אילוס בע"מ ואח' נ' תורג'מן ואח'

פסק דין

אדם מבצע תרגיל הונאה: מצד אחד הוא רוכש כרטיסי טיסה מסוכנות נסיעות אך לא משלם את תמורתם ומצד שני הוא מוכר את כרטיסי הטיסה כמוזלים במיוחד ומקבל בגינם תשלום. רוכשי הכרטיסים המוזלים אכן טסים, וסוכנות הנסיעות נאלצת לשלם עבור הטיסות שבוצעו לחברת התעופה. בהנחה שהאחראי למרמה אינו נמצא או אינו יכול לשלם דבר, מי הוא שצריך לשאת בעלות כרטיסי הטיסה? זוהי השאלה שעומדת להכרעתי.

רקע עובדתי:

התובעת 1 היא חברת נסיעות, והתובע 2 הוא בעלי החברה וסוכן נסיעות מורשה. בין יתר עיסוקיה מוכרת התובעת 1 כרטיסי טיסה, כאשר היא מכרטסת אותם באמצעות סוכנות אחרת.

ביום 19.6.00 בשעה 00:40 טסו שני הנתבעים בטיסה סדירה של אל- על לניו -יורק, וזאת במחלקת עסקים. כרטיסי הטיסה של הנתבעים נרכשו מהתובעת 1 וכורטסו על ידה, והיא שהעבירה את תמורתם לאל – על.

אף שהנתבעים הכחישו כי ידעו על חלק ניכר מהעובדות להן טוענים התובעים, הרי שמתצהירו של מר דולב אבידן - אבי, שצורף לכתב ההגנה, עולה כי האירועים שקדמו לאותה טיסה, השתלשלו באופן הבא:

במועד לא ידוע הנתבעים רכשו מדולב מספר כרטיסי טיסה בהנחה. דולב הסביר לנתבעים כי הכרטיסים מוזלים בגלל שמדובר בעודפי כרטיסים של משרד החוץ. הנתבעים הכירו את דולב באמצעות חברה, שעבדה עם דולב בבית חולים שבו עבד כאח סיעודי, והיות וניסיונה של החברה היה חיובי, הנתבעים סמכו על דולב ורכשו ממנו כרטיסים. יש לציין כי מדובר במספר כרטיסי טיסה, ולא רק בכרטיסים נשואי תובענה זו.

ביום 18.6.00, כלומר בבוקר הטיסה, התקשר דולב לתובעת וביקש לרכוש 2 כרטיסי טיסה במחלקת עסקים לאותו לילה. לטענת אשתו של הנתבע 2, שמנהלת את המשרד, ושוחחה עם דולב, הוא הציג את עצמו כרופא בשם עדי, והסביר שמדובר בחולה שצריך לנסוע בדחיפות לטיפול רפואי.

התובעת 1 מכרה לדולב את הכרטיסים, הלוך וחזור, וביקשה כי יעביר את הכסף בהעברה בנקאית. דולב בתצהירו טען כי הוא היחיד ששוחח עם נציגי התובעת 1, הוא שהתחייב לבצע העברה בנקאית ולנתבעים לא היה יד ורגל בדבר.

התובעים טוענים כי קיבלו במהלך אותו יום אישור על העברה בנקאית על סך 45,000 ₪, שהם העלות המוסכמת של הכרטיסים, ועל כן הזמינו את הכרטיסים וכירטסו אותם.

באותו לילה הנתבעים טסו כאמור לניו-יורק, ובלב התובעים החלו להתעורר חשדות בכל הנוגע להעברה הבנקאית. כאשר ביררו בבנק והתברר להם שהכסף לא הועבר, שוחחו עם דולב שאמר שהיתה תקלה במספר החשבון והוא יעביר את הכסף, ושוב העביר אישור על ביצוע העברה בנקאית.

בתוך ימים ספורים התברר כי העברות הבנקאיות שנשלחו לתובעים היו מזויפות והכסף לא הועבר לידם. התובעים לא ביטלו את כרטיסי הטיסה חזור של הנתבעים ועל כן הנתבעים שבו ארצה במחלקת ביזנס, בחלוף שבוע, ורק לאחר מכן הוגשה כנגדם התביעה.

הנתבעים צירפו לכתב ההגנה את תצהירו של דולב, וגם הגישו כנגדו הודעת צד ג'. משלא הוגשה תשובה להודעת הצד השלישי פסקתי כנגד דולב, והוא יחוייב בכל סכום שהנתבעים יחוייבו בו.

בין לבין, גם התובעים וגם הנתבעים הגישו כנגד דולב תלונות במשטרה, ואז התברר כי כבר הוגשו כנגדו תלונות דומות. בנוסף, כנגד דולב הוגש כתב אישום, אשר כולל גם את העבירות נשוא תובענה זו, ובמועד כתיבת פסק דין זה הוא עצור עד לתום ההליכים.

טענות הצדדים:

התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום עלות מלוא הכרטיסים בסך של 45,000 ₪ וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪. התובעים טוענים כי הם זכאים לכך מכוח דיני החוזים, דיני השליחות או דיני עשיית עושר ולא במשפט. הנתבעים טוענים כי הם לא צריכים לשלם לתובעים דבר, שכן הם לא מכירים את התובעים, והם שילמו עבור הכרטיסים לדולב.

דיון והכרעה:

סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט 1979 קובע כי:

"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה) חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.

(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."