אילנה דאוילי נ' משרד הבינוי והשיכון

הנשיאה א' חיות:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט י' נועם) מיום 24.7.2017, בעת"מ 55028-05-17, אשר דחה את עתירת המערערת נגד החלטת ועדת האכלוס העליונה של המשיב, משרד הבינוי והשיכון (להלן: הוועדה), במסגרתה הוחלט לדחות את בקשתה לקדמה ברשימת הממתינים ליחידת דיור בבית גיל הזהב בירושלים ולהקצות לה יחידת דיור לאלתר.

רקע הדברים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

1. סעיף 16 לנוהל "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" של משרד הבינוי והשיכון (להלן: הנוהל) מסדיר אפשרות לאכלוס ב"בתי דיור גיל הזהב", המיועד לדיירי השיכון הציבורי ולמחוסרי הדיור הוותיקים (להלן: בית גיל הזהב). ככלל, בהתאם לקריטריונים שנקבעו על ידי משרד הבינוי והשיכון, החל משנת 2008 הזכאות לדיור בבית גיל הזהב מותנית, בין היתר, בקבלת קצבת זקנה והשלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. עם זאת, משרד הבינוי והשיכון מוציא מעת לעת הנחיות המקלות את תנאי הזכאות להקצאת יחידת דיור בבית גיל הזהב ביישובים שונים ברחבי הארץ, התלויות בהיצע הדירות הקיים בהם. ההקלות נוגעות לגיל המינימלי המאפשר הקצאת יחידת דיור, וכן להעדר קצבת זקנה. הגמשה זו של תנאי הזכאות מכונה "הגמשת גיל" (להלן: הגמשת גיל). 

2. המערערת, ילידת 1957, היא אישה חסרת דיור החיה בגפה. עד חודש ינואר 2014 מימשה המערערת זכאות לסיוע כספי בסך 580 ש"ח לחודש מכוח נוהל "השתתפות בתשלום שכר דירה" של משרד הבינוי והשיכון. בהמשך פנתה המערערת למשיב בבקשה לקבלת דירה במסגרת הדיור הציבורי, אך פנייתה נדחתה מאחר שנמצא כי היא אינה עומדת בתנאי הזכאות, וביום 21.4.2015 נדחתה עתירה מינהלית שהגישה נגד החלטה זו בהיעדר עילה להתערבות (עת"מ (מינהליים י-ם) 51779-11-14 דאוילי נ' משרד הרווחה והשיכון (21.4.2015)). בקשה נוספת שהגישה המערערת לקבלת דירה במסגרת הדיור הציבורי נדחתה על ידי הוועדה ביום 5.1.2017 ובמסגרת הודעת הדחייה הומלץ למערערת להגיש בקשה לבחינת זכאותה ליחידת דיור בבית גיל הזהב באחד מהיישובים שבהם חלה הגמשת גיל.

3. ביום 25.1.2017 פנתה המערערת למשיב בבקשה לקבלת יחידת דיור בבית גיל הזהב בעיר ירושלים אשר בה לא חלה הגמשת גיל, ובקשתה של המערערת נדחתה בשל היעדר זכאות לקבלת קצבת זקנה והשלמת הכנסה. המערערת ערערה על החלטה זו לוועדת האכלוס הציבורית – וועדת החריגים – אשר אישרה ביום 7.2.2017 את זכאותה ליחידת דיור בבית גיל הזהב בירושלים בהתחשב במצבה הרפואי ובנסיבותיה האישיות. בעקבות החלטה זו צורפה המערערת לרשימת הממתינים הזכאים לקבלת יחידת דיור כאמור ומיקומה ברשימה נקבע בהתאם לקריטריונים שקבע המשיב. בחודש מרץ 2017 פנתה המערערת בהליך אזרחי לבית משפט השלום בירושלים במסגרתו השיגה על כך שהמשיב טרם הקצה לה את יחידת הדיור שלה היא זכאית, וביום 26.3.2017 דחה בית משפט השלום את ההליך והמליץ למערערת לפנות לגורמי המשיב כדי לבדוק אפשרות להקדים את תורה ברשימת הממתינים. זאת בעקבות טענותיה להחמרה במצבה הרפואי (ת"א (שלום י-ם) 42198-03-17 דאוילי נ' משרד הבינוי והשיכון (26.3.2017)). ביום 2.4.2017 פנתה המערערת לנציגה מטעם המשיב וביקשה לקדמה ברשימת הממתינים. בתגובה נמסר לה כי בקשתה תועבר לטיפול הגורמים המוסמכים עם קבלת המסמכים הרפואיים שאותם ציינה כי בכוונתה לשלוח. בנוסף המליצה הנציגה למערערת להגיש בקשה לדיור בבית גיל הזהב ביישוב שבו חלה הגמשת גיל וזאת לנוכח רשימת הממתינים הארוכה לדיור בבית גיל הזהב בירושלים. ביום 14.5.2017 הגישה העותרת לוועדה בקשה לקידומה ברשימת הממתינים אך בקשתה נדחתה מן הטעם שנסיבותיה האישיות אינן מצדיקות את העדפתה על פני זכאים אחרים הממוקמים לפניה ברשימת הממתינים. נגד החלטה זו הגישה המערערת את עתירתה לבית המשפט קמא ביום 25.5.2017.

4. המערערת, אשר ייצגה את עצמה, טענה כי יש להקצות לה יחידת דיור בבית גיל הזהב בירושלים לאלתר ולחלופין יש לקדמה ברשימת הממתינים, בשל מצבה הרפואי, מצבה הכלכלי הדחוק והיותה דרת רחוב. בנוסף דרשה המערערת לקבל סיוע בשכר דירה עבור פרק הזמן שעד לקבלת יחידת הדיור וכן רטרואקטיבית. המשיב טען מנגד כי סדר הקדימויות בין הזכאים ברשימת הממתינים נקבע בהתאם לקריטריונים ומתן העדפה למערערת על פני ממתינים אחרים יפגע בעיקרון השוויון. עוד טען המשיב כי בחודש מרץ 2017 הוצעה למערערת יחידת דיור בבית גיל הזהב בפסגת זאב, אך היא סירבה להצעה. כמו כן, המשיב טען שדרישתה של המערערת מבית המשפט לקבלת סיוע בשכר דירה מוקדמת מפני שלא פנתה אליו בבקשה לעניין זה.

5. ביום 12.6.2017 וביום 10.7.2017 קיים בית המשפט קמא דיונים בעתירה, וביום 24.7.2017 דחה אותה ככל שהדבר נוגע לבקשת המערערת לקדמה על פני זכאים אחרים ברשימת הממתינים ולהקצות לה לאלתר יחידת דיור בבית גיל הזהב בירושלים. בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בקריטריונים שעל פיהם נקבעה רשימת הממתינים וכי בנסיבות דנן העדפתה של המערערת על פני זכאים אחרים ברשימה זו תפגע בעקרון השוויון. נוסף על כך, דחה בית המשפט קמא את דרישתה של המערערת לקבלת סיוע כספי מחמת היותה מוקדמת ובשל אי מיצוי הליכים מצדה אל מול המשיב. לצד דחיית העתירה המליץ בית המשפט קמא למערערת לפנות לרשויות הרווחה בעזרת הלשכה לסיוע משפטי כדי למצוא פתרון זמני של קורת גג, וכן לפנות למשיב בבקשה לקבלת סיוע כספי. כמו כן בית המשפט קמא המליץ למשיב לבחון מעת לעת את עניינה של המערערת ולעשות את מירב המאמצים על מנת לספק לה יחידת דיור וסיוע כספי ככל שיתבקש על ידה.

           מכאן הערעור שהגישה המערערת.