אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אין לאפשר תיקון כתב תביעה עשר שנים לאחר קרות האירוע

אין לאפשר תיקון כתב תביעה עשר שנים לאחר קרות האירוע

תאריך פרסום : 05/07/2006 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
1118-06
02/07/2006
בפני השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
התובע:
סימי הראש
עו"ד אייל רוזן
הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (השופטת ש' דותן) מיום 5.1.2006 בבר"ע 2157/06, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב- יפו (השופטת ח' וינבאום וולצקי) מיום 17.5.2005 בת"א 119594/00, שבה נדחתה בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה.

ב.        (1) ההליך עניינו בקשה לתיקון כתב תביעה, שהגישה המבקשת כנגד המשיבה בגין נזקי גוף, אשר נגרמו למבקשת כנטען ב-1995 בשל טיפול רשלני שקיבלה בבית החולים איכילוב (להלן בית החולים). במקור הוגשה התביעה ב-1997 לבית המשפט המחוזי, ובמהלך שנת 2000 הועברה לבית משפט השלום.

           (2) על פי הנטען בכתב התביעה, הגיעה המבקשת לחדר המיון של בית החולים ביום 9.6.1995 והיא סובלת מכאבים עזים ברגלה השמאלית. בבדיקה בחדר המיון אובחנה חסימה עורקית ברגל, והמבקשת עברה ניתוח לפתיחת החסימה. לאחר הניתוח הראשון נמצאה הפרעה קשה בזרימת הדם לרגל, והמבקשת נאלצה לעבור ניתוח נוסף. בהמשך אשפוזה הדרדר מצבה של המבקשת, והתגלו זיהום וכן כיחלון באצבעות כף הרגל. בסופו של יום נאלצה המבקשת לעבור ניתוח נוסף לקטיעת חלק מכף רגלה.

           (3) כתב התביעה נתמך בחוות דעת רפואית של מומחה לניתוחי כלי דם. על פי האמור בחוות דעת זו התבטאה רשלנות המשיבה בהעדר טיפול בתרופה נוגדת קרישה (הפרין) ובהשתהות בלתי מוצדקת בביצוע הניתוחים. מנגד, הגישה המשיבה חוות דעת מאת מומחה מטעמה. מחוות דעת זו עלה, שלא נמצא כל פגם בטיפול שקיבלה המבקשת בבית החולים- הן לגופו והן בבחינת לוחות הזמנים. נוכח הפער במסקנות המומחים מונה מומחה מטעם בית המשפט. על פי חוות דעתו, לא נמצא פגם בטיפול הרפואי שקיבלה המבקשת בבית החולים.

           (4) במשך שתי הישיבות הראשונות נשמעו עדויות המבקשת ובעלה, וכן נחקר המומחה מטעם בית המשפט על ידי בא כוח המבקשת. ישיבות נוספות נדחו לבקשת בא כוח המבקשת בנימוק, כי נעשים מאמצים להגיע לפשרה.

           (5) ביום 11.7.04 הגישה המבקשת בקשה להתיר הגשתה של חוות דעת נוספת מטעמה, שכן המומחה מטעמה סירב להעיד בהיותו רופא בבית בחולים ממשלתי, כיוון שחוות דעתו נגד בית חולים שהמדינה בין בעליו ניתנה בשוגג. בהחלטה מיום 15.7.04 דחה בית המשפט את הבקשה, וקבע כי מומחה זה ייחקר בנוגע לחוות דעתו.

           (6) ביום 24.10.04, סמוך למועד הקבוע לשמיעת הראיות, הגיש בא כוח המבקשת בקשת דחייה מוסכמת נוכח האפשרות, שהמבקשת תיוועץ באנשי מקצוע ותגיע להסכמה בתיק. בית המשפט נעתר לבקשה, וקבע את שמיעת התיק ליום 25.9.05. יודגש, כי עובר למתן ההחלטה הבהיר בית המשפט למבקשת, כי היעתרות לבקשתה משמעה דחייה של כשנה, בשל שבתון.

           (7) ביום 2.1.05 הודיע בא כוח המבקשת, כי בידיה חוות דעת ראשונית של מומחה נוסף לפיה התרשל בית החולים בביצוע הניתוח הראשון, ושעם השלמתה תוגש בקשה לתיקון כתב התביעה. בקשה זו היא העומדת בבסיס ההליך הנוכחי.

           (8) בתגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה טענה המשיבה, כי התנהלות המבקשת בתיק נגועה בחוסר תום לב מובהק. נטען, כי תכליתה של בקשה זו היא לעקוף את החלטת בית המשפט מיום 15.7.04, שלא התירה למבקשת להגיש חוות דעת נוספת מטעמה. כן נטען להתיישנות כתב התביעה המתוקן, שכן הוא הוגש בחלוף עשר שנים ממועד האירוע נשוא התביעה, ואילו היה מוגש ככתב תביעה חדש, עילת ההתיישנות הייתה חלה עליו, ואין להעלות עילת תביעה שהתיישנה על דרך של תיקון כתב טענות. לבסוף נטען לשיהוי בהגשת הבקשה.

           (9) בתשובה לתגובה טענה המבקשת, כי העובדות החדשות, שהולידו את הצורך לתקן את כתב התביעה, נודעו לה רק עם הפניה לרופא הנוסף, ועל כן חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958, העוסק במשמעויות גילוי מאוחר של עובדות חיוניות לעילת התביעה. כן נטען, כי מן הראוי, שהמדינה (המשיבה) כנתבעת לא תעלה טענת התיישנות.

           (10) בהחלטה מיום 17.5.05 דחה בית משפט השלום את הבקשה לתיקון כתב התביעה. נקבע, שכתב התביעה המקורי והמתוקן מושתתים על עילות שונות, וברור, כי אילו רצתה המבקשת להגיש תביעה חדשה היום, הייתה זו נדחית בטענת התיישנות, שכן האירועים נשוא התביעה התרחשו לפני עשר שנים. כן נקבע, שבעצם הפניה למומחה נוסף אין כדי לאפשר למבקשת לטעון טענות חדשות, שיכלה לטעון גם בעת הגשתו של כתב התביעה המקורי, אילו צירפה אליו את חוות דעתו של המומחה הנוסף. מכאן, שסעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו חל. כן נקבע, שהמבקשת נקטה שיהוי רב בהתנהלותה בתיק.

           (11) המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 5.1.06 נקבע, שעילת התביעה בכתב התביעה המתוקן היא עילה חדשה, המשנה את העובדות שנטענו בכתב התביעה המקורי; די בכך, כך נאמר, להביא לדחיית הבקשה, שכן הדבר מעמיד את המשיבה בפני נזק ראייתי ומהותי בשלב דיוני מתקדם. כן נקבע, שבדין קבע בית משפט השלום כי עילת התביעה החדשה התיישנה, ושסעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו חל במקרה זה.

           (12) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.        (1) לטענת המבקשת, טעו הערכאות הקודמות כשאימצו את טענת ההתיישנות של המשיבה, שכן המבקשת עומדת בתנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות. נטען, כי מסקנות חוות דעתו של המומחה הנוסף מטעם המבקשת, שעיקרן, כאמור, רשלנות בית החולים באופן ביצוע הניתוח, נודעו למבקשת רק סמוך לקבלת חוות הדעת. הוטעם, שכיוון שעסקינן במידע שבמומחיות רפואית, לא יכלה המבקשת לעמוד על טענות אלה בעצמה, בטרם קיבלה חוות דעת זו. לדברי המבקשת, הדרך הסבירה היחידה, בה יכלה לעמוד על עובדות שבמומחיות רפואית, היא פניה למומחים רפואיים. כך עשתה בפנותה למומחה מטעמה טרם הגשת כתב התביעה המקורי. נטען, כי בנסיבות אלה לא היה על המבקשת, לברר האם עומדות לה טענות נוספות בדבר רשלנות בית החולים.

           (2) נטען, כי טעות או רשלנות של מומחה מטעם בעל דין, הגורמת לכך שאותו בעל דין אינו יודע את העובדות המקימות את עילת התביעה, אינה צריכה להיות מיוחסת לבעל הדין, ואינה מאפשרת לבעל הדין שכנגד "ליהנות" מרשלנות זו באמצעות העלאת טענת התיישנות. בהקשר זה נטען, כי לבית החולים הייתה יד בטעות שנפלה מלפני המומחה מטעם המבקשת, שכן העתק התיק הרפואי מגלה "כרונולוגיה מטעה" במסמכים. אותה "כרונולוגיה מטעה", כך נטען, היא שעמדה בבסיס חוות הדעת הראשונה, ועניינה המועד שבו נכתב מסמך מסוים, ושנראה רלבנטי לעניין מועדי ניתוחה של המבקשת.

           (3) באשר למתן רשות ערעור בגלגול שלישי נטען, כי קיים עניין ציבורי בהכרעה שיפוטית בסוגיה זו, החורג מעניינם של הצדדים נשוא הבקשה. לדברי המבקשת, בסוגיה בה נטען לתחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות כיוון שהתובע אינו יודע עובדות שהן "עניין שבמומחיות", לא נקבעה הלכה שיפוטית ברורה. כן טוענת המבקשת, כי גם בשאלת השלכתה של טעות או רשלנות של מומחה מטעם בעל דין על הידיעה המיוחסת לאותו בעל דין אין הלכה ברורה.

ד.        (1) לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, וחרף נטיית הלב והיחס האנושי לסבלה של המבקשת, לא מצאתי, כי המדובר נמנה על המקרים החריגים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, קרי שחשיבותו המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים לו (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). עיינתי ולא מצאתי בתיק זה שאלות משפטיות שמעבר למחלוקת הצדדים, גם אם מנסה בא כוח המבקשת להציג שאלות פרשנות הטעונות ליבון נוסף כאמור; קל וחומר כשעסקינן בהחלטות דיוניות (בנידון דידן המדובר בתיקון כתב התביעה), לגביהן נקבע משכבר הימים כי "אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול דעתו של השופט על פיו קבע את דרכי הדיון לגבי משפט התלוי ועומד לפניו" (ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט, פ"ד כה(2) 441, 443 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - זוסמן)). דברים אלה, ככוחם אז כוחם עתה. ער אני לכך שיתכן כי המדובר בהחלטה החורצת במידה רבה את גורל התיק. ואולם, היה למבקשת בעניין זה יומה הכפול, בשני בתי המשפט הקודמים, בניסיון לשכנע בעמדתה - ואין מקום לדיון בגלגול שלישי.

           (2) אוסיף ואומר, שגם לגופו של עניין לא מצאתי, כי נפלה טעות בהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים שדנו בתיק. בסוגיית תיקונם של כתבי תביעה נקטה הפסיקה בגישה ליברלית מן הטעם, שבית המשפט הדן יוכל להכריע בהמשך בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין (ר"ע 330/85 אלבו ואח' נ' רבינטקס תעשיות בע"מ ואח', פ"ד לט(2) 556, 558 (המשנה לנשיא בן-פורת); ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי ואח', פ"ד מו(3) 214, 218 (הנשיא שמגר); רע"א 1597/04 שפיגלר נ' גולפמן (טרם פורסם) (השופט ריבלין); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 8, 2005) 140)). אולם לא תמיד יאפשר בית המשפט תיקון כתב התביעה, שכן יביא בחשבון גורמים נוספים על זיקתו של התיקון המבוקש למחלוקת הצדדים (רע"א 2345/98 דנגור ואח' נ' ליבנה ואח', פ"ד נב(3) 427, 431 (השופט - כתארו אז - אור); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7 בעריכת ש' לוין, 1995) 349- 355; גורן שם, 141- 145). בין אלה נמנים התנהגות המבקש, כגון אם נהג בשיהוי רב (או בחוסר תום לב); השלב בו מוגשת הבקשה; וכן - כבענייננו - האפשרות פן ישלול התיקון מן הצד שכנגד הגנה, שהייתה קמה לו אילו הוגשה התביעה עתה ולא במסגרת תיקון, כגון התיישנות. ואכן, ככל שהיתה עומדת לצד שכנגד טענת התיישנות במקרה שבו היתה מוגשת תביעה חדשה תחת תיקון, לא יאפשר בית המשפט את התיקון (ע"א 728/79 קירור - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 131 (השופט - כתארו אז - ש' לוין).

           (3)    אמנם, סעיף 8 לחוק ההתיישנות מאפשר דחיית מירוץ התיישנות אם "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן"; ראו גם ז' יהודאי, דיני התיישנות בישראל(1991), 204 ואילך והאסמכתאות דשם. לא למותר להזכיר את הצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד-2004 הצעות חוק הממשלה תשס"ד, 610, 616, שבה חודד המבחן האובייקטיבי (הנוסח המוצע - סעיף 12(1) - הוא: "התובע לא ידע, ולא היה עליו לדעת, עובדה מהעובדות המהוות את עילת תביעתו, החיונית להגשת התובענה . . "). במקרה שלפנינו תיקון כתב התביעה בחלוף עשור מן האירוע היה מונע מן המשיבה להעלות טענת התיישנות. האם יש מקום להתערבות בהחלטות הערכאות הקודמות קמא שלא איפשרו את התיקון? טענת המבקשת, לפיה נעלמו ממנה העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בה ושאף בזהירות סבירה לא יכלה למנוע אותן, שבתה במבט ראשון את העין. ואולם, העיון מגלה כי אין להלום במקרה דנא טענה זו. כפי שצוין בהחלטת בית המשפט המחוזי, המבקשת יכלה לפנות למומחים נוספים לאחר שהומצאה לידיה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, שניתנה ביום 4.7.00, ולא היתה בפניה כל מניעה בשלב כלשהו לקבלת התיק הרפואי המקורי. המבקשת לא נימקה מדוע חיכתה למעלה מארבע שנים נוספות טרם פנתה לקבלת חוות דעת נוספת. משכך, חוששני שאין לקבל את טענתה כי לא יכלה לגלות את העובדות, המהוות את עילת התובענה עובר לחלוף מועד ההתיישנות, בשנת 2002, ולבקש את תיקון כתב התביעה לפני מועד זה. אין לומר שההעלם הנטען נבע מסיבות שלא היו תלויות במבקשת, ולמצער אין לומר שלא יכלה למנען בזהירות סבירה. אין המדובר איפוא בנסיבה שבה יש תחולה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, ולכן גם אין צורך לעסוק בשאלות היחסים בין מומחה רפואי למזמין חוות הדעת ואחריות הנובעת מכך. סיכומם של דברים, אין מקום להתערבות בהחלטה שלא לאפשר תיקונו של כתב התביעה.  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ