אילוק נ' המחלקה לחקירות שוטרים

החלטה

1.לפניי בקשה להשבת תפוס - מכשיר אייפון מסוג אייפון S4 (להלן "מכשיר האייפון").

2.לטענת המבקש מכשיר האייפון נגנב מרכבו הפרטי ביום 19/5/12 בסביבות השעה 05:00, כאשר שוטר מתנדב, מר יעקב עמר (להלן "מר עמר") הורה למבקש, במסגרת תפקידו לעצור בצד הדרך לבדיקה. בעקבות תלונה שהגיש למחלקה לחקירות שוטרים נערכה חקירה ומר עמר נעצר, הודה בביצוע העבירה ובמסגרת עסקת טיעון נשפט, הורשע ונגזר דינו. מכשיר האייפון הוא קניינו של המבקש ועלותו 4,000 ₪.

3.המשיבה אישרה כי המבקש הוא הבעלים של מכשיר האייפון. כך גם הודיעה המשיבה כי אין מחלוקת שמר עמר גנב את מכשיר האייפון מהמבקש והעביר אותו לצד ג' מר דוד אברג'ל (להלן "מר אברג'ל").

המשיבה תפסה את מכשיר האייפון אצל מר אברג'ל אשר טען כי רכש אותו בתום לב ולא ידע כי המדובר ברכוש גנוב. המדובר במחלוקת קניינית ואין למשיבה את הכלים, בפרט משהתיק נגמר בהסדר טיעון ומר אברג'ל לא נחקר בחקירה נגדית, להכריע בשאלה האם מר אברג'ל קנה את מכשיר האייפון בתום לב ומי מהשניים (המבקש או מר אברג'ל) הוא הבעלים הנוכחי של מכשיר האייפון. בנסיבות אלה, השאירה המשיבה את העניין לשיקול דעת בית המשפט.

תיק המשטרה הועבר לעיוני וכך גם המכשיר.

4.מר אברג'ל זומן לישיבה מיום 16/6/13 במסגרתה טען כי רכש את מכשיר האייפון ממר עמר תמורת סכום של 2,000 ₪. לדבריו, מר עמר הגיע אליו למספרה בליווי אדם נוסף והיה המתווך בלבד. את האדם הנוסף שהיה מחוץ למספרה לא ראה, אך מר עמר אמר לו שהלה קנה את מכשיר האייפון בארה"ב עבור אשתו אשר לא רצתה את המכשיר. מר עמר נתן לו את מכשיר האייפון כולל מטען באריזה. עוד הודה מר אברג'ל כי יש לו היכרות קודמת עם מר עמר בהיותו לקוח במספרה וידוע לו שמר עמר אינו מוכר פלאפונים, אך העיסקה התבצעה בתמימות ומאחר ומכשיר האייפון היה באריזה והיה צורך לבצע תיקון בחברה כאשר ניסה לפתוח את המכשיר, לא עלה בליבו כל חשד. אין לו כל ראייה באשר לביצוע התשלום במזומן וכך גם אין בידו ראייה התומכת באשר להתנהלותו מול חברת הפלאפון.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לרבות תיק המשטרה, מכשיר האייפון (כמו גם המטען, המתאם, הקופסא והאוזניה) - נחה דעתי כי הדין עם המבקש.

6.יש לזכור כי עסקינן בהליך השבת תפוס בהתאם לסעיף 36 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט-1969 (להלן "הפקודה").

שומה על המבקש כי בית המשפט יורה על השבת התפוס לידיו להראות כי יש לו זכויות לכאורה בנכס התפוס. הפסיקה שבה והדגישה את האופי הזמני של הצו הניתן להשבת תפוס מכוח סעיף 36 לפקודה באשר סמכות זו ניתנה לבית המשפט כעניין פרגמטי להכריע זמנית מי יהא זה שיחזיק בחפץ. יחד עם זאת, עצם מסירת החפץ לידי המבקש בו זכות משמעה העברת נטל השכנוע אל שכמו של האדם המבקש לאחר מכן להוציאו מידיו (ראה: בש"פ 2671/01, סיני נ' מילרה, פד נה(4) 176). מטעם זה בשלב זה מוטל על המבקש, התובע זכות בתפוס, להוכיח את קיום זכותו בעודף הסתברות, כנהוג במשפט האזרחי. בהתאמה, אם וככל שיש סכסוך רציני ביחס לבעלות, אין לבררו בשעת דיון בבקשה להשבת תפוס מכוח סעיף 36 לפקודה, אלא מן הראוי להפנות את הצדדים לבית המשפט האזרחי (ראה: בש"פ 2671/01, שם, שם; וראה גם: ע"ש (נצרת) 69/81, ראג'ח נ' מ"י, פ"מ תשמ"ב(2) 262; ע"א 591/76, דלרחים נ' מ"י פד,י לא(2) 57).

צא ולמד: כל שעל המבקש להוכיח במקרה דא הוא את זכותו הלכאורית במכשיר האייפון, וכי זכות זו גוברת, לכאורה, על זכות צד ג' - מר אברג'ל. מעבר לכך, המחלוקת הקניינית ביניהם, מן הראוי שתדון במסגרת הליך אזרחי.

7.בהתאם להודעת המבקש מיום 19/5/12, מכשיר האייפון נרכש על ידו כחודש, חודש וחצי קודם לאירועים נשוא כתב האישום והוא קיבל את המכשיר שבועיים לאחר מכן, כשדוד שלו הגיע ארצה מניו-יורק (ראה: עמוד 5 שורות 132-137). לאחר המקרה המבקש דיווח לחברת אורנג' על גניבה.

בהודעה מיום 20/8/12 ציין המבקש עוד שבזמן האירוע הקופסא של מכשיר האייפון, המטען והמתאם לא היו ברכב (ראה: עמוד 1 שורה 2 עד 21 להעתיק):

"ש. בהמשך להודעתך הקודמת במח"ש, איפה הקופסא של האייפון שנעלם לך.

ת. הקופסא הישנה צריכה להיות בבית, היא לא היתה ברכב.

ש. איפה היה המטען בזמן האירוע.

ת. בבית.

ש. יש לך עדיין את המטען.

ת. נראה לי שלא, כי יש לי מטען אחד של הטלפון החדש, אבל אולי הוא בבית באחד המגירות.

ש. יכול להיות שהמטען היה ברכב.