המחלוקת
1. בעלי הדין פעילים בשוק "קרנות הון סיכון" (venture capital funds). התובעות מפעילות קרן כאמור משנת 1997 בשם Genesis Partners . הנתבעים פעילים, כנראה, מחודש פברואר 2013, לפי דיווחים בתקשורת, במסגרת קרן הון סיכון בהשקעות בחברות טכנולוגיה צעירות תחת השם Genesis Angels.
מטעם התובעות תלויות ועומדות בקשות לרישום סימני מסחר (מכוח פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972), מס' 252, 431 (בסוגים 35 ו-36) לגבי Genesis Partners. הסימנים התקבלו על ידי רשם סימני המסחר ביום 24.4.13 ופורסמו בתאריך 30.4.13 ביומן סימני המסחר. לפי סעיף 24(א) לפקודת סימני המסחר רשאי כל אדם להתנגד לרישום המבוקש. אין מידע על כך שהנתבעות התנגדו לבקשות.
סימן התובעות, www.genesispartners.com:
סימן הנתבעים, http://genesisangels.com :
2. עמדת התובעות היא, כי הן זכאיות למנוע מהנתבעים שימוש בסימן הכולל את המילהGenesis וזאת מכוח העוולה של "גניבת עין" המוגדרת בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 ולפיה:
"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר."
הנתבעים אינם כופרים, כי השימוש הראשון/הקודם בזמן במילהGenesis , בהקשר של קרנות הון סיכון, נעשה על ידי התובעות. טענתם, בטיעון הכתוב שהוגש לבית המשפט היא, שבשים לב לשימוש הנרחב הנעשה במילה זו בשוק ההון סיכון ברחבי תבל, ראוי שהשימוש במילה שבמחלוקת יהיה פתוח לכל, ובכלל זאת גם לנתבעים. בא כוחם המלומד טוען, כי המילה Genesis פתוחה בפועל למסחר ו"אהודה על ידי בתי עסק רבים מבראשית" [סעיף 16 קטע שני לתגובה מיום 20.5.13 לבקשה לסעדים זמניים]. דהיינו, בהסתמך על תדפיסים מאתרי אינטרנט שונים סבורים הנתבעים, כי השימוש הנרחב בפועל בתחום הרלוונטי בסימן שבמחלוקת שולל ממנה כל אופי מבחין, ולכן די בסיומת השונה המופיעה במותגים שמכוחם פועלים בעלי הדין המתחרים, כדי למנוע כל אפשרות של הטעייה של ציבור הנזקקים לשירותיהם.
הסדר דיוני
3. בדיון בעל פה בבית המשפט מיום 27.5.13 הודיעו בעלי הדין, כי הם מסכימים להצעת בית-המשפט, לפיה הדיון יתנהל בדרך של שמיעת טענות בעל-פה מאת עורכי-הדין, בהליך העיקרי, כאשר עורכי-הדין יוכלו להסתמך, בטענותיהם, על התיעוד הכתוב שהוגש עד אותו מועד לתיק בית-המשפט, ולאחר שמיעת הטענות ייתן בית-המשפט פסק-דין בהליך העיקרי, עליו יוכל כל אחד מבעלי-הדין לערער בזכות.
בהתאם להסדר האמור שמעתי בהרחבה את טענות הצדדים בעל פה ופסק הדין ניתן, איפוא, בהליך העיקרי (בהתאם לסמכות בית המשפט לפי תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אליה גם הופנתה שימת לב הצדדים בהחלטה הראשונה שקבעה את מועד הדיון בעל פה).
לאחר תום שמיעת הצדדים בהתאם להסדר הדיוני המוסכם פנה ב"כ הנתבעים לבית המשפט בכתב וביקש להוסיף טענות ואסמכתאות וכן יעץ לבית המשפט לערוך מחקר משלו ברשת האינטרנט, כאשר, לטענתו, אם ילך בית-המשפט בדרך המוצעת, יושלמו בכך כל החוסרים בתשתית העובדתית הנטענת על ידי הנתבעים. למותר להדגיש, שאיני סבור, כי ראוי לאפשר לנתבעים שינוי הדרך הדיונית המוסכמת לאחר תום הדיון. ההסדר הדיוני התקבל על ידי שני הצדדים בהתחשב באינטרס המשותף להגיע להכרעה עניינית מהירה, ובשים לב לכך שניתנו ארכות מתאימות, גם לנתבעים, לבקשתם, להכין כיאות את הדיון. לא מצאתי בסיס לנטען על-ידי הנתבעים בהפניות מטעמם לאתרים שונים ברשת האינטרנט. חלק מההפניות היה שגוי, חלק אחר בלתי-רלוונטי, ומכל מקום, אינני סבור, שדי בכך שנתונים מסויימים מופיעים באתר אינטרנט עלום, כדי למלא את החסר בהבאת ראיות מטעמם.
הדין
4
. ב ע"א 5066/10
שלמה א. אנג'ל נ' י. את א. ברמן (פורסם בנבו, 30.05.13)
http://elyon1.court.gov.il/files/10/660/050/e03/10050660.e03.htm
הזכיר כב' השופט י' עמית את יסודות העוולה הנדונה. ואלה דבריו:
"... סעיף זה החליף את סעיף 59 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), אך בפסיקה נקבע כי ככלל, העוולה במתכונתה החדשה היא בת דמותה של העוולה בגלגולה הקודם, כך שההלכות שנפסקו בעבר כוחן יפה גם כיום (ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997)- עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ- עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933, 941 (2001)...; ע"א 2154/07 בריח נ' אבגנים, פסקה 19 (5.9.2010) ...; .... יצויין, עם זאת, כי העוולה בנוסחה החדש פור+ת רשתה גם על "שירות" (ולא רק על "טובין"), וכי על פי סעיף 1(א) סיפא, העוולה חלה גם על מצב בו עוסק גורם לכך שנכס או שירות ייחשבו כבעלי קשר לעוסק אחר (ולא רק על מצב בו הקונה עלול לחשוב שהוא "קונה טובין של אותו אדם...
8. עוולת גניבת עין נועדה להגן על התובע מפני פגיעה בזכותו הקניינית במוניטין שרכש כתוצאה ממצג שווא של הנתבע, ...
9. על פי ההלכה הפסוקה, עוולת גניבת עין מותנית בהוכחת שני יסודות מצטברים: המוניטין שרכש היצרן; והחשש הסביר להטעיה של הציבור, כי השירות או הנכס שמציע הנתבע הם למעשה שירות או נכס של התובע...