החלטה
זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (סגן הנשיא השופט יעקב וגנר) שדחה את בקשת המערער לפטור מהגשת חוות דעת ולמנות מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, על חשבון המשיב. המשיב מתנגד לבקשה.
אני דוחה את טענת המשיב, שתנאי לקבלת בקשה כזו, שבית המשפט מוסמך לקבלה לפי התקנות, הוא שהמערער יתבע את כל הנתבעים האפשריים, ובמיוחד את המחזיק במקרקעין שהתמוטטו על המערער. הפסיקה כולה אינה מציינת תנאי כזה כאחד התנאים לקבלת הבקשה. התביעה הוגשה כנגד המעביד, שהוא צד נכון, הכרחי ודרוש. אפשר שהיה ניתן להגישה גם נגד המחזיק במקרקעין, אך אין ספק שעילות התביעה הן שונות. בעוד התביעה כנגד המעביד מבוססת על היחסים שבין המעביד לבין עובדו, לרבות הוראות עבודה והוראות בטיחות, הרי התביעה כנגד המחזיק במקרקעין אינה עוסקת בהוראות שניתנו לעובד ולא בהנחיות הבטיחות שניתנו לו.
אמנם, שיקולים פרקטיים, וחיפוש אחר כיסים נוספים לתשלום התביעה היו יכולים לעזור הן לתובע והן לנתבע במקרה של צירוף צדדים נוספים, אבל שיקולים אלה היו יכולים לבוא לידי מיצוי בהגשת הודעת צד ג' מטעם המשיב. אני מניח, שהשיקולים לאי הגשת הודעה לצד ג' מטעם המשיב כנגד המחזיק במקרקעין הם שיקולים דומים לאלה ששקל המערער כאשר החליט לא להגיש תביעה כנגד המחזיק במקרקעין. מכל מקום, נושא זה אינו תנאי לקבלת הבקשה.
הפסיקה בענין זה סוכמה בין היתר על ידי השופט הנדל, בשבתו בבית המשפט המחוזי, בבר"ע (ב"ש 511/06 אמויאל נ' פלונית, שם החליט שעל התובע לעמוד במבחן משולש על מנת שתתקבל בקשתו: נסיבות מיוחדות המצדיקות אי הגשת חוות דעת מטעם התובע; סיכוי סביר שהתביעה תתקבל; ראשית ראיה שנזקו של התובע מבוסס אף בלא חוות דעת רפואית. אחת הנסיבות המיוחדות, כבר נקבע בפסיקה, ולמעשה הסכים גם ב"כ המשיב, היא חסרון כיס של התובע.
מאחר שהתביעה נסמכת בין היתר על הודעה על פגיעה במערער במהלך עבודתו שנחתמה על ידי המשיב, התקיים התנאי בדבר סיכוי סביר שהתביעה תתקבל. מאחר שהמוסד לביטוח לאומי קבע את נכותו הרפואית של המערער עקב האירוע בשיעור של 38%, התקיים התנאי שנזקו של התובע מבוסס. התובע הגיש בפני בית המשפט קמא תצהיר בדבר חסרון הכיס שלו, ולא נדרשה חקירתו. מכאן שהיה על בית המשפט לקבל את תצהירו כפי שהוא, ועל פיו לקבוע שהמערער אכן סובל מחסרון כיס שאינו מאפשר לו לממן חוות דעת רפואיות.
להסיר ספק, אני דוחה את טענות המשיב כנגד חסרון הכיס של התובע, המבוססות על טענות בעלמא ללא שניתנה למערער הזדמנות להשיב לטענות אלה בחקירה נגדית, שב"כ המשיב לא דרש לעשותה. גם אם היו סתירות בין טיעוני ב"כ המערער לתצהירו, העובדות שבפני בית המשפט היו שהמערער מקבל קצבת ביטוח לאומי זעומה ואשתו עובדת תמורת שכר שבצירוף קצבת ילדים מגיעה ההכנסה הכוללת לכ- 7,400 ₪, מהם צריך לפרנס 5 נפשות, כולל תשלום שכר דירה, וזאת לאחר תקופה של אי העסקה של המערער. זו ראיה מספקת לחסרון כיסו של המערער.
בית המשפט קמא קבע שלא הוכח בפניו חסרון כיס מאחר שהתובע מקבל קצבת נכות בשיעור של 54% ואשתו עובדת. בכך שגה בית המשפט קמא. הוכח בפניו חסרון כיס על ידי תצהיר שלא נסתר. המערער אינו מקבל קצבה באחוזים אלא בכסף, והכסף שהוא מקבל כקצבה עבור 54% הוא סך 1,676 ₪ לחודש, כפי שהוכח היטב בפני בית המשפט קמא. אכן, אשתו של המערער עובדת, כמטפלת בקשישים, ומרוויחה בממוצע 5,048 ₪ לחודש, והם מקבלים גם 700 ₪ קצבת ילדים, אבל לאחר כל אלה, בידם 7,400 ₪ לחודש בממוצע. כפי שפורט לעיל, וכפי שהוכח בפני בית המשפט קמא, ולא נסתר, המערער אכן סובל מחסרון כיס.
ב"כ המשיב טען שגם המשיב סובל מחסרון כיס. אולי היה לכך ביטוי בדבריו של בית המשפט קמא שאין לו פוליסת ביטוח, שאחרת לא מובנת הרלוונטיות שלה לנושא הנדון. אפשר שצריך לשקול גם את חסרון הכיס של המשיב, שהרי כאשר בית המשפט ימנה מומחה רפואי מטעמו, יהיה צורך לשלם את שכרו, בין על ידי צד זה או אחר או שני הצדדים. המשיב לא הוכיח חסרון כיס, אף לא לכאורה. יתר על כן, אני מתקשה להאמין שהמשיב סובל מחסרון כיס. אילו כך היה, והוא היה רוצה לחסוך את עלות המומחים הרפואיים, היה מסכים שהנכות הרפואית שנקבעה על ידי המל"ל תחייב בתיק זה. ב"כ המשיב שב ודחה הצעה זו, למרות שאינה פוגעת בזכויותיו לטעון שאינו אחראי לנזקי המערער. על כן, אין להביא בחשבון במקרה זה את הטענה לחסרון כיס של המשיב.
על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור, מבטל את החלטת בית משפט השלום מיום 11.6.13, מקבל את בקשת המערער וקובע כי המערער פטור מהגשת חוות דעת רפואיות, ובית המשפט ימנה מומחים רפואיים לפי הצורך על חשבון המשיב, כמימון ביניים. לפיכך, ימשיך הדיון בבית משפט השלום שיחליט איזה מומחים רפואיים יש למנות, באיזה סדר, ומיהם המומחים שימנה.
המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור בסך 9,440 ₪.
ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.