אילמן דה ריברה נ' טלי בסר נכסים והשקעות בע"מ

פסק דין

בתיק זה ניתנה הסכמת הצדדים לפסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, ללא נימוקים, לאחר שתנתן לצדדים אפשרות להביא דבריהם בקצרה, הכל כמבואר בפרוטוקול ישיבת 1.12.09. ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה (שם).

בישיבה מיום 11.2.10, בה נשמעו דברי הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה בענין פנייה לבדיקת פוליגרף, ובהתאמה, הופנו למכון כאמור.

משבוצעה בדיקת הפוליגרף ונקבעו ממצאים, עתרה הנתבעת למתן פסק דין הדוחה את התביעה ומקבל את התביעה שכנגד, נוכח ממצאי הבדיקה. התובעת מצידה טוענת כנגד ממצאי הבדיקה, עותרת לעריכת בדיקה נוספת וכן טוענת כי מעולם לא ניתנה הסכמתה כי התביעה שכנגד תוכרע על יסוד הבדיקה. הנתבעת הגישה תשובה לתגובה.

עיינתי במכלול החומר.

לגופו של ענין, אין הצדקה לקבלת הבקשה לביצוע בדיקה נוספת. התרגשות בעת קיום הבדיקה אינה אלא תופעה צפויה אשר מכון מקצועי אמור לדעת להתחשב בה ואמירה כוללנית כי "יש ספק רב" אם הבדיקה יכולה לבסס אם אימרה היא אמת או שקר, אינה הצדקה לביצוע בדיקה נוספת. טענה מסוג זה יכולה לעלות בכל בדיקה מכיוונו של כל נבדק. לאחר שצדדים מצאו לנכון לפנות לבדיקת פוליגרף וליתן לו משקל, והסכמתם קיבלה תוקף מחייב, אין אלא ללכת בעקבות ההסכמה.

שאלה נפרדת הינה, האם שני ההליכים - הן התביעה והן התביעה שכנגד - אמורים להיות מוכרעים על יסוד הבדיקה.

עיון בפרוטוקול הישיבה הרלוונטית מעלה כי לאחר שנשמעו עדויות הצדדים (ומר טל) אשר במסגרתן נתגלעה מחלוקת עובדתית חזיתית, הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:

"אנו מסכימים כי הענין יוכרע על יסוד בדיקת פוליגרף שתבוצע לתובעת ולמר שחר טל בשאלה: האם מר שחר טל נכח בדירתו של מר שקורי נשוא התביעה, ביחד עם התובעת ועם מר גכט. בשלב זה כל צד ישלם את חלקו ולבסוף ישא בהוצאות המכון הצד אשר עמדתו לא התקבלה."

התיבה "הענין", אינה חד משמעית.

כתב התביעה נסמך על טענת הזכאות של התובעת לעמלה, טיעון אשר כשלעצמו נסמך על הטענות העובדתיות אשר לגביהן התגלעה מחלוקת במהלך הדיון, מחלוקת אשר בעקבותיה הסכימו הצדדים על פנייה למכון פוליגרף. התובעת אף אינה חולקת על כך שהתביעה אמורה להיות מוכרעת על יסוד הבדיקה (הגם שהיא עותרת לבדיקה נוספת, ענין שנדון לעיל).

בענין התביעה שכנגד, זו מתייחסת בראש ובראשונה להפחתות שנערכו בעמלה, וכן לשכ"ט עו"ד בהליך מול הלקוח ולהוצאות פרסום בעיתון. מקורן של חבויות נטענות אלה אינו במחלוקת העובדתית שנתגלעה בדיון והועברה למכון פוליגרף. נכון הוא כי צדדים רשאים להסכים על הכרעה בדרך דיונית מסוימת (לרבות פוליגרף) גם בענין סוגיות שאינן נובעות במישרין מדרך הכרעה זו. אולם במקרה שלפנינו, נוסח ההסכמה אינו מעלה מתוך עצמו את הדבר. משכך, בסוגיית התביעה שכנגד, אין אלא לשוב להסכמה הכוללת בענין הכרעת התיק והיא לפי 79א לחוק בתי המשפט.

על יסוד כל האמור לעיל, בשים לב לתוצאות בדיקת מכון הפוליגרף מחד גיסא, ולסמכות לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט מאידך גיסא, ולאחר שעיינתי במכלול החומר בתיק ושמעתי את העדויות והטעונים, אני מוצאת להורות כי התביעה והתביעה שכנגד נדחות גם יחד.

התובעת תשא בחלקה של הנתבעת בתשלום למכון הפוליגרף (נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום). בנוסף, תשא התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. אין צו נפרד/נוסף להוצאות בענין התביעה שכנגד.

בשים לב לכך שהתיק הסתיים למעשה בפשרה קודם לתום דיון שלישי, יוחזרו אגרות לתובעת ולתובעת שכנגד, בכפוף ובהתאם לתקנות. לתשומת לב המזכירות.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' ניסן תש"ע, 17 מרץ 2010, בהעדר.