אילון ואח' נ' אזולאי

פסק דין

העניין שבפני, תובענה כספית ע"ס 11,052 בגין נזקי רטיבות אשר נגרמו לתובעים כתוצאה ממעשה/מחדל מטעמה של הנתבעת.

התובעים הינם בעלי דירה המצויה ברח' הס 8 בחיפה, ובמועדים הרלוונטיים לתובענה, התגוררו בדירה, קומה אחת מתחת לדירה המצויה בבעלות הנתבעת.

על פי המתואר בכתב התביעה, במהלך החורף של שנת 2012 (החל מחודש נובמבר) החלה דליפת מים אשר מקורה בדירת הנתבעת, לחדר העבודה של דירת התובעים. התובעים מציינים כי החלו קילופי צבע וסימני עובש על גבי תקרת החדר; התובעים מציינים שפנו לנתבעת לא אחת, וביקשה שנושא הרטיבות יטופל בוצעו על ידי הנתבעת תיקונים מינוריים אשר לא הועילו, ובינתיים הנזקים לדירת ולרכוש התובעים התרבו.

התובעים מפרטים כי בסופו של דבר בוצע תיקון לאיטום רצפת מרפסת דירת הנתבעת (המצויה מעל לחדר העבודה בדירת התובעים), ואולם עדיין טוענים הם כי לא קיבלו מזור לנזקיהם, ובהם עלות תיקון הנזקים לתקרה (3,252 ₪), ריהוט אשר ניזוק מהרטיבות (4,500 ₪), עלות חוות דעת הנדסית (1,200 ₪), אי נוחות מאי יכולת לעשות שימוש בחדר העבודה (2,100 ₪).

התובעים תמכו טענותיהם בחשבונית מס בגין עבודות תיקון נזקי הרטיבות, חוות דעתו של המומחה, מר גנדלר בוריס, וחשבוניות בגין רכישת פרטי ריהוט.

הנתבעת טענה כי חלק מהנזקים הנטענים מקורם בסדק שהיה בקיר החיצוני של המבנה ולא בנזקי רטיבות אשר נבעו מדירתה, וכן טענה כי מדובר בליקוי הנוגע מסגירה לא חוקית ולא תקינה של המרפסת (חדר העבודה היה מרפסת סגורה שמתחת למרפסת דירת הנתבעת). הנתבעת ציינה כי לאחר הפנייה הראשונה של התובעים, בוצעה התקנת "רובה" במרפסת, ואולם לאחר שחדירת המים המשיכה, התברר שמדובר בנזקים הנובעים מסדק בקיר החיצוני ולא מדירתה. בנוגע לעלות חוות דעת המומחה, ציינה הנתבעת כי הוא הוזמן ללא תיאום עמה וללא ידיעתה, ובהקשר של הנזקים לריהוט, דינה של התובענה להידחות שכן התובעים הותירו את הריהוט במקום בו ישנה רטיבות ולא הזיזו את הרהיטים למקום אחר.

לאחר שמיעת עדויות הצדדים, וכן בחינת ראיות הצדדים, ובהתבסס על התמונות אשר צורפו לחוות דעת המומחה, לרבות תמונות התרמיות המעידות על קיום הרטיבות בתוך התקרה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התובענה בחלקה.

בכל הנוגע לנזקים במבנה, אני מקבל את האמור בחוות הדעת במלואה. התובעים הציגו בפני תמונות של תקרת חדר העבודה, בהן נראו סימני רטיבות על גבי הנמכת התקרה מגבס, ולחוות הדעת צורפו תצלומים של התקרה לאחר שפורק הגבס, וניתן לראות בבירור כי מקור הרטיבות אינו חיצוני – בקיר האנכי, אלא הרטיבות מקורה בתקרה, ובה בלבד.

עדויות הצדדים חיזקו את המסקנה כאמור, והנתבעת אישרה כי לאחר שהגיעו תלונות על הרטיבות, פעלה לחידוש האיטום בין המרצפות ברצפת המרפסת ("רובה"), משמע, ישנה תמימות דעים של ממש בהקשר להיות מקור נזקי התובעים, בחדירת מים מדירתה של הנתבעת.

הטלת האחריות על הנתבעת, תואמת את האמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, כ"דבר המעיד על עצמו", שם נחקק "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

המרפסת הייתה בשליטתה המלאה של הנתבעת, התמונות מעידות (יחד עם חוות הדעת) כי מקור הנזק הוא במרפסת הנתבעת, והעובדה שהנתבעת מציינת כי לאחר חידוש האיטום ברצפת המרפסת נפסקו חדירות המים, מלמדת אף היא את אותו הדבר.

עד כאן בשאלת האחריות. בשאלת הנזק, סבורני כי הנתבעים הוכיחו נזקיהם בכל הנוגע לעלות התיקון ועלות חוות הדעת (היעדר תיאום עם הנתבעת אינו גורע לדעתי מהחבות ברכיב זה, שכן מדובר בהוצאה אינהרנטית להליך ולהוכחת האחריות והנזקים). בכל הנוגע לנזקים לריהוט, לא הובאו כל ראיות בהקשר זה, לא לגבי קרות הנזק ולא לגבי אפשרות תיקונו או עלות תיקונו. בכל הנוגע להיעדר היכולת לשימוש בחדר, ברי כי אכן השימוש בחלק מהדירה נמנע, לכל הפחות בתקופת פירוק הנמכת התקרה ועד שתוקן הטעון תיקון, ואולם סבורני כי התובעים מפריזים ברכיב זה.

לאור האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם את נזקי התובעים לפי הפירוט כדלהלן: עלות תיקון הנזקים 3,252 ₪, עלות חווה"ד 1,200 ₪, פיצוי בגין אי הנוחות בסך 1,000 ₪, אגרות והוצאות ההליך בסך 350 ₪.

סה"כ אני קבוע כי הנתבעת תשלם לתובעים 5,802 ₪. הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ד, 04 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.