אינטרגל - אור בע"מ נ' עירית עפולה

החלטה

בפניי בקשה המבקשת למחיקת כותרת התביעה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, לרבות כתב התביעה וספחיו, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל, וזאת מן הנימוקים שלהלן:

1.תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר צריכה למלא שלוש דרישות המנויות בתקנה 202(1) (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"):

א.תביעה על סכום כסף קצוב;

ב. תביעה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים, או מכללא;

ג.תביעה שיש עליה ראייה בכתב;

אם נתקיימו שלושה תנאים אלה, רשאי התובע לתבוע לפי סדר דין מקוצר.

2.סכום כסף קצוב - תנאי עיקרי לבירור תביעה בסדר דין מקוצר, הוא שהתביעה תהיה על סכום כסף קצוב, ואם הסכום איננו קצוב לא ניתן לדון בתביעה בסדר דין זה. כדי לענות על השאלה אם התביעה בה עסקינן ראויה להידון בסדר דין מקוצר, אין להתחשב אלא במה שנאמר בפרשת התביעה.

סכום קצוב הוא סכום אשר ניתן לקבלו על ידי חישוב אריתמטי חשבונאי פשוט, אשר אינו מצריך הפעלת שיקול דעת שיפוטי. בעניינו, התביעה היא לתשלום עבור שיורתים שנתנה המשיבה למבקשת כמפורט בכתב התביעה. לכתב התביעה צורפה כרטסת של המשיבה המראה את יתרת החוב, כנטען בכתב התביעה, של המבקשת כלפי המשיבה. אומנם אין הסבר בכתב התביעה איך חובר הסכום ולפי מה הוא חושב, וזאת בהעדרו של הסכם ממנו ניתן ללמוד על התמורה בגין העבודה שסיפקה המשיבה למבקשת, כטענת המשיבה, ודרך חישובה, אך ניתן למור כי מדובר בסכום קצוב אשר אינו מצריך הפעלת שיקול דעת כלשהו.

עצם העובדה כי המבקשת חולקת על סכום התביעה, אינה פוגעת בכך כי מדובר בסכום קצוב.

3.תביעה מכוח חוזה או התחייבות – התביעה בעניינו מבוססת על כרטסת חוב של המשיבה המראה יתרת חוב. כמובן כרטסת זו הינה של המשיבה ונערכה על ידה, ואין המבקשת שותפה לעריכת הכרטסת, ולא ראינו חתימת המבקשת על גבי כרטסת זו, או הסכמה לתוכנה. מכאן לא ניתן לומר כי הכרטסת מהווה חוזה או התחייבות. המשיבה טענה בתגובתה לבקשה כי קיימת הזמנה חתומה ע"י המבקשת, אך אינה בידיה אלא בידי המבקשת. גם אם טענה זו נכונה, הרי שבהעדר אותה הזמנה, לא ניתן לקבוע כי התביעה הינה מכוח חוזה או התחייבות.

4.ראייה בכתב – הראייה בכתב הנדרשת, לא חייבת להיות ראייה למלוא עילת התביעה, אלא שדי בהוכחה של ראשית ראייה בכתב (ר' ע"א 688/89 הילולים(אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ מ"ה (3) 188; ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ מ"ה (5) 729).

לכתב התביעה בעניינו צופה הכרטסת של המשיבה בלבד, ולטענת המשיבה יש לראות בכרטסת רשומה מוסדית, ולכן היא מהווה ראיה בכתב כדרישת התקנות.

ס' 36 לפקודת הראיות קובע מהם התנאים לקבילותה של רשומה מוסדית כראייה:

"רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה -

(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;

(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;

(3) היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי -

(א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;