אינבסטלום הולדינגס בע"מ נ' ספרית יפת בע'מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה של הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים") לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאות בשיעור של 250,000 ₪.

עסקינן בתביעה לתשלום סך של 3,217,722 ₪ בה נטען כי הנתבעים גרמו לתובעת נזק כספי בכך שלא מסרו לה חשבונית מס כדין כנגד מימוש ערבות בנקאית שהתובעת העמידה לרשותם. לטענת התובעת, המימוש היווה עסקה חייבת במע"מ ולכן הנתבעים היו חייבים להפיק חשבונית מס למרות שכספי הערבות עברו לצד שלישי, חברת נגלן בע"מ. משלא עשו כן הנתבעים, נמנע מהתובעת החזר כספי של סכום המע"מ.

הנתבעים טוענים כי מדובר בתביעה קלושה שהוגשה על ידי חברה השקועה בחובות כבדים, שאינה נוהגת לשלם הוצאות משפט בהן חוייבה. על כן, יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאות מכח החזקה הקבועה בדין.

מנגד, התובעת טוענת כי אין מקום לחייבה בערובה. התובעת טוענת כי עומדת לה עילת תביעה מוצקה, ובכל מקרה, היא מציעה להעמיד ערבות אישית של אדם או תאגיד בעל נכסים (שאת פרטיהם אין היא מציינת). כמו כן טוענת התובעת כי יש לאזן בין הזכות להבטחת הוצאות לבין זכות הגישה לערכאות.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי יש להעתר לבקשה באופן חלקי, מן הטעמים שיפורטו להלן.

ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ (1990) פ"ד מד(1) 647, 650- 652 נפסק כי:

"בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה, שבה תובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות ... דעתי היא, שקיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים, בנסיבות העניין, טעמים לסתור."

קיימת איפוא חזקה לפיה יש מקום לחייב חברה בערובה להוצאות, ומכאן שנטל הראיה לסתור את אותה חזקה מוטל על החברה. חזקה זו מצאה לה ביטוי סטטוטורי מפורש בהוראת ס' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") המטיל על תובעת שהיא חברה את נטל ההוכחה להראות כי ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט, וקובע כך:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו) נקבע המתווה לפיו יש לבחון בקשה לחיוב חברה בערובה להוצאות:

"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו ... זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג ... זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך ... גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). ... בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). ... בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד ...

משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ... "

במקרה דנן, התובעת כלל לא כפרה במצבה הכלכלי הרעוע. לא נסתרה איפוא הטענה לפיה חובותיה הסתכמו בשנת 2003 בסכום של 100 מליון ₪ כמו גם הטענה לפיה התובעת אינה נוהגת לשלם הוצאות משפט הנפסקות נגדה.

לא שוכנעתי כי קיימות נסיבות שבגינן מוצדק ליתן לתובעת פטור מהפקדת ערובה. לנוכח המחלוקת המשפטית בשאלה האם היתה או לא היתה מוטלת על הנתבעת 1 חובה להוציא חשבונית מס עם מימוש הערבות הבנקאית, לא ניתן לקבוע כי סיכויי ההצלחה בתביעה הם כה גבוהים עד שאין צורך להעמיד בטוחה כלשהי להוצאות הנתבעים היה והתביעה נגדם תידחה.

התובעת טוענת כי יש לפטור אותה מהפקדת ערובה כדי לאפשר לה לממש את זכות הגישה לערכאות. אינני מקבל טענה זו. כנגד זכות הגישה של התובעת לערכאות, עומדת זכותם של הנתבעים שלא להיות מוטרדים בהליך משפטי, אשר בסופו ימצאו את עצמם אל מול שוקת שבורה, היה והתביעה נגדם תידחה והם יהיו זכאים להוצאות משפט. לא בכדי נפסק כי "תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד." (רע"א 83/01 טובה וייס נ' יוסף מרדכי (2001) - פורסם בנבו).

יחד עם זאת, אין כל הצדקה להטלת ערובה בשיעור של 250,000 ₪. על פני הדברים, לא נראה כי ניהול ההליכים צפוי להיות מורכב במיוחד.

בנסיבות הענין ניתן להסתפק בערבון בסכום של 50,000 ₪, סכום שיש בו כדי לאזן בין הצורך ליצור בטוחה הולמת להוצאות הנתבעים לבין הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני התובעת באמצעות הטלת ערבון מופרז שעלול למנוע את ברור התביעה.

אינני סבור כי ראוי להסתפק בערבות אישית כפי שמציעה התובעת, שכן זכאים הנתבעים שתעמוד לרשותם בטוחה זמינה ונזילה למקרה שהתביעה תידחה, מה גם שהתובעת אפילו לא טרחה לפרט מיהם הערבים המוצעים על ידה ומהי יכולתם הכלכלית. מכל מקום, אם ביכולתה להסתייע בצדדים שלישיים, תיכבד ותגייס מהם את סכום הערובה.

אשר על כן, על התובעת להפקיד בקופת בית המשפט תוך 60 יום סך של 50,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, שאם לא כן תידחה התביעה ביחס לנתבעים. בנוסף, התובעת תשלם הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.