אילן כהן נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

פסק דין

1.בפנינו תביעה להכיר בבקע מפשעתי מיום 8.5.09 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2.אין חולק כי ביום 8.5.09 הופיע בקע מפשעתי בגופו של התובע. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה אם הבקע הופיע כתוצאה ממאמץ לא רגיל בעבודתו של התובע.

3.בסעיף 84 לחוק נקבע –

"אין רואים בקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן –

(1)הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן.

(2)עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע.

(3)הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; אולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבדה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור."

על פי הדין, התנאים שנקבעו בסעיף 84 לחוק הם מצטברים ודי כי אחד מהם לא יתמלא, על מנת לדחות תביעה להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה (עב"ל (ארצי) 429/97 שפיאר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן 2.7.00).

4.הנתבע טען כי אין חולק שהארוע קרה לתובע במהלך עבודתו, אך לא מדובר בארוע חריג. התובע נחקר על ידי חוקר המוסד ולא ציין כי ארע ארוע חריג כלשהו. התובע לא הוכיח מאמץ חריג כלשהו. הנתבע הפנה לכך שאף בתעודת חדר מיון לא נזכר ארוע חריג.

התובע הלין על כך שהנתבע מסתמך על חקירתו ואינו מקבל את גרסתו המאוחרת שנשמעה בבית הדין, לפיה הרים באותו יום חולה דיאליזה ששקל כמאה ק"ג.

5.השאלה העובדתית בה עלינו להכריע היא אם ביום הופעת הבקע, 8.5.09, התובע נדרש למאמץ לא רגיל בעבודתו.

6.לאחר שעיינו בראיות ובעדותו של התובע, הגענו למסקנה כי דין התביעה להדחות וכי ביום 8.5.09 התובע לא נדרש למאמץ בלתי רגיל בעבודתו. להלן נימוקינו -

א.בכל המסמכים שהתובע הציג - גליון חדר מיון מיום 10.5.09 (ת/1), סיכום אשפוז מיום 14.7.09 (ת/2), תעודה ראשונה לנפגע בעבודה (ת/3), הפניה כללית מיום 13.5.09 (ת/4), תעודה רפואית מיום 21.7.09 (ת/5) וטופס תביעה (ת/6), לא צויין ארוע חריג שבעטיו הבקע הופיע.

ב.התובע נחקר ביום 22.7.09 על ידי חוקר המוסד. התובע נשאל על ידי החוקר - "האם היה משהו חריג או משהו יוצא דופן בעבודתך ביום 8.5.09", והתובע השיב – "לא היה מדובר במשהו חריג. לא עשיתי דבר חריג. זה חלק מהעבודה שלי זו שגרת העבודה. זה בכלל לא היה משהו יוצא דופן." (עמוד 2 לחקירה, שורות 13-18).

ג.הפעם הראשונה בה מוזכרת גרסה לפיה החולה שהתובע הרים היה במשקל של מעל 100 ק"ג, היתה בבית הדין.

ד.על פי ההלכה הפסוקה, "...לרישומים הרפואיים הסמוכים לאירוע התאונתי הנטען, יש משקל סגולי ראייתי רב, משום שהם נאמרים, בדרך כלל, בזמן אמת, כאשר אין עדיין יעוץ משפטי למבוטח (עב"ל (ארצי) 28/03 ברינדר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן 21.9.04).

עוד נפסק כי "יש מקום להעניק משקל ראייתי לרישומים הרפואיים, בהיותם רישומים אובייקטיבים, הנערכים בזמן אמת, הנערכים על ידי איש מקצוע שאין לו עניין במשמעות המשפטית של הרישום או בתוצאתו. חזקה על רופא שהרישום הרפואי שהוא עורך משקף אל נכון לא רק את הטיפול הרפואי שהעניק לחולה אלא גם את תלונותיו של החולה ואת הרקע הרפואי המהווה בסיס לטיפול הרפואי. מכאן שיש לייחס משקל ראייתי להעדר ביטוי ברישום הרפואי על הסיבה שהביאה את החולה אל פיתחו של הרופא המטפל." (עב"ל (ארצי) 368/99 יצחק – המוסד לביטוח לאומי, ניתן 14.3.02; ור' גם דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349 (1989); עב"ל (ארצי) 295/06 כעביה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן 10.5.07).

ה.בענייננו, רק בגרסה שנשמעה לראשונה בבית הדין תיאר התובע כי החולה אותו הרים היה במשקל חריג של 100 ק"ג. עובדה זו אינה מצויינת באף אחד מהמסמכים הרפואיים. יתירה מכך, גם בפני חוקר המוסד התובע נשאל במפורש אם היה מאמץ חריג בעבודתו והוא השיב בשלילה.

יישום ההלכה הפסוקה בעניין שבפנינו מביא למסקנה כי התובע לא הוכיח שהבקע הופיע כתוצאה ממאמץ לא רגיל, ועל כן לא התמלאו התנאים שנקבעו בסעיף 84 לחוק, להכרה בבקע המפשעתי מיום 8.5.09 כפגיעה בעבודה.