1. התובענה שבפנינו מעוררת שאלות חוקתיות עקרוניות בתחום הזכות לשוויון ומעמד אזרחים לא יהודים שהתאזרחו בישראל שלא מכח חוק השבות.
בפתח פסק הדין ברצוננו להודות לבאי כחם של הצדדים על הטיעונים היפים והמחכימים, ולהעיר שרק מפאת דחיפות הענין והצורך במתן פסק דין במועד מוקדם ככל האפשר, בחרנו במודע שלא להתייחס לכל הטיעונים שהועלו, ולהסתפק בהסבר כיצד הגענו לתוצאה שאליה הגענו.
2. עובדות המקרה לא היו שנויות במחלוקת, ועל כן - לא שמענו עדויות בתובענה. ב"כ הצדדים הסכימו על כך שפסק הדין יינתן לאחר שיוגשו סיכומים בכתב. גם על הסכמה זו אנו מודים לב"כ הצדדים.
אלה העובדות
3. התובעת, נולדה באוקראינה בשנת 1926, בשם אנה גצמן. למרות הצליל ה"יהודי" של שם המשפחה גצמן - התובעת אינה יהודיה, ולא היתה זכאית לעלות לישראל על פי הוראות חוק השבות, התש"י-1950 (שייקרא להלן: "
חוק השבות").
4. בהיותה כבת 17, נתפסה התובעת על ידי גורמים מטעם שלטון הכיבוש הנאצי, ונשלחה לעבודות כפייה בגרמניה הנאצית. כשנתיים לאחר מכן, עם כיבוש גרמניה על ידי הצבא האדום, שוחררה התובעת וחזרה לאוקראינה, שם נוכחה לדעת כי כל בני משפחתה נרצחו על ידי הנאצים.
5. בשנת 1963, ילדה התובעת את בתה תמרה. לאחר מכן, התאלמנה התובעת. מלבד הבת תמרה, היה לתובעת בן נוסף, אך הוא נפטר בערך בשנת 1993.
6. הבת, תמרה, נישאה למר פיוטר גרינברג, שהוא יהודי. לתמרה ולפיוטר גרינברג נולדו באוקראינה 3 ילדים.
7. בשנות ה-90' של המאה העשרים שקלו בני הזוג גרינברג לעלות לישראל. בשיחותיהם עם אנשי הסוכנות היהודית, הובטח להם שאם הם יעלו לארץ, ייעשה מאמץ לאפשר לתובעת להיות בישראל עם בתה היחידה, חתנה ונכדיה שהם בני המשפחה היחידים של התובעת, לאחר ששאר בני משפחתה מזמן ילדותה נרצחו על ידי הנאצים ולאחר מות בעלה ובנה.
8. אכן, בני משפחת גרינברג עלו לישראל בשנת 1999, כעולים מכח חוק השבות.
9. התובעת עצמה הגיעה לישראל מספר חודשים לאחר מכן, ביום 2/7/00, כשבידיה אשרת תייר (אשרה ורשיון לישיבת ביקור, מסוג ב/2, לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, שייקרא להלן: "
חוק הכניסה לישראל").
סמוך לאחר כניסתה לישראל, ביום 5/7/00, פנתה התובעת ל"לשכת הקשר" שעסקה בהעלאת יהודי מחבר המדינות שהיו בברית המועצות לשעבר, כדי לברר אפשרות להיות מוכרת כעולה על פי חוק השבות. ההחלטה היתה שאין לאפשר לתובעת להיות מוכרת כעולה לפי חוק השבות בשל כך שהתובעת לא הצליחה להוכיח שאביה היה יהודי (למרות הצליל ה"יהודי" של שם משפחתו ולמרות רצח בני המשפחה על ידי הנאצים).
10. מאז כניסתה לישראל, העתיקה התובעת את מרכז חייה לישראל. כאן בארץ מצויים בני משפחתה היחידים.
11. ביום 22/5/01, אישר שר הפנים, בשל שיקולים הומניטאריים של איחוד משפחות, לתת לתובעת מעמד של "תושב ארעי, עם אשרה מסוג א/5 לפי חוק הכניסה לישראל.
12. בשנת 2007, ביקשה התובעת לקבל אזרחות ישראלית, בדרך של התאזרחות, לפי סעיף 5 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (שייקרא להלן: "
חוק האזרחות"). בקשתה התקבלה וביום 27/1/09, קיבלה התובעת אזרחות ישראלית, לאחר שויתרה על אזרחותה האוקראינית ולאחר שהצהירה אמונים למדינת ישראל.
13. בשנים האחרונות, הולך מצבה הבריאותי של התובעת ומתדרדר. התובעת נזקקת לעזרת הזולת בביצוע פעולות יום יום.
