השופטת ע' ארבל:
עניינה של העתירה בבקשת העותר, אשר כיהן כראש מועצת מעלה עירון, כי תבוטל החלטת שר הפנים מיום 29.11.06 למנות ועדה ממונה למילוי תפקידו של העותר כראש מועצה. האם פעל שר הפנים כדין? זו השאלה העומדת במוקד העתירה.
רקע עובדתי
1. העותר כיהן כראש מועצת מעלה עירון (להלן: המועצה) החל ממאי 2001. המועצה מונה 12 חברים. בתחילת הקדנציה הנוכחית, בהן שב ונבחר העותר לראשות המועצה, 7 חברי מועצה נמנו עם הקואליציה, בעוד 5 הנותרים השתייכו לאופוזיציה במועצה. ביום 6.9.06 התקיימה ישיבתה הראשונה של המועצה בעניין התקציב, וזאת עוד בטרם אושר התקציב על ידי ועדת הכספים של המועצה.
ביום 7.6.06 אושר תקציב המדינה לשנת 2006. מאחר שעד ליום 6.9.06 טרם אושר התקציב במועצה כמתחייב מהוראות סעיף 206(ב1)(1) לפקודת העיריות, החליט מנכ"ל משרד הפנים, מתוקף סמכותו של שר הפנים שהואצלה לו, להאריך את המועד לאישור התקציב ב-14 ימים, עד ליום 20.9.06. במקביל זומנו חברי המועצה לשימוע אצל הממונה על המחוז במשרד הפנים ביום 17.9.06. עוד בטרם השימוע שלחו שניים מחברי המועצה מכתב לממונה על המחוז בו טענו כי למרות פניות של חברי המועצה לא העביר העותר את הצעת התקציב עד לסוף חודש אוגוסט 2006. במהלך השימוע טענו חברי המועצה כי לא קיבלו מהעותר נתונים שיאפשרו דיון ענייני בתקציב, ובהם דו"חות שכר עובדים ודו"חות רבעוניים, וכי התקציב שהוצע הוא העתקו של התקציב הקודם וכלל אינו תואם את צרכי המועצה. העותר טען כי הצעת התקציב לא הובאה לדיון במועד בשל הבחירות לכנסת שהתקיימו בחודש מרץ 2006, וכיוון שתקציב המועצה מורכב בעיקרו מתמיכת משרדי הממשלה.
ביום 18.9.06 קיימה המועצה ישיבה נוספת בעניין התקציב, ובסופה החליט העותר שלא להעמיד את הצעת התקציב להצבעה נוכח כוונתו לבצע שינויים בהצעה. ביום 20.9.06 שלח העותר מכתב לממונה על המחוז וטען כי הוא פועל לאישור התקציב אף שרוב חברי המועצה מתנגדים להצעת התקציב מטעמים שאינם ענייניים. לפיכך הוחלט במשרד הפנים על הארכת המועד לאישור התקציב בשבוע נוסף, עד ליום 27.9.06. ביום 26.9.06 קיימה המועצה ישיבה נוספת ביחס לתקציב שאף בסיומה לא התקיימה הצבעה על התקציב. ביום 27.9.06 התקיימה הצבעה במועצה על הצעת התקציב, וההצעה נדחתה ברוב קולות חברי המועצה.
2. בשל אי אישור תקציב המועצה, הסתיימה ביום 28.9.06 כהונתם של חברי המועצה, ועל שר הפנים היה להכריע בדבר המשך כהונתו של העותר. ביום 15.10.06 העביר הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים מכתב למנכ"ל המשרד בו ציין כי העותר הכין תקציב מאוזן וכי חברי המועצה סירבו לאשרו. לפיכך המליץ הממונה לאפשר את המשך כהונתו של העותר בצד מינויה של ועדה ממונה. ביום 19.10.06 שלח הממונה על המחוז מכתב נוסף למנכ"ל משרד הפנים בו חזר על המלצתו לאפשר לעותר להמשיך בתפקידו.
ביום 8.11.06 התקיים שימוע בעניינו של העותר בפני מנכ"ל משרד הפנים. במהלך השימוע טען העותר כי לא הביא הצעת תקציב לאישור המועצה לפני חודש ספטמבר 2006 בשל העיכוב באישור תקציב המדינה, בשל שיטפון שפקד את המועצה בחודש אפריל ובשל מלחמת לבנון השנייה. העותר טען עוד כי העביר לחברי המועצה כל חומר שהתבקש על ידם וכי מצב המועצה הינו טוב.
3. ביום 19.11.06 המליץ מנכ"ל משרד הפנים לשר הפנים להורות על הפסקת כהונתו של העותר נוכח התנהלותו בנוגע להליכי אישור התקציב. המנכ"ל נימק את עמדתו בכך שהעותר לא פעל כנדרש בהבאת תקציב הרשות לאישור המועצה, ולפיכך אף הוא נושא באחריות לאי אישור תקציב המועצה. לדבריו, נמנע העותר מהגשת הצעת התקציב סמוך למועד האחרון לאישור התקציב וזאת למרות החלטות המועצה והוראות החוק, ואף לא סיפק הסבר הולם לעיכוב רב להגשתו. לדעת המנכ"ל, הגשת התקציב לאישור המועצה במועד כה מאוחר סיכלה הלכה למעשה את יכולתם של חברי המועצה להשפיע על סדרי העדיפויות במסגרת התקציב, שכן רוב התקציב כבר הוצא למעשה.
ביום 26.11.06 קיבל שר הפנים את המלצת המנכ"ל, וביום 29.11.06 נשלח לעותר מכתבו של שר הפנים בו הוא מודיע לו על החלטתו. ביום 4.12.06 מינה שר הפנים את סגן הממונה על המחוז במשרד הפנים לתפקיד יו"ר הוועדה הממונה למילוי תפקידי המועצה וראש המועצה וזאת עד למינוי ועדה קבועה. העדכון האחרון שנמסר לבית המשפט הינו כי ביום 11.3.07 מונתה הוועדה הקבועה למילוי תפקידי המועצה וראש המועצה.
טענות הצדדים
4. העותר מבקש כי תבוטל החלטתו של שר הפנים מיום 29.11.06 בדבר מינוי ועדה ממונה למילוי תפקידו של העותר כראש המועצה. יוער כי בקשתו של העותר למתן צו ביניים נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 2.1.07 (כב' השופט גרוניס).
העותר מפרט את הרקע למצב שנוצר בו לא אושר תקציב המועצה במועדו. לטענתו, בתחילת 2006, בשל מתח שנוצר בין מספר חברי מועצה לבין גזבר המועצה, נאלץ העותר להתמודד עם מועצה "לעומתית" שסירבה לאפשר את פעולתה התקינה של המועצה. העותר מדגיש כי כבר בדצמבר 2005 הוצגה בוועדת הכספים של המועצה הצעת מסגרת תקציב לשנת 2006, אך זו לא קיבלה רוב בוועדה. לטענתו, התחוללו מספר אירועים שעיכבו במידה ניכרת את הליכי אישור התקציב, ובהם הבחירות הכלליות לכנסת בתחילת 2006 אשר גרמו לעיכוב באישור תקציב המדינה; שיטפונות בתחומי המועצה שהתרחשו בחודש אפריל 2006 וגרמו לנזקים קשים לרכוש פרטי וציבורי, דבר אשר העסיק את המועצה ואת העותר למשך חודשים וגרם להוצאה כספית בלתי מתוכננת ובלתי מתוקצבת; השפעותיה של מלחמת לבנון השנייה שגרמה לנזקים בתחומי המועצה וכן הקשתה על ביצוע הפעולות והתיאומים שנדרשו מול גורמי הממשלה השונים וגם בתוך המועצה עצמה; היעדרות העותר לרגל נסיעה פרטית לחו"ל (העלייה לרגל במכה). העותר טוען כי חברי מועצה עיכבו את הליכי אישור התקציב בשל טענותיהם כלפי גזבר המועצה ודרישתם לפטרו, וזאת ללא קשר לתקציב המועצה.
העותר מדגיש את חשיבותה של הזכות לבחור ולהיבחר וטוען כי בשל כך על שר הפנים להצביע על שיקולים כבדי משקל התומכים בהחלטתו. לטענתו, במקרה זה נפלו פגמים בשיקול דעתו של שר הפנים והיא לוקה בחוסר סבירות המצדיק את ביטולה. העותר טוען כי למרות התנאים האובייקטיבים הקשים הצליח להפעיל את המועצה במשך שלושה רבעונים במהלך שנת 2006 תוך שמירה על תקציב מאוזן על אף הוצאות בלתי צפויות משיטפונות ומהמלחמה, ועל אף עיכובים בהעברת תקציבים ממשרדי הממשלה. לטענתו, המועצה ניהלה את תקציבה בצורה מושכלת וזהירה תוך הענקת מלוא השירות לתושבים ומענה על צרכיהם ומצוקותיהם מחד והימנעות מגירעון תקציבי מאידך. לטענת העותר שיקולים אלו כלל לא נלקחו בחשבון על ידי שר הפנים, בעוד שצוין גירעון תקציב שנת 2005, אשר אושר על ידי המועצה, ודובר בגירעון נמוך יחסית. עוד טוען העותר כי שר הפנים התעלם מהמלצותיו החד משמעיות של הממונה על המחוז להותיר את העותר בתפקידו. כן התעלם שר הפנים, לטענתו, מהנסיבות האובייקטיביות שהוצגו בפניו ואשר הובילו לדחיית הצעת התקציב. להחלטתו של שר הפנים אין, לטענתו, כל קשר לתפקודו של העותר בכלל ולהעברת התקציב בפרט.
העותר מוסיף וטוען כי בשלושה מקרים דומים במועצות מקומיות אחרות אשר לא הצליחו לאשר תקציב באותה שנת כספים, החליט שר הפנים שלא לסיים את כהונתו של ראש הרשות. העותר מציין כי דווקא במועצות אלו קיים גירעון תקציבי. נתונים אלו מלמדים לטענתו על הפליה כלפיו.
כמו כן טוען העותר לחוסר מידתיות בו לוקה החלטת שר הפנים. לטענתו, היה על השר לנקוט באמצעי שפגיעתו פחותה להשגת המטרה של התנהלות תקינה של המועצה וקיומם של שירותים ראויים ומספקים לתושבי המועצה. העותר סבור כי בחירה באפשרות של פיזור המועצה תוך הותרת העותר בתפקידו היא האפשרות הממלאת אחר דרישת המידתיות. הוא טוען כי החלטת שר הפנים הינה גורפת מדי ומרחיקת לכת ללא צורך.
5. המשיבים 1-2 (להלן: המשיבים) טוענים כי החלטת שר הפנים הינה מוצדקת וראויה והתקבלה בהתאם להוראות החוק והדין. המשיבים מדגישים כי לעותר ולמועצה ניתנה מלוא ההזדמנות לפעול בצורה דמוקרטית ותקינה לשם אישור התקציב על ידי מתן שתי הארכות מועד לאישור תקציב המועצה. המשיבים מציינים כי רק לאחר מכן התקבלה החלטת שר הפנים שהתבססה על בחינה יסודית ומקיפה של הנתונים ואשר לפניה התקיימו שני שימועים- האחד בפני הממונה על המחוז, והשני בפני מנכ"ל משרד הפנים, ונבחנו כל המסמכים והנתונים הצריכים לעניין.
המשיבים טוענים כי העותר הביא את התקציב לאישור המועצה רק במהלך חודש ספטמבר 2006, לאחר המועד הקבוע בחוק לאישור התקציב. בכך פעל העותר בניגוד לסעיף 206(א) לפקודת העיריות ובניגוד להחלטת המועצה מחודש דצמבר 2005. נטען כי באופן דומה נהג העותר אף בעבר, כאשר הביא את התקציב השנתי לאישור המועצה במועד מאוחר ולקראת תום שנת התקציב. כן נטען כי העותר לא העביר מידע רלוונטי לחברי המועצה. לפיכך טוענים המשיבים כי חלקו של העותר באי אישור התקציב הינו משמעותי, וכי הוא מנע למעשה מחברי המועצה להשפיע על עיצובו של התקציב.
בהתייחס לטענות העותר טוענים המשיבים כי כבר נקבע שהזכות לבחור ולהיבחר הינה זכות יחסית שיש לכבדה כל עוד אין בכך בכדי לפגוע בהתנהלותה התקינה של הרשות וביכולתה לספק שירותים בסיסיים לתושבים. עוד טוענים המשיבים כי העיכוב באישור תקציב המדינה אינו צריך להוות עילה לאי הגשת התקציב או לאי אישור תקציב המועצה. המשיבים מציינים כי עוד בחודש דצמבר 2005 הוציא משרד הפנים הנחיות לגזברי הרשויות לאישור תקציב הרשויות לשנת 2006, וכן כי רשויות מקומיות רבות אישרו אמנם את תקציבן עוד בטרם אושר תקציב המדינה. אף באשר לשיטפונות שאירעו בתחומי המועצה סבורים המשיבים כי אין בהם כדי לעכב את אישור התקציב, בין מאחר שהשפעתם על תקציב הרשות אינו מהותי, ובין מאחר שניתן היה לתקן את התקציב במידת הצורך בשלב מאוחר יותר. המשיבים מציינים כי רשויות אחרות שנפגעו מהשיטפונות הצליחו לאשר את תקציבן במועד. באשר למלחמה טוענים המשיבים כי המועצה נמצאת בתחום גיאוגרפי אשר השפעת המלחמה עליו היתה מוגבלת ביותר, וכי ממילא היה על העותר להגיש את הצעת התקציב זמן רב בטרם פרצה המלחמה בחודש יולי 2006.