אילת ואח' נ' מבנים מרכז בע"מ

פסק דין משלים

1.התובעים עתרו לחייב את הנתבעת, חברה קבלנית ממנה הזמינו שירותי בנייה להקמת בית מגורים, בתשלום סך של 111,734 ₪, בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מליקויי בנייה. בישיבה מיום 19.4.12 הופנו הצדדים להליך גישור, ובמסגרת הסכם פשרה שהושג בהליך, הגיעו הצדדים לכדי סיום כל המחלוקות שביניהם, תוך שהם מותירים את שאלת הוצאות המשפט להכרעת בית המשפט.

2.על פי האמור בסעיף 3 להסכם הפשרה (להלן: "ההסכם"), הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן:

"3.1 הפיצוי המלא והסופי, לסיום כל טענות הצדדים האחד כלפי משנהו בגין נשוא התביעה, לרבות עוגמת נפש, ובכפוף לאמור בסעיף 3.2 להלן, יכומת ויעמוד על סך של 14,500 ₪.

3.2 בית המשפט הנכבד יתבקש לפסוק בעניין הוצאות המשפט שנגרמו לצדדים, לרבות בגין חוות דעת מומחים, על דרך הפשרה, ולאחר שהצדדים יגישו סיכומים לעניין ההוצאות שכל צד זכאי להן, לפי טענותיו, התובעים יגישו סיכומים בתוך30 ימים מיום מתן תוקף של פסק דין להסכם זה והנתבעת תגיש סיכומיה בתוך 30 ימים מיום שיומצאו לה סיכומי התובעים".

3.בישיבה מיום 6.8.13, אושר ההסכם וניתן לו תוקף של פסק דין. באשר לעניין ההוצאות, הצדדים התבקשו לפעול על פי סעיף 3.2 להסכם הפשרה ולהגיש את טיעוניהם בהתאם.

טענות הצדדים

4.התובעים טענו כי משעה שהתגלו ליקויים הם פנו אל הנתבעת לצורך תיקונם. הנתבעת שלחה בעלי מקצוע שאינם מן התחום המתאים לצורך התיקונים הנדרשים, ולכן ניסיונותיה החוזרים ונשנים של הנתבעת תיקון הליקויים לא צלחו. לטענת התובעים, במהלך ניסיונות התיקון של הנתבעת הם נאלצו להפסיד ימי עבודה, שגרת חייהם שובשה, הם סבלו מטרדה ואי נוחות עקב מגורים ב"אתר בנייה", וחשו אכזבה ומפח נפש נוכח הליקויים ונוכח התנהלותה של הנתבעת בעניינם. התובעים איבדו אמון בנתבעת וביקשו לתקן את הליקויים באמצעות בעלי מקצוע מטעמם. תביעתם היתה מוצדקת והוגה כמוצא אחרון, ומשכך יש לחייב את הנתבעת לשאת במלוא עלויות ההליך המפורטות להלן:

א.עלות משוערכת של חוו"ד מטעם המהנדס יהונתן גושן – 1,066 ₪.

ב.עלות משוערכת של חלקם של התובעים בשכר המגשר, המהנדס יוסי לזר – 2,966 ₪.

ג.שכ"ט עו"ד – 7,500 ₪.

סה"כ 11,532 ₪ (בסיכומי הנתבעים נרשם 11,562 ₪).

5.הנתבעת טענה מנגד כי עשתה כל שניתן וביקשה לתקן את הנזקים על חשבונה אם התובעים לא אפשרו זאת. חוות הדעת אשר הוגשה מטעם התובעים הסתכמה בסכום של 75,794 ₪, כך שהנתבעת נדרשה לשאת בעלות חוות דעת נגדית מטעמה, שאמדה נכונה את הנזקים. התביעה היתה על סך 111,734 ₪ ובסופו של דבר הסתיימה בפיצוי לצרכי פשרה בלבד, בסך 14,500 ₪. הנתבעת טענה כי לו היו התובעים מעלים בפנייה דרישה לתשלום סביר כאמור, לא היה צורך בקיום ההליכים המשפטיים שהתקיימו, בגינם נגרמו לנתבעת הוצאות מיותרות. הנתבעת הפנתה לפסקג דינה של כב' השופטת יעל אחימן בת"א (שלום ת"א-יפו) 26432/08 ורדי ואח' נ' תשלוז השקעות והחזקות בע"מ (10.7.11), שם התובעים חויבו בהוצאות משפט עקב הגשת תביעה בסכום מופרז לאין שיעור מזה שנפסק לבסוף.

לאור האמור, טענה הנתבעת כי התובעים צריכים לשאת בהוצאותיה, כדלקמן:

א.עלות חוות דעת מומחה – 1,700 ₪.

ב.עלות חלקה בשכר המגשר – 2,624 ₪.

ג.שכ"ט עו"ד – 6,500 ₪.

סה"כ 10,824 ₪.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה. עם זאת, מצאתי לנכון לפרט את הנימוקים להחלטה.

המסגרת הנורמטיבית