אין לממש רכב בשווי של כ-50,000 ש"ח בגין חוב של כ 1500 ש"ח

1.         ביום 28/10/03 התקשרה המבקשת עם המשיבה בהסכם חכירה תפעולית (להלן - ההסכם), לחכירת רכב מסוג סיטרואן (להלן - הרכב), לתקופה של 28 חודשים, עם אופציה מסוימת לרכישת הרכב בתום התקופה.

            המבקשת הפקידה בידי המשיבה סכום במזומן של 26,041 ש"ח והתחייבה לשלם למשיבה דמי שכירות חודשיים בסך של 498 ש"ח לחודש, כאשר החיוב נעשה בהוראת קבע מחשבון הבנק שלה.

            הרכב מושכן לטובת המשיבה להבטחת תשלום החוב.

2.         אין חולק, כי עד לסוף שנת 2004, שילמה המבקשת את דמי השכירות כסידרם.

            כן אין חולק, כי התשלומים עבור החודשים ינואר ופברואר 2005 לא שולמו במועדם.

            ביום 8/3/05 הגישה המשיבה להוצאה לפועל בקשה למימוש המשכון על הרכב, תוך שהיא מעמידה את מלוא יתרת החוב  שהיתה צריכה להיות משולמת עד סוף תקופת ההסכם, בסך הקרוב ל-50,000 ש"ח, לפרעון מיידי.

            הליכים אלה עוכבו על ידי בית המשפט בצו זמני שהוגש במסגרת תובענה זו.

3.         בתובענה זו עותרת המבקשת למתן פסק דין הצהרתי, " הקובע כי ביום הגשת המשכון לביצוע בתיק הוצל"פ... לא היתה כל יתרת חוב, וכי למשיבה לא היתה כל זכות להגיש המשכון לביצוע ו/או למנות כונס נכסים לרכב ו/או לתופסו, וכי ביום הגשת המשכון לביצוע היה הסדר שריר וקיים בין המבקש למשיבה".

4.         עוד קודם להגשת תביעה זו, הגישה המבקשת שתי בקשות לראש ההוצאה לפועל. בראשונה, עתרה ל"סגירת" תיק ההוצל"פ וטענה לנזקים שנגרמו לה.

            ראש ההוצל"פ דחה את הבקשה והפנה את המבקשת לתבוע את נזקיה בבית המשפט.

            בבקשה השניה, ביקשה המבקשת לבטל את הליכי מכירת הרכב והחזרת הרכב לידיה.

            גם בקשה זו נדחתה, מהטעם שבקשה דומה "כבר נדונה והוכרעה".

            המשיבה עותרת, לכן, כבקשת סף, לדחות את התביעה, הן מחמת מעשה בי דין והן מהטעם, שהסמכות הענינית לדון בתביעה זו נתונה לראש ההוצאה לפועל.

5.         שתי הטענות: מעשה בי דין וחוסר סמכות ענינית, כרוכות למעשה, במקרה דנן, זו בזו.

            כיוון שאם נאמר, כי הסמכות הענינית לדון בתביעה דנן נתונה לבית המשפט, ממילא סמכות זו לא נתונה לראש ההוצל"פ וממילא לא נעשה מעשה בי דין בפסיקתו.

            סבורני, שהסמכות הענינית לדון בתביעה דנן מסורה לבית המשפט, כפי שאפרט להלן, אולם בין כה וכה, עיינתי ומצאתי כי ראש ההוצל"פ לא דן ממש בטענות שהועלו כאן, וגם מטעם זה לא התקיים מעשה בי דין, המונע מהמבקשת הגשת תובענה זו.

            אקדים את ניתוח העובדות והממצאים למסקנות המשפטיות.

6.         ב"כ המשיבה הוציא למבקשת מכתב, הנושא תאריך 13/2/05 (נספח ב' לתביעה).

            המכתב מתיחס לשתי הוראות הקבע החודשיות שלא כובדו (ינואר ופברואר 2005), והמבקשת מותרית ונדרשת, כדלקמן (סעיף 5):