אין לחייב אם שהעתיקה מקום מגוריה בהוצאות נסיעה של האב כאשר המרחק אינו רב

בפנינו בני זוג שהתדיינו בתיקים רבים בבית הדין לפני הגירושין ועוד יותר מכך לאחר הגירושין.

עתה נותר לבית הדין להוציא פסק דין בתביעת האב להורות לאם להשתתף בנסיעות במסגרת הסדרי הראיה.

בדיון שהתקיים בתאריך טז' בסיון תשס"ה 23.6.05 טען האב שהם גרו יחד בגבעת עדה, והסיכום ביניהם היה שלאחר הגירושין האם תגור עם הילדים בגבעת עדה, ולשם כך נשכרה דירה בגבעת עדה.

האם עברה להתגורר בכפר יחזקאל ליד אמה, וזאת לאחר פטירת אביה.

לדברי האב המעבר הזה מכביד עליו מאד את קיום הסדרי הראיה כפי שנקבעו מאחר וכל נסיעה מגבעת עדה לכפר יחזקאל היא כשעה כ - 50 ק"מ בכל כיוון, ולכן הוא הפסיק לבוא באמצע השבוע.

האב טוען שלאם יש רכב שהוא קנה לה ( לאחר מכן היא החליפה אותו באחר), ולכן הוא דורש שהאם תהיה שותפה בעול של הנסיעות ועל כן הוא הציע שהוא יבוא לכפר יחזקאל לקחת את הילדים אליו והיא תבוא לגבעת עדה לקחת אותם חזרה.

לדבריו הם הגיעו להבנות "שעושים חצי מרחק".

האם הכחישה וטענה שלא היה הסכם של חצי דרך.

בית הדין קיים דיון נוסף בתאריך כא' אלול תשס"ה ( 25.9.05) ובו שמע את עדותו של מר ל. אשר סייע לצדדים כמגשר בעריכת הסכם הגירושין.

מר ל. העיד בבית הדין ששני הצדדים היו אמורים לגור בגבעת עדה לאחר הגירושין אולם הוא לא עסק בניסוח הסכם הגירושין. מר ל. הדגיש בעדותו, שגם במהלך גיבוש ההסכם לא דובר על ענין המגורים כתנאי, ואף לא עלה כלל למו"מ, אלא הוזכר כנתון עובדתי גרידא.

לאחר מכן העידה האם - הסבתא, שלאחר פטירת בעלה, מיד בתום השבעה היתה שיחה עם האב ד' על כך שבתה עם הילדים יעברו להתגורר לידה בכפר יחזקאל - והאב לא הסתייג מכך.

האב הודה בבית הדין שהוא לא התנגד, אך טען שבאותה שיחה הוא אמר שיש לכך השלכות כלכליות, לגביו מדובר ב- 200 ק"מ בשבוע וזה זמן וכסף, לדבריו הסבתא היא סבתא טובה ומטפלת היטב בילדים ועל כך היתה לו הסכמה, אך יחד עם זאת ביקש מחצית מהנסיעות ושינוי בהסדרי הראיה, באופן שהוא יוותר על הביקור באמצע השבוע, ולעומת זאת יקח את הילדים אחת לשבועיים החל מיום חמישי.

(ואכן בהחלטת בית הדין מתאריך כה' כסלו תשס"ה ( 8.12.04) נקבע ששבוע אחד האב יקח את הילדים מיום חמישי ויחזירם ביום שישי, ושבוע אחד מיום שישי ויחזירם במוצאי שבת).

בעיון בהסכם הגירושין מתאריך 3 באוקטובר 2000 עולה שאין שום איזכור באשר למקום מגורי האם והילדים לאחר הגט.

השאלות העומדות לדיון:

א.     האם האם רשאית לשנות את מקום מגוריה ומגורי הילדים ולהרחיק את הילדים מאביהם, האם קיים הבדל בין מרחק קטן למרחק רב, מה המחוייבות של האם לאפשר לאב קשר רציף עם הילדים.

ב.      האם הבנות בעל פה בנידון, שלא באו לידי ביטוי בהסכם הגירושין באופן מחייב, יש בהן כדי לחייב את האם להשאר בישוב בו התגוררו יחד לפני הגירושין והאם יש משמעות לכך שאכן האם התגוררה באותו ישוב לכל הפחות שנה לאחר הגירושין.

ג.       אם אכן יש לאם מחוייבות להשאר במקום המגורים, האם בכל מקרה?

ד.      מהן הנסיבות בהן רשאית האם לשנות את מקום המגורים.