ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
21681-06-10
27/10/2010
|
בפני השופט:
עדי חן-ברק
|
- נגד - |
התובע:
השביל הירוק בע"מ
|
הנתבע:
1. אימן עאבד חב' לבניין 2. פתוח ועפר בע"מ 3. ישי פארן פיתוח וגינון בע"מ 4. ישי יעקב פארן 5. שפרה פארן
|
|
החלטה
בקשה לחיוב התובעת בהפקדה ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת 4 באם תידחה התביעה.
1.התובעת הינה חברה העוסקת בביצוע עבודות עפר, בניין ופיתוח.
2.הנתבעות 1 ו-4 הן חברות העוסקת בעבודות פיתוח וגינון.
3.הנתבעת 4 זכתה במכרז לביצוע עבודות באזור התעשייה בכרמיאל, והתקשרה עם הנתבעת 1 לשם ביצוע העבודות הנ"ל. לאחר מכן התקשרו מנהליה של הנתבעת 1 (הנתבעים 2 ו-3), עם התובעת לשם ביצוע העבודות, ברם נטען כי על אף שהתובעת השלימה את העבודות טרם שולם לה מלוא הסכום עליו הוסכם.
4.בבקשה זו טוענת הנתבעת 4 כי התובעת הינה חברה בע"מ, ומכאן שע"פ סעיף 353א' לחוק החברות תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות") יש לחייבה בהפקדת ערובה. כן נטען כי התובעת לא ציינה בכתב תביעתה את מענה, וכי סיכויי התביעה קלושים מכיוון שלא קיימת יריבות ו/או עילת תביעה כלפי הנתבעת 4 משזו כלל לא התקשרה עם התובעת.
5.התובעת טוענת, מנגד, כי היא חברה פעילה הנמצאת במצב כלכלי טוב, כי מענה מופיע על מספר נספחים לכתב התביעה. באשר לסיכוי התביעה נטען כי הנתבעת 4 התחייבה לשלם במקום הנתבעים 1-3 במידה ואלו לא ישלמו לתובעת. לפיכך נטען כי אין מקום לחייבה בהפקדת ערובה.
דיון:
6. בבואו של בית המשפט להכריע בשאלה האם להורות לתובע להפקיד ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות חוקתית, לבין האינטרס להגן על הנתבע מפני תביעות סרק ומפני מצב שבו לא יוכל לפרוע את הוצאותיו מהתובע.
7.האיזון האמור לעיל שונה כאשר התובע הוא אדם פרטי אל מול תובע שהוא חברה. במקרה הראשון חלה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, ונקודת האיזון נוטה לטובת זכותו של התובע, ואילו במקרה השני חל סעיף 353א לחוק החברות הקובע כך:
"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
8. מכאן, שכאשר התובעת הינה חברה בע"מ, עובר נטל ההוכחה לתובעת לשכנע את בית המשפט כי קיימות נסיבות המצדיקות שלא להורות על הפקדת ערובה, או להוכיח כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות של הנתבע אם תדחה התביעה.
9.תנאי מספיק לחיוב חברה תובעת במתן ערובה לתשלום הוצאות, אם תדחה תביעתה, הינו חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות, וכאמור לעיל הנטל לסתור הצורך בהפקדה מוטל על החברה המחזיקה במידע רלבנטי על מצבה הכלכלי, ובנקל יכולה להביא ראיות להוכיח זאת. ראה בעניין זה: בש"א (מחוזי ירושלים) 5425/07 גולדשמיד נ' חב' אליה, פורסם באתר נבו 19/7/07; בש"א (מחוזי ירושלים) 1327/06 מדינת ישראל נ' עתיר בע"מ ניתן ביום 17/10/06; בש"א 569/06 (מחוזי חי') טופז נ' בנק הפועלים כב' הש' עמית, תקדין מח 2006(1) 4927; בש"א 947/07 (מחוזי חי') אחים צוריאל נ' דותן כב' הש' הורביץ, ניתן ביום 20/3/07,
כן ראה דברי כב' הש' גילאור בבש"א (חי') 6191/04 POLSKA נ' בנק איגוד, ניתן ביום 17/1/06:
"הבהיר המחוקק כי הנטל להוכיח את יכולתה של החברה לשלם את הוצאות הנתבע
מוטל על כתפי החברה עצמה, ככל הנראה מן הטעם שהמידע הרלוונטי למצבה
הכלכלי של החברה מצוי בראש ובראשונה בידיה. לפיכך, מקום בו נותרו כפות
המאזניים מאוזנות לענין זה ייטה בית המשפט לחייב את החברה במתן ערובה, אלא