אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אין לחייב אשה שהופיעה עירומה בפני אורחים בביתה בגט פיטורין

אין לחייב אשה שהופיעה עירומה בפני אורחים בביתה בגט פיטורין

תאריך פרסום : 28/04/2008 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני גדול
138-21-1
03/01/2007
בפני השופט:
1. הרב אברהם שרמן דיין - יו"ר
2. - הרב חגי איזירר
3. - הרב ציון בוארון


- נגד -
התובע:
פלונית
הנתבע:
פלוני
פסק-דין

הופיעו בפנינו הצדדים ובאי כוחם בערעורה של האשה על פסק דינו של בית הדין האזורי מיום ט"ז תמוז תשס"ו, בו חייב בית הדין את האשה בקבלת גט מבעלה והבעל פטור ממזונות אשתו.

בית הדין השתית את פסק דינו העובדה שהאשה הופיעה בביתם של בני הזוג בפני האורחים במעמד בעלה כשהיא ערומה כביום הוולדה. האשה עצמה אישרה עובדה זו בפני בית הדין, ולטענת הבעל יש בידיו תמונות למעמד מביש זה. האשה טענה להגנתה שעשתה כן לבקשת הבעל, שרצונו של בעלה היה להתגאות בפני האורחים על האשה הצעירה שיש לו. יצויין שמדובר בבעל בן 77, ואשה הצעירה ממנו בשלושים שנה.

בית הדין קבע שיש בעצם המעשה עצמו בו הופיעה האשה ערומה לפני האורחים בכדי לחייב את האשה בגט פיטורין, וכפי שנפסק בשו"ע קטו סימן א' וז"ל: אלו היוצאות בלא כתובה העוברת על דת משה ויהודית. ובסעיף ד' שם, איזה היא דת יהודית מנהג הצנועות שנהגו בנות ישראל ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת יהודית... או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם.

ומוסיף בית הדין שעצם המעשה שעשתה האשה הוא מעשה נתעב שאף קלה שבקלות לא עושה כן, ודאי שיש לחייב את האשה בגט. על טענתה של האשה להגנתה שעשתה כן בצווי הבעל ומרצונו, משיב בית הדין בדברי שו"ת אגרות משה לגר"מ פינשטין זצ"ל אבה"ע חלק ד' סימן מד שדן במציאות הדומה לנידון דידן באשה שזנתה עם אדם זר לבקשת בעלה ולרצון בעלה. וכתב שם בתוך דבריו שהאשה נאסרת על בעלה למרות שזה נעשה לרצונו ובהסכמתו, שאמנם אף שלא נתקיים בה הפסוק דמעלה מעל בבעלה, אולם יש כאן ומעלה מעל בה'.

אמנם בספר קובץ תשובות להגרי"ש אלישיב שליט"א אבה"ע סימן קצ"ב חולק על בעל האגרות משה, ופוסק שאף אם הבעל נתן רשות לאשתו לזנות תחתיו, מתקיים בה דמעלה בו מעל, משום שכוונת התורה במעילת אשה בבעלה אין כאן מעילה בבעל עצמו עד שתאמר שאם נתן לאשתו רשות לזנות שאין כאן מעילה, אלא כוונת התורה למעילה ביסוד לשורש הקידושין דאסר לה אכולי עלמא כהקדש, והרי את מקודשת לי כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי לעולם בשבילי. (תוספות קידושין דף ב: ד"ה דאסר) ומעילה זו קיימת אף כאשר אשתו זנתה תחתיו לבקשתו ולרצונו. כותב בית הדין שגם בנידון דידן, לא מבעי לפי דברי הגרי"ש אלישיב שליט"א אין בעצם נתינת רשות וציווי הבעל לעשות מעשה מתועב מעין זה להופיע ערומה בפני האורחים משום פטור והיתר לאשה להופיע ערומה בפני אורחיה. אלא כותב בית דין שאפילו לדברי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שאסר את האשה על בעלה על עצם עשיית המעשה, וכל שכן בנידון דידן שעצם האיסור אינו מצד המעילה בבעל שלא עסקינן במעשה זנות אלא במעשה כיעור כאשר עצם עשיית המעשה פוטר את הבעל ממזונות.

ב"כ האשה בערעורו עתר בפנינו לבטל את חיוב קבלת הגט על האשה, וכן לחייב את הבעל במזונותיה של המערערת. ב"כ המערערת טען בפנינו שמבחינת עובדתית לאחר הארוע שבגינו בית הדין חייב בגרושין, המשיכו הצדדים לחיות כבעל ואשה לכל דבר כאשר כשבעה חודשים לאחר מכן, נסעו הצדדים לטורקיה יחדיו, יצאו לחופשה משותפת בים המלח. כמו כן חזר על טענת האשה שכל הארוע נעשה על פי בקשתו וברצונו. ובאשר לטיעונים ההלכתיים, וההסתמכות על תשובת הגר"מ פינשטיין זצ"ל, ותשובת הגרי"ש אלישיב, טען ב"כ האשה שמאחר והם עוסקים על מקרה של מעשה זנות, בעוד שבענינינו אין כאן לא מעשה זנות, וגם לא מעשה כיעור שיש חשש שבמעשה עצמו היתה זנות.

לאחר שמיעת הצדדים ובאי כוחם בערעור, ולאחר העיון בחומר שבתיק, אין בעצם המעשה עצמו בו הופיעה האשה ערומה בפני האורחים לחייב את האשה בגט פיטורין מכוח עוברת על דת וכן מכוח מעשה כיעור. העקרון של ההלכה שהעוברת על דת רשאי הבעל לגרשה ויוצאת בלא כתובה, וניתן רשות ביד הבעל לגרשה הוא משום שמעשים אלו גורמים לחששות כבדים בלבו של הבעל, שחיי הנשואין שלהם בעתיד לא יוכלו להתקיים באופן תקין כהלכה. אולם בנידון דנן, כפי שהובהר לנו מתוך שמיעת הדברים שאמנם המעשה של האשה היה בהסכמתו של הבעל, ואף הנציח את המקרה בצילומים רבים (הבעל הוא צלם חובב). כמו כן הוברר לנו שענין העירום לא היה זר לבני הזוג, גם לגבי מקרים אחרים שהבעל צילם את האשה בעירום לכל מיני מטרות. על כן יש לראות את ההתנהגות הפרוצה הזו כנורמת חיים ירודה המוסכמת בין שני בני הזוג. כפי שמובא בפוסקים שלא תשמע טענת בעל על אשתו עוברת על דת מחמת שהולכת ומרקדת עם אנשים אחרים והולכת להתרחץ בים מעורב כאשר הבעל אינו מקפיד על התנהגות פרוצה זו והוא שותף לאשתו בהתנהגות זאת.

בנוסף לכך, עצם העובדה שהבעל לא ראה בהתנהגות זו פגיעה בחייהם המשותפים והמשיך לאחר מעשה חודשים רבים לחיות עם האשה בצוותא, דברים אלה מגלים שאומנם לא המעשה הזה עצמו עורר חשש בלב הבעל על עתיד חיי הנשואין שלהם. על כן, עילת עוברת על דת שעליה השתית בית הדין האזורי את חיובה של האשה בגט, והפסד מזונותיה, לא קיימת בנידון דנן.

צדק בא כוח האשה בטענותיו שדברי הגר"ם פיינשטיין זצ"ל ודברי הגרי"ש אלישיב שליט"א, אינם נוגעים לעניינינו בכלל, שכן בנידון שבפנינו לא מדובר במעשה זנות, או אפילו במעשה כיעור שבמהותו עוסק על מעשה כיעור עם גבר שיכול לעורר חשש שהאשה זינתה בעבר, או תזנה בעתיד. בדברי מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א נאמר מפורש שזנות שפוגעת ביעוד ושורש הקדושין ואילו מעשה כיעור שבנדון דנן אין זה פוגע בקדושין. וכפי הההגדרות שהוגדרו בפוסקים על מעשה כיעור כעילה לחיוב גט. ודאי לנו שאם המעשה עצמו אינו מוכיח על זנות באותו שעה אלא יש בו רק פרצת גדרי הצניעות, אין הוא נכלל בהגדרת מעשה כיעור לחיוב גט.

לאור האמור, ערעורה של האשה מתקבל. אין לחייב את האשה בגט פיטורין, והבעל נשאר עדיין חייב במזונותיה. במידה ויש לבעל עילות נוספות שמצדיקות את תביעתו לגרושין, רשאי הוא להעלות את תביעתו בפני בית הדין האזורי על מנת שיתבררו בפניו.

(-)        אברהם שרמן          (-)  חגי איזירר

צודקים כב' הדיינים שליט"א בפסיקתם ובנימוקיהם לקבלת הערעור.

השהיתי חתימתי מפני דברי הרמב"ם בפכ"ד מה"א הט"ז, שעוברת על דת שאין לה כתובה אעפ"י שלא הוציאה בעלה אין לה כתובה שהכתובה תקנת חכמים כדי שלא תהא קלה בעיני להוציאה. וגם בתשובה סי' קי"ט כותב הרמב"ם דמשמשתו נדה ואומרת שהוא הרשה אותה אין לה כתובה אלא שקונסין אותו ונותן שיעור כתובה, ולא שתטול היא וכו', וגם בתשובת רדב"ז ח"א סי' צ' באשה שלא היתה טובלת ובעלה ידע ושתק ובא לגרשה אם יש לה כתובה.

תשובה. דבר זה נשאל מלפני הר"מ והשיב שאין לה כתובה כלל והטעם הוא שלא יהיה חוטא נשכר ואעפ"י שגם הוא חוטא נשכר שנפטר מלפרוע כתובה דמניעת פריעת כתובה לא נקרא שכר. ואשר לפי"ז בנדון שלפנינו אין לה כתובה.

אלא שבריטב"א כתובות (בדין עובע"ד) פליג על הרמב"ם שבפכ"ד מה"א, וגם יתכן שבנדון שלפנינו שמדובר באנשים שהיו מנותקים בזרוע בארץ מוצאם מכל דת וצניעות וגם הבעל הוא כזה כפי שהתברר בדיון, אשר ע"כ נראה לי לבטל ספיקותי מפני דעת הרוב.

(-)        ציון בוארון

לאור האמור מוחלט כנ"ל.

ניתן ביום י"ג טבת תשס"ז         ( 03/01/2007)

(-) הרב אברהם שרמן, דיין - יו"ר            (-) הרב חגי איזירר,             (-) הרב ציון בוארון,            

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ