האם יש לסלק על הסף תביעה לפס"ד הצהרתי שהגישה התובעת כנגד הנתבע?
א.
רקע עובדתי
1. ביום 17.4.11 הגיש הנתבע (להלן: "
הבעל") כנגד התובעת (להלן: "
האישה") תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין וכל הכרוך, בבית הדין הרבני.
2. ביום 13.3.12 התקיים דיון בבית הדין הרבני ואולם הבעל ובא כוחו לא התייצבו לדיון. ב"כ האישה ביקש לדחות את התביעות שהגיש הבעל עקב אי התייצבותו ולבטל את כל צווי העיקול שהוטלו בעקבות התביעה.
3. בו ביום, ניתן פסק דין ע"י בית הדין הרבני. בפסק הדין דחה בית הדין את בקשת הבעל שהוגשה יום קודם לכן, לדחות את הדיון עקב מחלתו. בין היתר נקבע בפסק הדין כי:
"
מן העובדה שלא רק התובע עצמו לא הופיע אלא גם ב"כ לא טרח לבוא, הווה אומר כי התובע התייעץ עם ב"כ והודיע להם על כך שהגיש בקשה ואעפ"כ החליט ב"כ על דעת עצמו כי אין צורך לבוא לביה"ד, אף שכאמור לא היתה בידם כל החלטה מבה"ד הדוחה את הדיון... לא התובע ולא ב"כ מצאו כל צורך ליידע את ב"כ הנתבע על החלטתם. יתירה מכך לא מצא ב"כ התובע ליידע את בה"ד. אין
צורך לומר כי אין מקום מצד כלשהו ובודאי לא מצד עו"ד "לעשות דין לעצמם" ובהחלטה חד צדדית לא לבוא לדיון הקבוע... קביעת עובדות בשטח ע"י צד אחד מהווה פגיעה בסדרי בית הדין ולמעלה מכך יש בכך ביזיון בה"ד ופגיעה בזכויות הנתבעת. הדיון נקבע להיום הן לדיון בעצם התביעות של התובע והן בבקשת האישה הנתבעת לבטל העיקולים שהוצאו במעמד צד אחד ע"י בית הדין לבקשת הבעל.. אין ספק כי מצב זה "נוח" לתובע. הוא מגיש את התביעה ובינתיים יש בידו עיקול על כל זכויות האישה... אין מקום להשתמש בסעד זמני ל"יצירת עובדות בשטח" ולא לשמש כ"אמצעי לחץ" לוויתורים מהצד שכנגד...משניתנה ההזדמנות לתובע לברר את עניין העיקול ו/או הורדתו בדיון שנקבע מפורשות לשם כך, והתובע וב"כ בחרו מטעמים שלהם ובדרך לא מקובלת שלא להופיע, המסקנה המתבקשת היא כי למרות ידיעתם או שהחליטו מסיבה כלשהיא לרדת מהבקשה לעיקולים ולהסכים או שסברו כי בהיעדר דיון ביה"ד ישאיר את העיקולים על כנם וזה מצב שנח להם. אולם, בית הדין אמון על עשיית צדק בין שני צדדים לא ייתן ידו ליצירת מצב של "סחבת" משום צד שהוא... אין ספק כי הטלת עיקול על זכויות כספיות של אדם מהווה פגיעה בזכויות יסוד של אדם... כל זה כאמור כאשר התובע אכן רוצה לנהל את תיק התביעה שהגיש כפי הנוהל המקובל. משבחר התובע שלא להופיע למועד שנקבע הן לגבי תביעותיו והן לגבי ההגנה על העיקול הזמני, צעד המראה את תום ליבו ביחס לתביעות וביחס לעיקול, היה עליו לקחת בחשבון את התוצאות המשפטיות הכרוכות בכך ואין לו להלין אלא על עצמו ועל מי שייעץ לו לנהוג כך אם אכן ניתן לו יעוץ כזה..."
4. לאור זאת, סיכם כב' בית הדין הרבני וקבע כי:
"
בתקנות הדיון תקנה ק"ב נקבע: "הופיע הנתבע ולא הופיע התובע והוא הוזמן כדין - ימחק בית הדין את התביעה לדרישת הנתבע". הנה כי כן מכל צד שנביט בנידון הדברים ברורים. לגבי כל תביעותיו של הבעל התובע - היות ולא הופיע לא הוא ולא ב"כ, והתבקש בית הדין ע"י ב"כ האישה הנתבעת לדחות את כל התביעות ולסגור את התיקים, דינם של כל התיקים להיסגר. לגבי הבקשה לביטול העיקולים שהגיש ב"כ האישה. בהיעדר תיקי תביעה ראשיים, שהרי כאמור דינם של כל התיקים להיסגר, ממילא אין מקום להוציא צווי עיקול שמעמדם נתינת סעד במסגרת תביעה המוגשת לבה"ד. ו"משכשל עוזר נפל עזור" וממילא דינו של העיקול להתבטל. יתירה מכך, משניתנה לבעל הזדמנות להגן על זכויותיו לפי דבריו ונקבע דיון לשם כך, והבעל בחר שלא להופיע, במו ידיו סגר את סיכוייו להמשך הסעד הזמני שניתן לו ואין כל מקום להמשיך את הסעד שניתן במעמד צד אחד ודינם של כל העיקולים להתבטל. על פי כל האמור פוסק בית הדין... בהיעדר התובע
וב"כ שבחרו שלא להופיע היום ועל פי התקנות, מחליט בית הדין ומורה על סגירת כל תיקי התביעה שפתח הבעל... מבוטלים בזה כל העיקולים כולם".
5. למחרת, ביום 14.3.12 הגישה האישה את התביעה נשוא הליך זה שבו עתרה למתן פסק דין הצהרתי לפיו כל הכספים בסך כולל של 850,000 ש"ח שהופקדו בחשבון המשותף הינם כספים משותפים השייכים לשני הצדדים והאישה זכאית למחציתם (להלן: "
התביעה ההצהרתית").
6. בו ביום, נקבע מועד לדיון בתביעת האישה ליום 14.5.12.
7. ביום 2.5.12 הגיש הבעל תביעה חדשה לשלום בית ולחילופין גירושין לבית הדין הרבני. בנוסף, הגיש הבעל לבית הדין הרבני באותו יום, "בקשה בהולה לקביעת סמכות לפיה לבית הדין הנכבד סמכות לדון בענייני הרכוש של הצדדים".
8. ביום 9.5.12 החליט כב' בה"ד כי: "
בקשת הבעל לקביעת סמכות, תידון בבית הדין בדיון הקבוע לצדדים ביום 17.7.12 במעמד שני הצדדים".
9. רק ביום 13.5.12 - יום לפני הדיון שנקבע בפני - הגיש הבעל כתב הגנה ובמסגרתו טען לחוסר סמכות בית משפט זה לדון בתביעה ההצהרתית. הבעל טען בבקשתו, כי לבית הדין הרבני סמכות נמשכת לדון בענייני רכוש הצדדים מאחר וסגירת התיק מהווה "הקפאה בלבד" ולא מדובר על מחיקה או דחייה של התביעה. כמו כן לטענתו, מאחר ובית הדין הרבני קבע כי הבקשה לקביעת סמכות תידון בפניו, "מנוע בית המשפט מלדון בעניין הסמכות בהתאם לכללי כיבוד הערכאות ובג"ץ פלמן". לדבריו "לבית הדין הרבני הן סמכות מקורית, הן סמכות נלווית והן סמכות נמשכת מובהקת לדון בענייני הרכוש של הצדדים".
10. הבעל טוען כי האישה פעלה שלא בתם לב, כאשר יום אחד בלבד לאחר סגירת התיק ע"י בית הדין הרבני, היא "רצה" לבית המשפט והגישה את התביעה נשוא הליך זה. לטענתו, הוא היה חולה במועד הדיון שנקבע בבית הדין הרבני ולא היה מיוצג. לדבריו, האישה ביצעה "מחטף סמכויות" ונהגה "בחוסר תם לב הזועק לשמיים".
11. בדיון שהתקיים בפני ביום 14.5.12 השלימו הצדדים את טענותיהם בעל פה בבקשת הבעל לסלק את התביעה מחוסר סמכות ולבקשת ב"כ הבעל, אפשרתי לו להגיש עד היום מסמכים והחלטות נוספות מתיק בית הדין הרבני. הבעל עשה דין לעצמו ולא הסתפק בהגשת מסמכים כפי שהותר לו, אלא אף הגיש היום "טיעונים" מטעמו. במסגרת המסמכים שהוגשו היום עולה, כי בית הדין הרבני הטיל עיקול זמני ביום 13.5.12 על זכויות כספיות וכלי רכב של האישה.
ב.
דיון והכרעה
1. ראשית יש לברר מה המשמעות המשפטית של המונח "סגירת תיק" שנקבעה בהחלטת בית הדין הרבני והאם היא מפקיעה את סמכותו הנמשכת של בית הדין הרבני.
2. בע"א 438/78
פטריץ יוסף לוין נ' פטריץ עליזה ואח' (ניתן ביום 3.1.79) קבע בית המשפט העליון כי במקרה שבו לא התקיים דיון במעמד הצדדים וכאשר לא ניתנה החלטה שיש לה "
קיום או נפקות מתמשכים" הרי משנקבע כי התיק ייסגר, המשמעות היא מחיקת התביעה.
3. בע"א 135/80
נגיט בכור נ' לידה בכור, פ"ד לו (2), 358 קבע בית המשפט העליון כי: