אילוץ זוכה בפסק דין לממש זכייתו בחו"ל אינו מהוה "הכבדה" המצדיקה צו עיקול

רקע

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ג' גינת) מיום 12.7.06 בע"א 1907/05, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על החלטות רשמת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' וילנר, כתארה אז) מיום 4.9.05 (בש"א 1417/05), 6145/05 ומיום 22.1.06 (בש"א 17333/05).

ב.        האם יצירת מצב המחייב תובע הזוכה בפסק דין לממש את זכייתו בחו"ל מהוה הכבדה (כהגדרתה בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) באופן המצדיק הטלת עיקול זמני על נכסי הנתבע בישראל? זו השאלה העומדת בבסיס בקשה זו.

הליכים קודמים

ג.        המשיבה היא חברה זרה, שמקום מושבה בארצות הברית. נכסיה היחידים בארץ הם מניות של חברת פרוטרום תעשיות בע"מ (להלן מניות פרוטרום). המבקשת היא חברה ציבורית הרשומה בישראל ועוסקת בייצור תערובות ותרכיזים שונים לתעשיית הפלסטיק. ביום 23.1.05 הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיבה על סך 7,157,830 ש"ח לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א (חיפה) 187/05). בד בבד עם הגשת התביעה עתרה המבקשת למתן צו עיקול זמני על מניות פרוטרום (בש"א 1417/05). בבקשה נטען, בין היתר, ש"קיים חשש ממשי ביותר כי המשיבה תפעל להעברת הנכסים והזכויות אותן מבקשת המבקשת לעקל, והמהווים את נכסיה היחידים והבלעדיים בארץ, ובכך תסכל אפשרות הוצאה לפועל של פסק דין אם וככל שיינתן נגדה". 

ד.        בהחלטה מיום 24.1.05 נעתר בית המשפט המחוזי (השופטת הרשמת וילנר) לבקשה (להלן ההחלטה הראשונה). 

ה.        ביום 21.4.05 הגישה המשיבה בקשה לביטול העיקול הזמני (בש"א 6145/05). נטען, בין השאר, כי העובדה שלמשיבה נכס אחד בישראל אינה מעידה על כל קושי עתידי לעמוד בתשלום סכום התביעה. עוד נטען, כי "המשיבה (המבקשת דהכא - א"ר) לא הציגה, ולא בכדי, סעיף חיקוק או הלכה פסוקה, המעידים כי היעדר קיומם של נכסים בישראל מקנה זכות לעיקול נכסים באופן מיידי" (סעיף 20).

ו.        בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופטת הרשמת וילנר) מיום 4.9.05 (להלן ההחלטה השניה) נדחתה הבקשה. נקבע, כי "נוכח היות המשיבה חברה זרה, קיים חשש כי אם יוסר העיקול, ובמידה ותתקבל תביעתה של המבקשת, ייווצר מצב בו למבקשת לא יהיה ממה להיפרע היות ולמשיבה אין נכסים בארץ זולת המניות שעוקלו והמבקשת תאלץ לפעול לאכיפת פסק הדין בארה"ב, הליך אשר יגרום להכבדה משמעותית בביצוע פסק הדין" (סעיף 14 להחלטה).

ז.        ביום 16.10.05 הגישה המשיבה ערעור על ההחלטה השניה (ע"א (חיפה) 1907/05). בהודעת הערעור צוין, כי "למען היעילות ופשטות ההליכים, עניינו של ערעור זה מתמצה באותו חלק מההחלטה הנוגע ליסוד ההכבדה, הדרוש לקיומו של עיקול זמני". ביום 13.12.05 פנתה המשיבה לרשמת וילנר בבקשה לעיון חוזר בהחלטה השנייה (בש"א 17333/05). נטען, כי ממועד מתן ההחלטה חל שינוי נסיבות המצדיק היעתרות לבקשה. שינוי הנסיבות הנטען הוא החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיאה גילאור) מיום 17.10.05, לפיה נדחתה בקשה (בהליך אחר) למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבה לבצע דיספוזיציה במניות פרוטרום (בש"א 5741/05). באותה החלטה נקבע, כי אף אם מניות אלו הן נכסיה היחידים של המשיבה בישראל, ניתן יהיה לגבות ממנה כספים במקום פעילותה בארצות הברית או בכל מקום אחר בעולם.

ח.        בהחלטה מיום 22.1.06 נדחתה הבקשה לעיון חוזר (להלן ההחלטה השלישית). בית המשפט קבע, כי "החלטת הנשיאה גילאור לא ניתנה ביחס לבקשה למתן צו עיקול ואין בה כדי להוות קביעה עובדתית מחייבת לגבי יסוד ההכבדה הנדרש במתן צו עיקול".

ט.        לאחר מתן ההחלטה השלישית תוקן כתב הערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי, באופן שכלל הן ערעור על ההחלטה השנייה והן ערעור על ההחלטה השלישית.

י.        בפסק דין מיום 12.7.06 (סגן הנשיא גינת) נקבע, כי אילוץ בעל דין שזכה בתביעתו כנגד נתבע זר להיזקק להליכי הוצאה לפועל במדינה זרה עולה כדי הכבדה רק במקרה, שאותה מדינה אינה נוהגת לכבד פסקי דין של מדינות אחרות, או שלישראל אין עימה אמנה בדבר הדדיות בהכרה ובאכיפה של פסקי דין זרים. בשאר המקרים, כך נקבע, הדבר תלוי במכלול הנסיבות. לגופו של עניין נקבע, כי כיוון שטענות המשיבה בדבר חוסנה הכלכלי והונה העצמי הגבוה לא נסתרו, וכיוון שהסכימה לחתום על כתב התחייבות לפיו תשלם למבקשת כל סכום בו תחויב מבלי שהמבקשת תידרש לבצע הליכי אכיפה מחוץ לישראל, אין מקום להותרתו של צו העיקול הזמני על כנו.

יא.      מכאן הבקשה הנוכחית.

טענות הצדדים

יב.       בבקשה נטען כי הצורך, לפנות לבית משפט זר מחוץ לישראל ולנקוט בהליכים נוספים לצורך מימוש פסק הדין, עונה על דרישת ההכבדה הקבועה בתקנה 374(ב), שלפיה ניתן צו עיקול זמני, בין השאר, בהתקיים חשש סביר שאי מתן הצו "יכביד על ביצוע פסק הדין". נטען, כי עסקינן בסוגיה משפטית בעלת חשיבות חוקתית בה קיימות הכרעות סותרות של ערכאות נמוכות, ועל כן מצדיקה היא מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. כן נטען בהקשר זה, כי המדובר בשאלה בעלת חשיבות ציבורית מעבר לצדדים הישירים בתיק. ביום 3.9.06 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

יג.       בהחלטה מיום 3.9.06 נתבקשה תגובת המשיבה, וניתן עיכוב ביצוע ארעי.

יד.       בתגובת המשיבה נטען, כי אין הבקשה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לעיצומם של דברים, סומכת המשיבה ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי עניינה של הבקשה, הלכה למעשה, ביצירת חזקת הכבדה המצדיקה הטלת עיקול זמני כל אימת שעסקינן בנתבע זר, אשר לו נכס בישראל. לטענת המשיבה, חזקה זו אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה, עם המשפט הבינלאומי, עם תחושת הצדק והשויון ואף לא עם האיזונים הדרושים בסוגיה זו, לרבות האיזונים החוקתיים. בהקשר זה נטען, כי בעת הדיון בדבר הטלת עיקול זמני, יש ליתן בכורה לזכותו החוקתית של הנתבע לקניין. עוד טוענת המשיבה, כי משלא נסתרה הטענה בדבר חוסנה הכלכלי, ונוכח קיומו של מכתב ההתחייבות - לא עלה בידי המבקשת להוכיח את קיומו של יסוד ההכבדה, הנדרש לצורך הטלת עיקול כאמור.

דיון

טו.      לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובצרופותיהן, חוששני שלא אוכל להיעתר לה. ראשית, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת ממחלוקת הצדדים, ועניינה, כפי שאבהיר בהמשך, ביישום הלכות ידועות בשדה העיקול הזמני לנסיבות המקרה. בכגון דא, לא תישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)).