איל נ' ברמנסקי ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטה אשר התקבלה בעקבות היעדר התייצבות המבקשים לדיון ובמסגרתה התקבלה התביעה, ניתן פסק דין לביטול העסקה שנכרתה בין הצדדים והמבקשים חויבו בתשלום פיצויים והוצאות למשיבה.

הרקע לבקשה

במסגרת תביעה זו עתרה המשיבה לביטול הסכם שנכרת בינה לבין המבקשים ב- 1992 (להלן: "ההסכם") ובמסגרתו מכרה המשיבה למבקשים את החניה הצמודה לדירתה בחולון (להלן: "החניה"), תמורת סך של 5,000 ₪. לטענת המשיבה בכתב התביעה, ההסכם לא דווח לרשויות ולא נרשם ולא שולם לה מהתמורה אלא סך של 2,000 ₪. משכך, לאחר שכל פניותיה לא נענו, היא עותרת לביטול ההסכם, פינוי החניה ותשלום דמי שימוש בחניה במשך שבע שנים בסך של 8,400 ₪.

בכתב ההגנה, טוענים המבקשים כי התמורה שולמה למשיבה במלואה זה מכבר ובאם לא דווח ההסכם, הרי שהמחדל רובץ לפתחה של המשיבה. המבקשים טוענים שלא קבלו כל דרישות מהמשיבה ויש לדחות את התביעה.

הדיון המקדמי נקבע ליום 13.6.11 אולם המבקשים לא התייצבו לדיון. מאחר ובעת הדיון לא ניתן היה לוודא קיומה של הזמנה כדין, ניתנה למשיבה ארכה לבדוק קיומה של הזמנה. בעקבות הבדיקה ולאחר וידוא קיומה של ההזמנה, ניתן ביום 13.7.11 פסק דין המקבל את התביעה עקב אי ההתייצבות.

טענות הצדדים

לטענת המבקשים, אי התייצבותם לדיון נבעה מתקלה מצערת והיסח הדעת. המבקשים מתנצלים על התקלה וטוענים שנקטו באמצעים כדי שלא תישנה. לגופם של דברים, חוזרים המבקשים על הטענות שנטענו בכתב ההגנה, בדבר תשלום התמורה למשיבה והיעדר היסוד לתביעה. בנוסף, לראשונה, מעלים המבקשים טענה בדבר היעדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בתביעה אשר מהותה מחלוקת בדבר בעלות במקרקעין.

בתגובתה, טוענת המשיבה כי אין בבקשה הסבר לאי התייצבות המבקשים, אין הסבר לטענות ההגנה והתצהיר לא תומך בטענות שפורטו בבקשה. המשיבה איננה מתייחסת לטענת חוסר הסמכות העניינית.

דיון

אין מחלוקת על כך שהמבקשים ידעו אודות מועד הדיון ולפיכך ביטולו של פסק הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. במצב זה שוקל בית המשפט את הסיבה למחדלם של המבקשים להתייצב לדיון ואת סיכויי הצלחתם בתיק אם יבוטל פסק הדין.

אף שהבקשה איננה מפרטת רבות בעניין זה, מודים המבקשים שלא התייצבו לדיון בשל תקלה ואף מתנצלים על כך. במצב זה, אינני מוצא צורך לבוא חשבון עם המבקשים ולדרוש שייפרטו כיצד "בדיוק" נגרמה התקלה, אם עקב טעות ביומן או מסיבה אחרת. המבקשים לא היו מיוצגים בהגשת כתב ההגנה ולנוכח הנימוקים אשר פורטו בבקשה נחה דעתי כי היעדרות המבקשים מהדיון לא נבעה מזלזול בבית המשפט או במשיבה, אלא מטעות גרידא, טעות אשר עלולה לקרות לכל אדם ואשר איננה מצדיקה כשלעצמה את הסנקציה החריפה ביותר של מחיקת כתב ההגנה.

אשר לסיכויי ההצלחה בתיק העיקרי, טוענים המבקשים שהתמורה שהוסכמה בין הצדדים שולמה למשיבה זה מכבר. די לשים לב לכך שעסקינן בתביעה שהוגשה בשנת 2011 לביטול הסכם שנכרת בשנת 1992, כדי להיווכח שאין מדובר בטענות הגנה בעלמא, אלא בטענות כבדות משקל המחייבות בירור עובדתי. ודאי טענות בנות משקל המספיק בשלב מקדמי זה של בקשה לביטול פסק הדין.

כאמור, בד בבד עם בקשה זו העלו המבקשים טענה בדבר חוסר סמכות עניינית, טענה אליה לא מתייחסת המשיבה בתגובתה. טענה זו אמנם לא העלו המבקשים בכתב ההגנה, אולם טענה זו ניתן להעלות בכל שלב של הדיון ויכול אף בית המשפט להעלות מיוזמתו.

המבחן הנקוט בכל הנוגע לשאלת הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד, ולפיו נקבעת הסמכות על פי הסעד שעותר לו התובע בכתב התביעה. בכתב התביעה, עותרת המשיבה לביטול ההסכם, לפינוי המבקשים מהחניה ולחיוב המבקשים בדמי שימוש בחניה. כלומר, המשיבה עותרת למספר סעדים כאשר שניים מהם (הסעד לפינוי המבקשים מהחניה ותשלום דמי השימוש) מצויים בסמכותו של בית משפט זה (לפי סעיפים 51 (2) ו- 51 (3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) ואילו השלישי (הסעד ההצהרתי בדבר ביטול ההסכם למכירת החניה) מצוי בסמכות בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית ולמעשה הייחודית, לדון בשאלת ביטולו, תוקפו או אכיפתו של חוזה מכר מקרקעין.

במקרה מעין זה, חל הכלל של "טפל אחר עיקר" כאשר שאלת הסמכות העניינית תיגזר מהסעד העיקרי שנתבע. אין ספק כי הסעד העיקרי לו עותרת המשיבה הינה הסעד ההצהרתי לביטול ההסכם, כאשר שני הסעדים הנוספים למעשה נגזרים מסעד זה. כתב התביעה, רובו ככולו, מתמקד בטענות המשיבה לביטול ההסכם כאשר אם תידחה הבקשה להצהרה בדבר ביטול ההסכם, ממילא שתידחה התביעה ולא יתבררו כלל הסעדים הנוספים. לפיכך, "הסעד העיקרי" הנתבע הינו הסעד ההצהרתי לביטול ההסכם, ביטול הסכם מכר מקרקעין. במצב שכזה, נתונה הסמכות העניינית לדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי.

בנסיבות אלו, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הנני מקבל את הבקשה וקובע כי פסק הדין מיום 13.7.11 מבוטל.

בנוסף, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני מקבל את טענת המבקשים בדבר חוסר סמכות עניינית ומורה על העברת התביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

מאחר והמבקשים נושאים באחריות למחדל בגין אי ההתייצבות מחד, אך נתקבלה בקשתם בעניין הסמכות העניינית, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ב, 27 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.