רקע
א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שטופמן) מיום 27.3.2006 בבר"ע 1647/05, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור, שהגישו המבקשים על החלטת לשכת ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו (הרשמת ד' ורד) מיום 13.3.2006 במסגרת תיק הוצל"פ 01-60181-99-5.
ב. (1) בין הצדדים מתנהלים זו השנה השביעית הליכים בבתי משפט שונים, שהגיעו אף לפתחו של בית משפט זה, ושעניינם ניסיון הבנק המשיב לממש את דירת המבקשים, הידועה כחלקה 44/1 בגוש 3938 (להלן הדירה). אעמוד בקצרה על עיקרי העובדות בפרשה, שהוצגו אף בפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 2550/01 בירס נ' בנק הפועלים למשכנתאות ואח' (לא פורסם) (השופט אנגלרד); להלן עניין בירס).
(2) (א) בשנת 1985 רכשו המבקשים 2 ו- 3 (להלן המבקשים) את הדירה. בשל חששם מפני נושים רשמו את הדירה על שמו של בנם, המבקש 1 (להלן הבן), שהיה אז כבן חמש.
(ב) בהיות הבן כבן שמונה עשרה שנה חתם הוא על הסכם למכירת הדירה לבני הזוג ולסון (המשיבים הפורמליים - להלן הלווים/ החייבים), הוריה של חברתו דאז.
(ג) מכירה זו, שעל פי הטענה נעשתה ללא ידיעתם של המבקשים, נועדה לממן את עסקיהם של הלווים.
(ד) לצורך רכישת הדירה נטלו הלווים הלוואה מהמשיב (להלן הבנק או המשיב), ששולמה ישירות לבן. הבן אף חתם על התחייבות אישית כלפי המשיב. ביום 20.10.1998 מושכנו זכויותיהם החוזיות של הלווים על פי הסכם המכר לטובת הבנק, וביום 24.11.1998 נרשמה הערת אזהרה לטובת הבנק. דא עקא, שהלווים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הבנק, והוא פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגדם לצורך מימוש המשכון. ביום 18.10.1999 מונה בא כוחו של הבנק לכונס הנכסים של הדירה על זכויותיהם של הלווים בנכס.
(ה) במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הגיש המשיב בקשה לצו פינוי כנגד המבקשים, שהתגוררו בדירה. בקשה זו היא שעמדה בלב הדיון בפסק הדין בירס הנזכר. בטרם אעמוד על השתלשלות ההליכים נשוא בקשה זו, אחזור בקצרה על עיקרי הקביעות בעניין בירס.
פסק הדין
ג. בעניין בירס נדונה השאלה, אילו דרכים עומדות לבנק למימוש משכון, שנרשם לזכותו על זכויותיהם של קונים בדירה. שאלה זו הוכרעה בפסק דין שטיינמץ שניתן חודשים ספורים קודם לכן ( רע"א 8792/00 שטיינמץ נ' בנק משכן, פ"ד נו(5) 593, (השופט אנגלרד)). באותה פרשה נקבע, כי לבנק המממן רכישת דירה באמצעות הלוואה עומדות שתי דרכים למימוש המשכון שנרשם לזכותו באשר לזכויות הקונים בדירה. הדרך האחת היא על פי סעיף 17 רישא בשילוב עם סעיף 18 לחוק המשכון, תשכ"ז- 1967 קרי, מכירת הזכויות הממושכנות למרבה במחיר. הדרך האחרת היא מימוש המשכון על פי סעיף 17(4) בשילוב עם סעיף 20 לחוק המשכון, ולפיה ייכנס הבנק לנעלי הקונים ויתבע מן המוכר את קיום החוזה, דהיינו העברת זכות החזקה בדירה אליו ורישום הזכויות בדירה על שמו. בדרך זו יהפוך המשכון על הזכויות למשכנתא, וזאת לאחר רישומה בפנקסי המקרקעין. נקבע, כי אין הבנק יכול לרדת במישרין לדירת המוכר בהליכי ההוצאה לפועל, וכי אין בכוחו של כתב ההתחייבות ליצור משכנתא על נכסי המוכר. בעניין בירס לא נהג הבנק באחת משתי הדרכים האמורות, ולפיכך נדחתה בקשת הפינוי.
ההשתלשלות מאז פסק הדין בירס
ד. (1) לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל מכר הבן את הדירה בשנית לאדם ושמו שהרבני. נסיבותיה וטיבה של מכירה זו לא הובררו עד תום, אולם הבנק טען כנגדה טענות חמורות, שלא אחזור עליהן. מכירה זו בוטלה זמן קצר לאחר מכן.
(2) בחודש מאי 2004 הגיש כונס הנכסים בקשה להוצאה לפועל לפינויו של שהרבני מהדירה. הבקשה הושתתה על העובדה, שהמבקשים אינם מתגוררים בנכס, ומשכך אין מניעה לפנות צד שלישי היושב בנכס, והשואב את זכויותיו מזכויות המוכר, שהוקנו בעבר לחייבים (בני הזוג ולסון). המבקשים התנגדו לבקשה זו בטענה כי היא עומדת בניגוד לפסק הדין שניתן בעניין בירס.
(3) ביום 16.6.2004 קיבלה ראש ההוצאה לפועל (הרשמת ד' ורד) את הבקשה. המבקשים לא השיגו על החלטה זו, והיא הפכה חלוטה.
(4) ביום 10.3.2005 - ככל הנראה משעמד הבנק למכור את הדירה - הגישו המבקשים בקשה לראש ההוצאה לפועל לעיכוב הליכי מכירתה, בנימוק שלבנק אין זכות לממש את הדירה.
(5) בהחלטה מיום 13.3.2005 דחתה ראש ההוצאה לפועל את הבקשה בציינה, כי מאז ניתן פסק הדין בעניין בירס השתנו הנסיבות, כיוון שהמוכר אינו מחזיק עוד בנכס.
(6) ביני לביני נמכרה הדירה לצדדים שלישיים, אשר רכשו את הזכויות בה, קיבלו את החזקה ושילמו את מלוא תמורתה. ראש ההוצאה לפועל אישרה את המכר ביום 16.3.2005 והמבקשים לא ביקשו לערער אף על החלטה זו.
(7) כנגד ההחלטה מיום 13.3.2005 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט דן בבקשה כבערעור, ובפסק דין מיום 27.3.2006 החליט לדחותו. הנימוק הראשון לכך הוא נימוק שבסדרי דין. לשיטת בית המשפט, הואיל ולמבקשים אין כל מעמד בערעור (שכן אין להם כל זכות בדירה), הייתה הבקשה צריכה להיתמך בתצהיר של הבן, שהוא בעל הזכויות בדירה. כן קבע בית המשפט, כי נוכח העובדה, שמכירת הדירה לצדדים שלישיים אושרה ביום 16.3.2005 ומשאלה שינו את מצבם לאחר אישור המכר, הסכסוך בין הצדדים הפך לאקדמי גרידא, וגם משום כך יש לדחות את הערעור.
(8) מכאן הבקשה הנוכחית.