אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אין לעקל פיקדון המשועבד בערבות מתמדת וחוזרת לחשבון אחר הנמצא ביתרת חובה

אין לעקל פיקדון המשועבד בערבות מתמדת וחוזרת לחשבון אחר הנמצא ביתרת חובה

תאריך פרסום : 22/10/2006 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
8365-05
19/10/2006
בפני השופט:
ס' ג'ובראן

- נגד -
התובע:
עזרא קירמה
עו"ד אלי מימון
הנתבע:
1. בנק יורוטרייד בע"מ
2. סם מור- המרכז לעבודות עפר ובנייה (ירושלים) בע"מ
3. בן אבו- חברה לבניין ולפיתוח בע"מ

עו"ד אלישי מודלין
החלטה

           בפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 6049/05) מיום 6.6.2006, אשר דחה את הערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, מר עאסי עבאס מיום 16.1.2005 בתיק 03-16167-02-8.

           ביום 26.6.2002 הגיש המבקש, יחד עם חברת מ.ע.ש עבודות קבלניות בע"מ (להלן: מעש), אשר לא צורפה כמבקשת בהליך זה, בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע פסק דין, כנגד המשיבות 2 ו-3, (להלן: סם מור ו-בן אבו בהתאמה), אשר הינן משיבות פורמאליות בהליך זה, על סכום קרן של 3,160,000 ש"ח. ביום 27.11.2002 הוטל עיקול על נכסי סם-מור המוחזקים בידי המשיב 1 (להלן: הבנק). ביום 5.12.2002, הודיע הבנק ללשכת ההוצאה לפועל, כי הנכס היחיד שברשות סם-מור הינו חשבון פיקדון בסך 471,800 ש"ח המשועבד לטובתו ואשר משמש כערבות לטובת נכסיה של בן-אבו. ביום 5.12.2002, העביר משרד הביטחון לחשבון בן-אבו סך של 198,342 ש"ח, אשר כנגדו נמשכו 198,000 ש"ח בהוראת בן-אבו ביום 8.12.2002. ראוי לציין, כי ביום 4.9.2002, כשלושה חודשים קודם לכן, הוטל עיקול אף על נכסי בן-אבו המוחזקים בידי הבנק, אולם על-פי הכרעותיהם העובדתיות של ראש ההוצאה לפועל ושל בית-המשפט המחוזי, הוכח בראיות, כי צו עיקול זה לא התקבל בבנק באותו מועד. ביום 25.6.2003 הוטל עיקול נוסף על נכסי בן-אבו המוחזקים אצל הבנק, אולם באותה שעה לא היתה כל יתרת זכות בחשבון זה.

           בגין הפרשה האמורה, הגישו המבקש ומעש ביום 4.5.2004 ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לחיובו של הבנק בחוב הפסוק של 198,000 ש"ח, לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל). בגדרי הבקשה נטען, בין היתר, כי לא היה על הבנק לאפשר לבן-אבו למשוך סכום זה וזאת משום שבהתחשב בעיקול שהוטל על הפיקדון שבחשבון סם-מור, אשר היה בגובה דומה לחבותה של בן-אבו ושימש כערובה לחובותיה, הרי שעם קבלת הסכום לחשבון בן-אבו, קטן גם סכום ערבותה של סם-מור. משכך, לטענת המבקש, יתרת הפיקדון של סם-מור שוחררה מהשעבוד שהוטל עליה ועל-כן נתפסה בעיקול שהוטל לטובת המבקש. במצב עניינים זה, כך נטען, יש במתן האפשרות לבן-אבו למשוך את הסכום משום הגדלת חובו של בן-אבו וממילא השבת סכום הפיקדון כולו לשעבוד ובכך יש פגיעה במבקש, אשר יש בה משום חוסר תום לב וחוסר זהירות.

           ביום 16.1.2005 דחה ראש ההוצאה לפועל את הבקשה. על החלטה זו של ראש ההוצאה לפועל הגישו המבקש ומעש ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

           בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' פרקש) דחה את הערעור, ממספר נימוקים. הראשון הינו, כי מאחר וצו העיקול על נכסי בן-אבו מיום 4.9.2002 לא נתקבל אצל הבנק כאמור, הרי שלא היתה כל אפשרות למשיב שלא לכבד את הוראת לקוחתו בן-אבו למשיכת הכספים מחשבונה שלה. בנוסף, תוקף צו עיקול זה הינו לשלושה חודשים בלבד, ואלו בדיוק חלפו טרם יום הוראת המשיכה. בעניין טענת המבקש הנזכרת בעניין שעבוד יתרת פקדון סם-מור עם קבלת הכספים ממשרד הביטחון, קבע בית-המשפט המחוזי, וקביעתו זו היא נשוא הבקשה שבפניי, כי אמנם עם קבלת הסכום ממשרד הביטחון קטן סכום הערבות בפיקדון סם-מור ועם משיכתו גדל סכום הערבות שוב לרמתו הקודמת. יחד עם זאת, קבע בית-המשפט, אין בכך כדי להושיע את המבקש, שהרי אין עיקול על חשבון תופס כל עוד אותו חשבון נמצא ביתרת חובה, שכן זו מהווה למעשה הלוואה של הבנק לבעל החשבון. משום כך, קבע בית-המשפט המחוזי, כל עוד היה הפיקדון כולו, כולל היתרה לאחר קבלת הסכום ממשרד הביטחון, משועבד ליתרת החוב שבחשבון בן-אבו, אשר לא היה ביתרת זכות וכל עוד יכולה היתה בן-אבו להמשיך למשוך כספים מחשבונו בשל אותו פיקדון המשועבד לחובה, אין המבקש יכול לתבוע יתרה זו, כפי שאין סם-מור עצמה יכולה לתבעו מהבנק, שכן המבקש בא בנעליה. שעבודו של הפיקדון למשיב, קבע בית-המשפט, גובר על זכותו של המעקל. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי נהג כשורה וכי קם לו "הצדק סביר" לפעולתו, במובנו של סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל ועל-כן אין הוא חייב בפיצוי כלשהו למבקש. לטעמו של בית-המשפט, כל בנקאי סביר ואף כל אדם סביר, היו נוהגים כפי שנהג הבנק.

           מכאן הבקשה שבפני למתן רשות ערעור.

           טוען בא-כוח המבקש, כי החלטת בית-המשפט המחוזי יוצרת הלכה חדשה, בניגוד להלכות קודמות אחרות. לטענתו, זהו מקרה בו ערך הנכס המשמש כערב גבוה מערך החוב אליו הוא ערב ובמצב כזה, לטענתו של בא-כוח המבקש, ההלכה הקיימת הינה, כי אם הוטל עיקול על הנכס, הרי שהעיקול תופס את יתרת ערך הנכס אשר איננו משועבד לחוב, שהרי השעבוד טפל לחוב. במצב דברים כזה, לאחר הטלת העיקול, גוברת זכות המעקל על זכויות נושים ושעבודים אחרים שיבואו אחריו. במקרה שלפנינו, טוען בא-כוח המבקש, משמעות קביעתו של בית-המשפט המחוזי הינה, כי למעשה, לבעל החוב ישנה אפשרות להגדיל את חובו לבעל השעבוד ובצורה שכזו "לנשל" את זכות המעקל. במילים אחרות, טוען בא-כוח המבקש, כי בית-המשפט המחוזי קובע, כי החוב הינו טפל לשעבוד, בניגוד להלכה הקיימת. לדידו, עיקרון זה עלול ליצור מצב, לפיו כאשר יש משכון על נכס להבטחת חוב, יכולים החייב ובעל שעבוד לעקוף בקלות את שאר נושיו של החייב באמצעות הגדלת חובו, כולל נושים אשר הטילו עיקולים קודמים על הנכס. יתרה מכך, בצורה זו יוכלו חייבים להבטיח את עצמם מראש מפני עיקולים, על-ידי כך שישעבדו כל נכס בר-עיקול להבטחת חוב, ואפילו חוב קטן, וזאת על-מנת להעביר כספים ונכסים לכיסם בבוא עת, על חשבון נושיהם. לטענתו, קביעה זו הינה בלתי מתקבלת על הדעת, חסרת בסיס משפטי או מוסרי, בניגוד להלכה הפסוקה ומהווה שאלה משפטית חשובה החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך, המצדיקה מתן רשות ערעור.

           מנגד, בא-כוח הבנק סומך ידיו על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וטוען, כי המבקש לא הראה כל שאלה משפטית חשובה וכללית, אשר בגינה מוצדק להעניק לו רשות ערעור בגלגול שלישי. השאלה עליה הצביע בא-כוח המבקש, איננה מתאימה למצב הדברים העובדתי בפרשה זו, כפי שנקבע בבית-המשפט המחוזי, כך לטענת בא-כוח הבנק. על-פי קביעות אלו, לטענתו, הרי שבתאריך משיכת הכספים על-ידי בן-אבו לא היה ידוע למשיב דבר העיקול שהוטל על נכסיה. במצב דברים זה, ובנוסף כאשר ממילא היה חשבונה של בן-אבו ביתרת חובה ועל-כן לא היה כלל ניתן לתפסו בעיקול, לא היתה למשיב מניעה כלשהי מלאפשר לבן-אבו לעשות בחשבונה כרצונה, כנותן שירות בנקאי ללקוחה והיה על הבנק לכבד את הוראת המשיכה.

           באשר לפיקדון בחשבונו של סם-מור אשר שימש עירבון, טוען בא-כוח הבנק, כי הפיקדון איננו משמש כערבות חד-פעמית, כי אם כבטוחה מתמדת וחוזרת, אשר איננה תלויה בגובה החוב או בפעולותיה של בן-אבו בחשבונה, כך על-פי תנאי ההסכם בין סם-מור לבין הבנק. משכך, קבלת או משיכת כספים מחשבונה של בן-אבו לא מעלים ולא מורידים מחבותה של סם-מור על-פי ערבותה, כל עוד חשבונה של בן-אבו הנערבת נמצא ביתרת חובה. לטענת בא-כוח הבנק, מצב דברים זה שונה בתכלית מהתמונה שניסה להציג בא-כוח המבקש, שכן אין מדובר פה בערבות רגילה ומוגדרת, אלא על ערבות מתמדת וחוזרת.

           לאחר בחינת נסיבות העניין וטענות הצדדים, נחה דעתי, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123. (להלן: חניון חיפה) בקשת רשות הערעור שבפני איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה. נראה, כי השאלה המשפטית אותה העלה בא-כוח המבקש איננה מתעוררת במסגרת מסכת העובדות בפרשה זו.

           הלכה פסוקה היא, כי אין עיקול תופס חשבון הנמצא ביתרת חובה (ראו ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673). לפיכך, הנכס היחיד אשר מלכתחילה היה יכול להיות מעוקל הינו הפיקדון בחשבון סם-מור. אם כן, עיקר השאלה שבפנינו הוא, מהי מהותו של השעבוד כלפי הבנק של אותו פיקדון לחובותיה של בן-אבו והאם תפס העיקול את יתרת הפיקדון, עם הקטנת יתרת החובה בחשבונה של בן-אבו.

           מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומלשון ההסכם בין סם-מור למשיב נראה, כי כל עוד חשבונה של בן-אבו נמצא ביתרת חובה, הרי הפיקדון כולו משועבד לאותו חוב, אשר גובהו משתנה מעת לעת. זוהי משמעותה המקובלת של ערבות תמידית וחוזרת ובכך היא נבדלת מערבות רגילה. למרות הבעייתיות הנודעת של הערבות המתמדת אשר אינה מוגבלת בסכום, (ראו רוי בר-קהן, ערבות (תשס"ו), 529-542) נראה במקרה שלפנינו, כי בהתחשב ביחסים בין החברות ובהתחשב בכך, שדבר היות הערבות מתמדת מודגש ואף נמצא בכותרת המסמך, אין מקום להטיל ספק בתקפותה שכזו, ובא-כוח המבקש אף לא ניסה לעשות כן. בנסיבות אלו, משלא שוחרר הפיקדון משעבודו ועדיין היה ערב לחשבונה של בן-אבו, ממילא גובר שעבוד זה על העיקול שהוטל על-ידי המבקש. אין בכך כל חידוש פסיקתי או הלכה חדשה.

           משום כך, גם פסק-הדין אליו הפנה בא-כוח המבקש בבקשתו מיום 28.9.2006, ע"א 1226/90 בנק לאומי בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177, אין בו כדי להושיעו: באותו עניין, דובר בזכות הקיזוז של בנק בין שני חשבונות של לקוח, אשר האחד ביתרת זכות והאחר ביתרת חובה, ובקדימותה של זכות זו על-פני עיקול שהטיל נושה על חשבונותיו של אותו לקוח. לאחר קביעתו של בית-המשפט, כי זכות קיזוז זו אכן קודמת לעיקול, הוסיף וקבע, כי אם לאחר ביצוע הקיזוז נותרה יתרת זכות בחשבון, הרי שיתרה זו נתפסת על-ידי העיקול. במצב עניינים זה, אין לבנק הזכות לכבד המחאה או חיוב, אשר תגדיל את יתרת החובה בחשבון אחד, באופן שתקוזז יתרת הזכות העומדת לעיקול זה מכבר. ראוי לציין, כי באותו מקרה הוכח, כי ההמחאה הוצגה לפירעון בבנק לפני קבלת ההודעה על הטלת העיקול, אך בוצע לאחר הטלתו. בית-המשפט קבע, כי על הבנק להשיב לנושה-המעקל את סכום אותה הלוואה. אין דינה של יתרת זכות החופשייה מכל שעבוד והנתפסת בעיקול, כדינו של פיקדון אשר משועבד בערבות מתמדת וחוזרת לחשבון אחר, כל עוד נמצא זה ביתרת חובה. כאמור, משנקבע, כי אותו פיקדון משועבד כולו לחשבונה של בן-אבו, לא ניתן להטיל עליו עיקולים אחרים, אף אם באופן זמני, קטן סכום יתרת החובה בחשבון הנערב מסכום יתרת הזכות בפיקדון הערב לו. 

           אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

           בנסיבות העניין, המבקש ישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיב 1 בסכום של                   10,000  ש"ח בצירוף מס ערך מוסף.

           ניתנה היום, כ"ז בתשרי תשס"ז (19.10.2006).

                                                                                      ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    את

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ