אילוז נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דין בית משפט תעבורה פתח תקווה, כב' השופטת רז בתיק תת"ע 5748-01-12 מיום 22/2/2012. המערער הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. העונש שנגזר 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יבצע עבירה של מעבר לשכרות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ונהיגה בזמן פסילה, פסילה בפועל לתקופה של 24 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית, פסילה על תנאי בת 4 חודשים למשך שנתיים, קנס בסך 1,500 ₪.

בנימוקי הערעור:

1.כתב האישום מייחס למערער עבירת נהיגה בשכרות מכוח בדיקת נשיפה לפיו נמדדו בגופו של המערער 590 מיקרו אלכוהול וליטר אויר נשוף.

2.המערער כפר בתקינות המכשיר, באמינות המכשיר. המשיבה הציגה תעודת עובד ציבור לעניין מכשיר הנשיפה, מסמך שאינו יכול להעיד כי מדובר במכשיר תקין ובית המשפט לא יכול לקבוע על בסיס מה נערך אותו מסמך.

3.בית משפט קמא טעה כשקבע שתעודת עובד ציבור זו יש בה כדי להוכיח תקינות המכשיר.

4.חוות הדעת ההזמה שהוגשה מטעם המשיבה הייתה פסולה.

5.בית המשפט לא שמר על זכויות הנאשם.

6.בית המשפט טעה כשקבע ששכרות המערער הוכחה גם בדרך בדיקת מאפיינים, וזאת בניגוד גמור לעדויות התביעה.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטענתה מדובר במי שהורשע לאחר ניהול הוכחות. בית משפט לא טעה כאשר קבע שלא נפל כל פגם בהפעלת המכשיר. לא נפלו כל טעויות בבית משפט קמא. ועל בית המשפט לדחות את הערעור.

לגופו של עניין, דין הערעור להידחות.

1.לא מצאתי כי נפלה טעות בבית משפט קמא בקביעתו כי לא מצא פגם בהוכחת תקינות מכשירי הינשוף, זאת לאור העובדה כי מסמכי מעבדה, טפסי ביקורת תקופתית, תעודת בלון וכרטיס מכשיר, אלה מחוות הדעת משהוגשה על ידי ההגנה וחוות דעת ההזמה שהוגשה על ידי התביעה. וכן כי מהעדויות שנשמעו בבית משפט קמא עולה כי מסמכי המעבדה ניתנו על ידי המאשימה לב"כ המערער וזה העבירם לעורך חוות הדעת אשר ניתנה בין היתר לאחר שנבחנו מסמכי המעבדה ועורך חוות הדעת הסתמך עליהם.

אני מסכימה עם בית משפט קמא כי משקיבלה ההגנה את כל מסמכי המעבדה ועליהם ביססה את חוות דעתה, אין מקום לקבל טענה כי המשיבה לא הגישה המסמכים כראייה לבית המשפט.

ב"כ המערער בחר על פי שיקול דעתו המקצועית שלא לחקור בחקירה הנגדית את ד"ר אלמוג ועל כן לא סתרו טענות המערער את טענותיו ומסקנותיו של ד"ר אלמוג. לא הועלתה על ידי ב"כ המערער טענה לליקוי/כשל בהעתקה שגויה של ערכי הגז ובלוני הכיול, לפלט הכיול או אי דיוק בציון ערכי גז הכיול בכרטיס המכשיר, או בטופסי הבדיקה התקופתית. חזקה על המערער, על בא כוחו המלומד ועל עורך חוות הדעת שאילו היה מוצא כשל במסמכים, היה מעלה זאת בפני בית המשפט במפורש.

2.טענותיו של עורך חוות דעת ההגנה נסתרו בחוות דעתו של ד"ר אלמוג עורך חוות דעת ההזמה. יש לציין כי ד"ר אלמוג טופסיקולוג במקצועו, ביו כימאי וכימאי אנליטי, שימש כמנהל המעבדה לטופסיקולוגיה במרכז הרפואי שיב"א בתל השומר, הוא משמש כיו"ר הוועדה הבין משרדית לתיקון תקנות התעבורה בעניין נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים.

בצדק קיבל בית משפט קמא מסקנות ד"ר אלמוג ודחה טענות המערער בהיותן בלתי מבוססות.

לאור ניתוח בית משפט קמא בעמודים 14, 15 להכרעת הדין, אני מוצאת את מסקנתו של בית משפט קמא בעמ' 16 להכרעת הדין כנכונה, ולא ניתן היה להגיע למסקנה אחרת מזו אליה הגיע בית משפט קמא, הוכחה תקינות מכשיר הינשוף, הוכחה הפעלתו כראוי על פי נהלי ההפעלה על ידי מפעיל מוסמך.

בגין כך הוכחה שכרותו של המערער.

3.זאת ועוד, נקבע לא אחת כי ניתן לקבוע ממצאים לנהיגה בשכרות בלא קביעת ממצאים מדעים אלא בהסתמך על התרשמות סובייקטיבית. ראה סמי סודקי עודא נ' מדינת ישראל מ(4) 463 בעמ' 467 נקבע כי ניתן להוכיח נהיגה אסורה כאמור בסעיף 62(3) או 26 על פי ראיות אחרות המוכיחות שכרות אדם ומתוך ראיות שהועלו בבית משפט קמא, עדויות עד תביעה 3 אשר ציין ב- ת/8 אופן נהיגתו של המערער "כנוסע וסוטה מנתיבי הנסיעה" וריח חזק של אלכוהול שנדף מממנו, דיבור שלא לעניין, אי הבנת שאלות פשוטות שנשאלו, במבחן ביצוע נמצא כי לא יציב בעמידה, מתנדנד בהליכה על קו, החטיא בשתי בדיקות של הבאת האצבע לאף בעיניים עצומות, הופעה רדומה, ראה ת/9. יש באלה כדי להוכיח שכרותו של המערער. לא ניתן לקבל ובצדק לא קיבל בית משפט קמא את גרסת המערער כי נסיעתו הסוטה הייתה בשל חושך ואי יכולת לראות את תוואי הדרך.

4.נוכח כל האמור לעיל לא מצאתי כי בית משפט קמא שגה בהכרעת הדין.