אינספר בניה בטכנולוגיות מת קדמות בע"מ נ' שורק-איל

החלטה

בפני בקשה לחיוב תובעת (להלן "המשיבה") בהפקדת ערובה להוצאות בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות התשנ"ט-1999. הבקשה הוגשה ע"י הנתבעת (להלן "המבקשת").

המשיבה, שהיא חברה בע"מ, הגישה כנגד המבקשת תביעה כספית ע"ס 10,000,000 ₪. אין מחלוקת כי המשיבה שכרה את שירותי המבקשת כעורכת דין לייצגה בהליך כנגד משרד השיכון.

לטענת המשיבה, כמפורט בהרחבה בכתב התביעה, נטלה המבקשת מכספי המשיבה סכומים הגבוהים פי כמה מהסכומים המגיעים לה, בשיעור כולל של כארבעים אחוז מהסכום שנפסק לטובת המשיבה בפסק הדין, מבלי להתחשב ברכיבים אחרים של פסה"ד (חיוב שנפסק במסגרת תביעה שכנגד). לכך יש להוסיף את רשלנותה הנטענת של המבקשת בניהול התובענה, כאמור בכתב התביעה, לפיה נמנעה מהמשיבה קבלת סכומי ריבית חשב כללי פיגורים להם היתה זכאית המשיבה לו ניהלה המבקשת נכון את המשפט. המשיבה מעריכה את נזקיה, כאמור, בסך 2,131,213 ₪ בגין שכר טרחה שנגבה ביתר, ובנוסף 10,000,000 ₪ בגין הפסד כספים שלא שולמו למשיבה כתוצאה מרשלנותה של המבקשת. בסה"כ, לצרכי אגרה, העמידה המשיבה את תביעתה ע"ס 10,000,000 ₪.

כאמור, הבקשה שבפני הינה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת אם תדחה התביעה, בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, הקובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה..., אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת נתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה... בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

לטענת המבקשת, המשיבה הינה חברה ריקה מתוכן לחלוטין, המצויה בחובות בסך עשרות מיליוני ₪. כך גם, לטענת המבקשת, סיכויי התביעה קלושים מאד, ומכל מקום, מסגרת בקשה זו איננה הזמן והמקום לבחון את סיכויי התביעה, לנוכח השלב המוקדם בו מצוייה התובענה. המבקשת עותרת לכך שהערובה תעמוד ע"ס 1,000,000 ₪ + מע"מ, היינו ע"ס 10% מסכום התביעה.

לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה לנוכח סיכוייה הגבוהים של התביעה, ומכל מקום, אין לקבוע ערובה בסכום כה גבוה כאמור בבקשה. כמו"כ מצביעה המשיבה על כך שהבקשה איננה נתמכת בתצהיר. עוד טוענת המשיבה כי יש לאפשר לה זכות גישה לערכאות, מה גם שלמבקשת יש חלק בלתי מבוטל במצבה הכספי של המשיבה.

דיון-

פסה"ד האחרון והעדכני בנושא שעל הפרק ניתן ביום 11.02.09 מפי כב' השופט מלצר ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, שם נקבעו בין היתר הקביעות הבאות הרלוונטיות לעניינינו:

"קיימות עתה שתי חלופות, שבהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה: א. אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין. ב. אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה" (שם, בעמ' 9),

וכי הנטל רובץ על כתפי התובעת "להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות" (שם, בעמ' 10).

עוד נקבע כי:

"בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאד" (שם, בעמ' 10).

באשר לגובה הערובה נקבע כי ערובה בשיעור 5% (כפי שנקבע באותו מקרה ע"י בימ"ש קמא) נחשבת גבוהה מדי בנסיבות העניין, וביהמ"ש הפחית אותה במחצית- היינו 2.5% מהסכום הנתבע.

מן הכלל אל הפרט-

יכולתה הכלכלית של המשיבה- דומה כי אין חולק כי מצבה הכלכלי של המשיבה אינו בכי טוב, מילים אחרות, המשיבה איננה יכולה להוכיח מצב כלכלי שפיר אשר יאפשר לה לשלם את הוצאות המבקשת אם תדחה התביעה.

סיכויי התביעה- קודם שנבדוק עניין זה אקדים ואומר את המובן מאליו, היינו, כי מדובר בבדיקה לכאורית בלבד, אשר אין לה השלכה כלשהי על קביעות בהימ"ש בעתיד.

ולגופו של עניין, לכאורה, למשיבה סיכויים טובים לזכות באותו חלק בתביעתה המייחס למבקשת נטילה שלא כדין של סכומים העולים על אלו שנקבעו בהסכם שבין הצדדים (המוערך בכתב התביעה בסך 2,131,213 ₪), זאת, מאחר והתביעה נשענת על טענה כי המבקשת גבתה שכ"ט בשיעור 40%, בשעה שהסכם שכה"ט קובע, לכאורה, שכר בגובה 10% בלבד (סעיפים 3, 6 לכתב התביעה). רכיב זה בתביעה נתמך במסמכים בכתב.

באשר לחלק התביעה המתייחס לפיצוי בגין רשלנות מקצועית, נראית התביעה, לכאורה, מבוססת פחות.