אילנה חייט ואח' נ' יעל אשל ואח'

החלטה

מונחת לפני תביעת המשיבים 1 – 2 כנגד המבקשת, מבקרת פנים במועצה אזורית גלבוע, בה נטען כי המבקשת במסגרת תפקידה התבקשה על ידי ראש המועצה לבדוק את שאלת קיומם של ניגודי עניינים של נבחרי המועצה בשנת 2005.

נטען עוד כי המבקשת הניחה על שולחן המועצה דו"ח ביקורת על ניגודי עניינים של נבחרי ציבור. במשיבים טוענים כי במסגרת הדו"ח המבקשת עשתה שימוש לרעה בסמכותה ותפקידה על מנת לנגח את המשיבה מס' 1 להכפישה ולפגוע בה ובמשפחתה.

לאור זאת הוגשה התביעה לפי עוולת הרשלנות ובעילה נוספת על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965.

התביעה בעילה לפי חוק איסור לשון הרע נדחתה על ידי על הסף. כמו כן, קבעתי כי המבקשת עונה להגדרת עובד ציבור כמשמעה בפקודת הנזיקין.

המבקשת עתרה בבקשה נפרדת להכיר בחסינותה כאשר המשיבה מס' 3 צורפה כצד לבקשתה.

לאחר שכתב התביעה הומצא ליועץ המשפטי של המשיבה מס' 3 הגיש האחרון הודעה בזו הלשון:

"לאור האמור בכתב התביעה ובכתב ההגנה, ובהעדר יכולת לבחון ולהחליט האם מעשי הנתבעת כמתואר בכתב התביעה, לא נעשו ביודעין או מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו - המועצה מודיעה בזאת לבית המשפט הנכבד כי אינה יכולה לקבוע כי מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין."

בישיבה שהתקיימה לפני ביום 31.5.2010 טענה בא כח המבקשת כי ההודעה שהגישה המשיבה מס' 3 אינה ממלאת אחר דרישת תקנות הנזיקין (אחריות עובד ציבור) תשס"ו – 2006 (להלן: "תקנות הנזיקין") והפסיקה הרלוונטית הדורשת כי תשובת הרשות המקומית תהיה תשובה מנומקת הנתמכת בתצהיר ותפרט אילו בדיקות נעשו לקראת ההודעה. לכן עותרת המבקשת לכך שבית משפט יקבע שתנאי החסינות מתקיימים, לדחות את התביעה נגד המבקשת כך שתחתיה תהיה המשיבה מס' 3 נתבעת.

בהחלטתי מיום 31.5.2010 הוריתי למשיבה מס' 3 להגיב לטיעונים בתוך 10 ימים מיום קבלת החלטתי. פרוטוקול הדיון הומצא כדין למשיבה מס' 3 ביום 6.6.2010 אך למרות זאת ועד ליום זה לא מצאה המשיבה מס' 3 לנכון להגיב לטיעונים.

המשיבים 1 – 2 הגישו תגובה המצדדת בהודעת המשיבה מס' 3 מיום 12.5.2010 וטוענים כי בנסיבות העניין אכן היועמ"ש של הרשות המקומית אינו יכול לקבוע אם הדו"ח נכתב על ידי המבקשת בכוונת זדון. עוד טוענים המשיבים כי אין חובה לתמוך את הודעת המשיבה מס' 3 בתצהיר שכן רק בקשה להכיר בחסינות יש לתמוך בתצהיר ולא התשובה לבקשה.

אומר מיד כי אינני מסכים עם טענת המשיבים כי רק על מגיש הבקשה קיימת חובה לצרף תצהיר לתגובתו. תקנה 10 לתקנות הנזיקין קובעת כדלקמן:

"על הגשת בקשה לפי סעיפים 7ב(ג) או (ד) או 7ג(א) לפקודה יחולו הוראות סימן א' לפרק כ' בתקנות סדר הדין, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות תקנות אלה."

סימן א' לפרק כ' בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובע תאת הכללים להגשת תגובה לבקשה בכתב. תשובה לבקשה בכתב אשר מעלה טענות עובדדתיות אמורה להיות נתמכת בתצהיר כמצוות תקנות סדר הדין האזרחי.

המבקשת תמכה את טיעוניה בהחלטה שניתה בבשא (ראשל"צ) 1125/07 הפנר יצחק נ' קמחי ספיר (פורסם באתר נבו). באותו עניין נקבע כי חובה על היועמ,ש של הרשות המקומית הנותן תשובה לתמוך את תשובתו בתצהיר בו יפורט אילו בדיקות נעשו לצורך מתן התשובה במיוחד כאשר תשובת הרשות שאינה מכירה בחסינות עובד הציבור.

בכל הקשור לתשובת הרשות המקומית לבקשה להכיר בחסינות טיעוני בא כח המבקשת נראים לי נכונים ומשקפים את מטרת החקיקה. מטרת תיקון פקודת הנזיקין הייתה לצמצם ככל הניתן את אחריותם הישירה של עובדי ציבור אשר פעלו במסגרת תפקידם. לכן תשובת רשות מקומית לבקשה להכיר בחסינות אינה אמורה להינתן כלאחר יד ללא שיועמ"ש עשה בירורים משלו ורק לאחר מכן נתן עמדה מנומקת.

יחד עם זאת, אין לגרוס כי על היועץ המשפטי של הרשות לערך "משפט זוטא" בטרם יודיע את עמדת הרשות כפי שסבור בא כח המשיבים 1 -2. דרישה זו בוודאי הינה דרישה מכבידה ומעבירה את בירור ההליך מבית המשפט אל חצרי הרשות. בהתאם לפסיקה שהתגבשה עד כה יש לבחון את החלטת היועץ המשפטי של הרשות בשלב זה במשקפי המשפט המינהלי ולבחון האם החלטת היועץ המשפטי של הרשות הייתה החלטה סבירה ומידתית [ראה: ת"א (מחוזי י-ם) 8055/06 (בש"א 3665/06) סילביה דהן נ' מ"י (טרם פורסם, 17.9.07); ת"א (שלום רחובות) 1596/06 עו"ד פסטרנק יצחק נ' עודי אילנה, תק- של 2007(1), 17298 (2007); ת"א (שלום ראשל"צ) 1572/07 (בש"א 1792/07) לוי יורם נ' זיילר ורדימוס (טרם פורסם, 24.10.07) ; בש"א (שלום ת"א) 178868/06 עו"ד שטוב רפאל נ' בן דהן אליהו (טרם פורסם, 17.12.07)].

אולם האם השלב לבחינת עמדת הרשות המקומית הוא בשלב זה או שמא צריך לשמוע את הבקשה בשים לב לכך שהמשיבים 1 – 2 טוענים כי לא התקיימו תנאי החסינות ורק לאחר מכן לתת החלטה?

תקנות הנזיקין לא עושים הפרדה ולא מחלקים את הדיון בבקשה לשלבים. תקנה 11 לתקנות הנזיקין מורים כי יש לקיים דיון בבקשה אשר יסתיים ככל הניתן ביום אחד והחלטה אמורה להינתן בתוך 14 יום מתום הדיון בבקשה.

לדעתי גם אם הרשות אינה משיבה לבקשה כלל והתובע מתנגד להכרה בחסינות עדיין יש לקיים דיון בבקשה ורק לאחר מכן לתת החלטה בה.