשי לשלום הציבור. המקרה שלפנינו, כך נטען, אינו נכנס לגדרי אותם מקרים המצויים בפקודה, והחלתו הגורפת נעשתה בניגוד אליה. עוד נטען, כי חרף האישומים החמורים, היה מקום להורות על עריכת תסקיר בעניינו של העורר על מנת לבחון חלופות מעצר בעניינו. הוטעם, כי לעורר אין עבר פלילי, וכי בחלק מן העבירות קיימת התיישנות, ובחלקן אף אין ראייה למעשה אסור. נטען, כי על-פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1995, שומה על בית המשפט לבחון אפשרות של חלופת מעצר, והדרך הראויה לעשות כן היא באמצעות הזמנת תסקיר. לבסוף נטען, כי שגה בית המשפט משהוציא צו איסור פרסום על פרטי החקירה וזהות המתלוננות, זאת לאחר שפרטי האישום וחלק מהדמויות המעורבות בפרשה נחשפו וסוקרו בהרחבה בתקשורת. נאמר, כי ישנה חשיבות רבה לפומביות הדיון ואין מקום לסטות מן הכלל במקרה הנוכחי.
ה. בדיון טענה עו"ד מנדלמן לעורר כי נמנע ממנו, על פי ההחלטה, אף להתקשר עם באת כוחו, וכי המפגשים נעשים מאחורי זכוכית; לשיטתה, על התביעה להודיע עם מי אסור לעורר ליצור קשר, ולא להיפך; יש לא מעט אנשים שהוא מבקש להתקשר עמם, כמו בנו, אחיותיו ומשפחתו המורחבת, אך היחס אליו חמור מאשר לאסירים בטחוניים. נתבקש כי הפרקליטות תמציא את רשימת הטלפונים אליהם אסור לעורר להתקשר. אשר לתסקיר המעצר, חרף חומרת העבירות, נאמר כי יש מקום להורות על עריכתו; ולבסוף, באשר לפרסום תכני חקירה, מה שהיה נראה כזמני הפך, כנטען, להחלטה גורפת עד תום ההליכים; אין העורר מבקש לחשוף זהות ושמות של מתלוננים, אך רשויות האכיפה פירסמו מה שהתאים להן, ואילו מהעורר נמנע להתגונן ברבים.
ו. עו"ד אברמוף טענה למדינה, כי התביעה מסכימה לשיחות בפיקוח עם בנו של העורר, ומשמעות הפיקוח היא כי איש שירות בתי הסוהר יימצא בסמוך וישמע את דברי העורר בשיחה. שיחות הטלפון, שברגיל הן למשך חצי שעה ביום מטלפון ציבורי ללא פיקוח הן פריבילגיה, ויש נסיבות בהן לא יינתנו; החשש הוא להשפעת העורר על בני משפחה מתלוננים. לשאלתי, הבהירה עו"ד אברמוף, כי לגבי עורכת דינו של העורר, אין מקום לפיקוח (כפי שעלה כביכול מן העמדה הראשונית). אשר לאחיו ואחיותיו של העורר, הללו לא נחקרו, ואם אינם קשורים בפרשה יוכל העורר לשוחח עמם בפיקוח כאמור.
ז. אשר לפרסומים, טענה עו"ד אברמוף, כי הפרקליטות לא התראיינה, אך ישנם פרסומים שפגעו בחלק מן העדות בתיק. יש רגרסיה במצבן והן מלוות בעובדות רווחה; יש חשש גם לפגיעה בילדים. עם זאת, בדירת העורר נמצא חומר כתוב רב של העורר, שרק חלקו נלקח לצרכי התיק, ובידי באת כוחו של העורר לקבלו תוך תיאום; אין כוונה לחיפושים נוספים בדירה. הוגש גם אוגדן ובו דוגמאות לחומרים שפרסומם עלול לגרום לפגיעה במתלוננות ובקטינים, במיוחד כשהמדובר בעבירות מין.
ח. לענין התסקיר טענה עו"ד בר-און כי אין במקרה דנא מקום לבחון חלופה, נוכח עבירות המשמיעות עבדות ושליטה ממשית בחיי נשים וילדים; הנשים מצויות במצב נפשי נפיץ ומצויות בשיקום. אין מקום לחלופה, מה גם שהעבירות נמשכו עד הגשת כתב האישום; ועל כן אין גם מקום לתסקיר.
הכרעה
ט. לאחר העיון, סבורני כי בגדרי הדיון התקרבו עמדות הצדדים בחלק מן הנושאים. הכרעתי תפורט להלן.
שיחות הטלפון
י. אשר לשיחות טלפון: אציין תחילה, כי לא נדרשתי לשאלה האם זהו ההליך הנכון או שמא עתירת אסיר; משנדרש לכך בית המשפט קמא, לא ראיתי שלא להידרש לכך. פקודת נציבות בתי הסוהר 04.36.00 מאפשרת לאסירים, כ"טובת הנאה" (פריבילגיה בלע"ז), אפשרות לקשר טלפוני עם בני משפחה. סעיף 5א לפקודה מאפשר לסוהר להימצא:
"בסמוך לטלפון ציבורי, בטווח שמיעה לדברי האסיר המשוחח, לצורך האזנה לתוכן שיחות הטלפון של האסיר, באחד המקרים הבאים:
(1) שיחת טלפון של אסיר אשר קב"ט מודיעין קבע כי על הסוהר להאזין לשיחתו;