איכילוב ואח' נ' פרפקט פלוס בע"מ ואח'

פסק דין

התובע, יליד 4.11.1948, (להלן: "התובע"), נפגע בתאונת עבודה בתאריך 18.2.2010, במהלך עבודתו במפעל הנתבעת 2, (להלן: "התאונה"), אליה נשלח ע"י הנתבעת 1, חברת כח אדם. הנתבעת 3 הינה מבטחת הנתבעת 2. (להלן: "הנתבעות").

מפעל הנתבעת 2 עוסק בין היתר בייצור אריזות פלסטיק. במועד התאונה עבד התובע במפעל בהוצאת מדבקות מהמחשב.

בשלב מסוים התבקש התובע ע"י עובד הנתבעת 2 לגשת החוצה אל רמפה, עליה היו מונחים משטחים ולבדוק מדבקות לא תקינות על המשטחים שהודפסו על ידו.

לטענת התובע לא הכיר את המקום ולא עבד לפני כן על הרמפה.

בעת שחיפש את המשטחים עם המדבקות הגביה מבטו והרים ראשו מעל לגובה עיניו מאחר והיו מונחים במקום משטחים רבים.

בעת שעבר בין שתי ערמות משטחים, לא שם ליבו לכך כי ערימת המשטחים שבדק מצויה בקצה הרמפה, פסע ולפתע נפל מן הרמפה למטה ונחבל קשות בידו הימנית.

לתובע נגרם כתוצאה מפגיעתו בתאונה, שבר מרוסק תוך פרקי של שורש כף יד ימין.

התובע אושפז בבית החולים לניאדו שם עבר ניתוח להחזרה פתוחה וקיבוע פנימי של השבר. ידו של התובע גובסה למשך חודש ולאחר מכן נזקק לטיפולי פיזיוטרפיה.

לאחר שהוברר כי בורג אשר הוכנס בניתוח, חדר לתוך הפרק, עבר התובע בתאריך 19.7.10 ניתוח נוסף להוצאת הבורג.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר סלאח ג'אבר, אשר קבע, כי לתובע נותרה כתוצאה מפגיעתו בתאונה, נכות לצמיתות בשיעור 30% לפי סעיף 41(10)(ו') לתקנות המל"ל.

כ"כ המליץ ד"ר ג'אבר על תקופות אי כושר כדלקמן:

100% מיום התאונה ועד ליום 31.7.10.

50% מיום 1.8.10 ועד ליום 30.9.10.

מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת פרופ' משה סלעי, אשר קבע, כי לתובע נותרה כתוצאה מפגיעתו בתאונה, נכות לצמיתות בשיעור 10% לפי סעיף 41(10)(ה') לתקנות המל"ל.

ועדה רפואית מטעם המל"ל נ"ע, קבעה כי לתובע נותרה נכות לצמיתות בשיעור 30% החל מיום 1.3.11 וזאת לאחר תקופות אי כושר בשיעור 100% (כולל הפעלת תק' 18א') עד ליום 31.10.10, 30% מיום 1.11.11 ועד 28.2.11.

בחודש נובמבר 2010 שב התובע לעבודה במפעל הנתבעת 2, כעובד מן המניין של הנתבעת 2, ועבד במשרה מלאה לרבות ביצוע שעות נוספות.

התובע טען כי עשה כל שביכולתו לעבוד שעות רבות על מנת לכסות חובות שנוצרו בגין תקופת אי הכושר, תוך שהוא סובל מכאבים קשים. לטענת התובע, הנתבעת הכבידה עליו והחמירה את תנאי עבודתו עד שלא יכול היה לעמוד בקושי שנוצר והוא פוטר בחודש דצמבר 2011.

מאז פיטוריו לא הצליח התובע למצוא עבודה חדשה ,כאשר עד לחודש אוגוסט 2012 שולמו לתובע דמי אבטלה.

לטענת הנתבעות התובע פוטר לאחר שהתרחשה תקרית בינו לבין עובד אחר והיה צורך להעבירו למחלקה אחרת. התובע סירב לכך ובשל כך פוטר.