זוהי תביעתו של מר אברהם נדלר (להלן - התובע), כנגד מר יוריני נחמן (להלן - הנתבע), למתן צו הצהרתי, לפיו התקיימו יחסי
עובד
ומעביד בינו לבין הנתבע, בתקופה שבין חודש מרץ 2003 לבין חודש נובמבר 2003.
עוד עותר התובע לחייב הנתבע להפיק עבורו תלושי שכר לתקופה שמחודש מרץ 2003 ועד חודש נובמבר 2003, ולהסדיר את התשלומים בגינו למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי.
בנוסף לכך, עותר התובע לחייב את הנתבע לפצותו בשווי דמי אבטלה עבור החודשים בהם היה מובטל לאחר תום ההתקשרות בין הצדדים, דמי אבטלה אשר לשיטתו היה זכאי להם, אילו העביר הנתבע את דמי הביטוח הלאומי עבורו כנדרש, ולציידו במכתב פיטורים.
העובדות
ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו:
1. הנתבע, הינו אומן/תכשיטן במקצועו, בעליו של עסק לייצור ושיווק תכשיטים בשם "יויו 32".
2. התובע, כפי שהגדיר עצמו בכתב תביעתו, הינו מנהל שיווק במקצועו.
3. בחודש פברואר 2003, פרסם הנתבע מודעה בעיתון במדור "סוכנים", בה תר אחר איש שיווק שיסייע לו, לדבריו, במכירת התכשיטים אותם ייצר, וזו לשונה:
"למכירת תכשיטים ייחודיים, אופנתיים, במרכז, חיפה, ירושלים, ובאר שבע, תנאים בהתאם לכישורים"
(ראה:
נספח א'
לתצהיר הנתבע).
4. בעקבות המודעה פנה התובע בחודש פברואר אל הנתבע ונקשרה ביניהם ההתקשרות נשוא תביעה זו.
5. לטענת התובע עם קבלתו לעבודה כנטען על ידו, הוסכם עמו כי יהא עובד שכיר של הנתבע ויעבוד עבור הנתבע בלבד, כאשר תפקידו יכלול פיתוח מערך ייצור ושיווק, מכירה, גבייה, וכל זאת בפיקוחו של הנתבע. כמו כן, הוסכם לטענתו, בין הצדדים כי שכר התובע יעמוד על 8,000 ש"ח.
מנגד, לטענת הנתבע מעולם לא סוכם בין הצדדים כי התובע יהא עובד שכיר של הנתבע, אלא נהפוך הוא הנכון. מלכתחילה הוסכם כי התובע ישווק את התכשיטים באופן עצמאי על פי שיקול דעתו המקצועי, אותו נעדר הנתבע, וזאת כנגד תמורה בגובה 25% מסך המכירות, וכנגד הפקת חשבונית מס לנתבע.
לא זו אף זו במהלך תקופת הקשר בין הצדדים עסק התובע במקביל בייבוא ושיווק מוצרי עור ואף שיווק תכשיטים עבור יצרן נוסף.
6. אין חולק בין הצדדים כי בתחילת הקשר ביניהם לא נחתם הסכם בכתב ביניהם, ואף אין חולק כי מאוחר יותר נחתם בין הצדדים הסכם בשפה הספרדית (ראה:
נספח א'
לכתב ההגנה, בצירוף תרגום ההסכם לעברית), כפוף למחלוקת בין הצדדים האם ההסכם נחתם בחודש אוגוסט 03' כטענת התובע, או שמא בחודש יוני 03' כטענת הנתבע.
בין אם כך, ובין אם כך, כעולה מן ההסכם הוסכם לכאורה בין הצדדים על תשלום עמלות בשווי 25% מהערך הגולמי של המכירות, כנגד חשבוניות שיופקו על ידי התובע (ראה: סעיף 5 להסכם על תת סעיפיו) וכן על תשלום מקדמות בגין העבר (ראה: סעיף 6 להסכם).
7. יותר מכך, אין חולק בין הצדדים, כי במהלך תקופת הקשר ביניהם, הועברו מן הנתבע לתובע סכומים שונים בשיקים מעת לעת. לשיטת התובע, בגין משכורת והחזר הוצאות, לשיטת הנתבע ע"ח מקדמות, הגם שאיש מבין הצדדים לא טרח לפרט את הסכומים המדויקים שהועברו.
ודוק, לטענת הנתבע, הוא נעתר לבקשת התובע לשלם לו מקדמות על חשבון עמלותיו העתידיות אך זאת כנגד קבלת חשבוניות מאת התובע. לטענתו, התובע נמנע מלהגיש לו את החשבוניות כנדרש, אך הוא לא ייחס לכך חשיבות שכן ענייניו הכספיים מנוהלים על ידי רואה חשבון, שפנה אף הוא לא אחת אל התובע, על מנת שיפיק חשבוניות בגין התמורה שקיבל.
מוסיף הנתבע וטוען כי התובע לא ביקש כי התמורה תשלום לו בתלושי שכר ולא טען מעולם ליחסי עובד ומעביד, וכי דרישתו לקבלת תלושי שכר התעוררה לראשונה לאחר שביום 13.9.03 עבר התובע תאונת דרכים וביקש להציג את התאונה כתאונת עבודה בפני המל"ל.
לטענת התובע מנגד, כאשר ראה שאינו מקבל תלוש שכר במצורף לשיקים, ביקש מאביו של הנתבע, אשר טיפל בענייניו, להמציא לו תלוש שכר, אך נדחה כל הזמן בלך ושוב.