אין להאריך תקופת התיישנות לצורך עריכת שומות מס בלא לתת לכך הנמקה

פתח דבר

1. בקשה לקבלת הערעור על הסף, ולחילופין להפיכת נטל, וזאת בהתבסס על טענות מקדמיות הנוגעות לשנות המס 2006-2009.
2. המערער הפעיל עסק להשכרת טרקטור ומשאית ודיווח על הפסדים בעסקו. בנוסף למערער הכנסה מהשכרת מחסנים. לטענתו, ההפסדים בעסקו נגרמו, בין היתר, בשל מצב בריאותו באותה תקופה, כאשר רק בשנת 2009 נטלו שני בניו הצעירים את מושכות העסק לידיהם. המשיב לא קיבל את דיווחיו אלה של המערער, קבע כי מדובר בתוצאה עסקית בלתי סבירה, וערך לו שומות על יסוד תחשיב כלכלי המבוסס על צריכת הסולר. בנוסף, פסל המשיב את ספרי המערער לשנות המס שבערעור וכן לשנת המס 2010. פסילה זו אושרה על ידי הועדה לקבילות פנקסים אליה הוגש ערר.
3. במסגרת הבקשה לפני מעלה המערער טענות מקדמיות שלפי גישתו די באלה על מנת לקבל את הערעור על הסף, ואלו הן: השומות (למעט שומת שנת 2008) התיישנו, בשל כך שהארכת תקופת ההתיישנות בשנה נוספת נעשתה שלא כדין וללא הנמקה; השומות מבוססות על תחשיב כלכלי שנערך רק לאחר שלב ההשגה; המשיב לא עמד בנטל להצדיק את השומות בהסתמכו על נתונים לשנת מס מאוחרת שאינה רלוונטית.
4. כמו כן הגיש המערער בקשה להפיכת נטל הבאת הראיות והטלת נטל ההצדקה על המשיב, וזאת לאור טענתו לבטלות החלטת הועדה לקבילות פנקסים בשל כך שניתנה בהרכב חסר וללא הנמקה.
5. הצדדים הגישו כתבי טענות, המצהירים – מטעם המערער: רו"ח כדורי ובנו של המערער, יאיר ג'רבי; מטעם המשיב: הכלכלן אורי הרוש שערך את התחשיב, המפקחת רינת אלגאלי שדנה בהשגה וצחי לוי, סגן פקיד השומה - נחקרו על תצהיריהם, והוגשו סיכומים.

יצוין כי לאחר הגשת הסיכומים הגיש המשיב מסמך "השלמת טיעון בכתב" הנוגע להעדר הנמקה להארכת תקופת ההתיישנות ולפיו אין הדבר פוסל את ההחלטה. מסמך זה הוגש בלא שהתבקש והתקבל אישור לכך, ואף תוך חריגה מהיקף הסיכומים שנקבע. עם זאת, על מנת שתהא בפני תמונה מלאה ושלמה של הסוגיה הנדונה התרתי הגשתו ונתתי למערער זכות להגיש מסמך תגובה מטעמו, כאשר הבהרתי שההוצאות לטובת המערער בגין הגשת מסמך זה יפסקו במסגרת ההחלטה דנן. יתר על כן, ואף שהמשיב הקפיד לציין בתחילת המסמך כי הוא אינו זונח את טענתו כי החלטת המנהל להאריך את תקופת ההתיישנות בשנה נוספת הייתה מנומקת, נראה לי כי בעצם הגשת המסמך ובאופן שבו הוא הוגש, יש ללמד כי אף המשיב מסופק אם החלטתו אכן מנומקת כדבעי. מכל מקום, לנושא זה של הנמקה עוד אשוב בהמשך.

עיקרי העובדות

6. להלן עיקרי העובדות הצריכות לעניין וההסדרים החקיקתיים הרלוונטיים הנדרשים לשם הבנת המחלוקת בין הצדדים:
   • דוחותיו של המערער לשנות המס 2006-2007 הוגשו בשנת 2008.
   • סעיף 145(א)(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן: הפקודה) קובע כדלקמן:

"פקיד השומה רשאי, בתוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה נמסר לו הדו"ח, ובאישור המנהל – תורך ארבע שנים מתום שנת המס כאמור, לבדוק אותו ולעשות אחת מאלה:

• לאשר את השומה
• לקבוע לפי מיטב שפיטתו את סכום הכנסתו של אדם, את הניכויים, הקיזוזים והפטורים המותרים ממנה לפי כל דין ואת המס שהוא חייב בו, אם יש לו טעמים סבירים להניח שהדו"ח אינו נכון; שומה לפי פסקת משנה זו יכול שתיעשה בהתאם להסכם שנערך עם הנישום"

משמע כי בכל הנוגע לשנות המס 2006 ו-2007 התקופה בת שלוש השנים שבה ניתן לערוך שומה לפי מיטב שפיטה ללא צורך באישור המנהל (להלן: תקופת ההתיישנות המקורית) מסתיימת ביום 31.12.2011, ואילו התקופה בת ארבע השנים שבה ניתן לערוך שומה לפי מיטב שפיטה המותנית באישור "המנהל" (להלן: תקופת ההתיישנות המוארכת) - מסתיימת ביום 31.12.2012.

• ביום 12.2011 ניתן אישור המנהל לתקופת ההתיישנות המוארכת (בהתייחס לשנות המס 2006-2007) בשנה נוספת. שאלת תוקפו של אישור זה, היא העומדת ביסוד הבקשה שלפני.
• השומה לפי סעיף 145(א)(2)(ב) הנ"ל לשנות המס האמורות הוצאה ביום 3.2012. שומה זו התייחסה אף לשנות המס 2008 ו-2009.
• את הדו"ח לשנת 2009 הגיש הנישום בשנת 2010. תקופת ההתיישנות המקורית מסתיימת ביום 12.2013. שומת המשיב הנ"ל מיום 21.3.2012 הוצאה, כאמור, אף ביחס לשנת מס 2009, ולפיכך לא נדרשה תקופת התיישנות מוארכת בגין שומת שנה זו (בשלב א').