החלטה
העניין שבפני, התנגדות הנתבעים לביצוע שטר.
השטר אשר הוגש לביצוע, שטר חוב ע"ס 37,914 ש"ח, עשוי בידי הנתבעים וכן בידי שותפות אשר הופעלה על ידם, והוגש במסגרת ההליכים בתיק 02-47739-11-2, בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה.
הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטר, ביום 23.10.2011, ובמסגרת התנגדותם טענו את הטענות הבאות: הנתבעים הודו בחתימתם ע"ג השטר, ואולם השטר נחתם ללא ציון כל סכום שהוא, וללא מועד בו התחייבו לשלם את הסך הנ"ל; הנתבעים ציינו כי אינם יודעים מי הוסיף את הפרטים הנוספים בשטר, אשר לא מולאו על ידם.
אציין, כי במסגרת דיון בהתנגדות לביצוע שטר, רק הטענות המופיעות ומפורטות בתצהיר מטעם הצדדים, יכולות לשמש כטענות הגנה, ואולם למעלה מן הצורך, אציין כי במסגרת הבקשה (ומבלי שהדברים מצוינים בתצהיר), נטען כי: לעמדת הנתבעים השלמת השטר כמוה כזיוף; השטר לוקה בחוסר פירוט ועל התובעת היה לצרף את מלוא המערכת ההסכמית, לרבות פירוט החוב וממה הוא נובע; טענה נוספת אשר הועלתה, היתה כי מעמדו כערב, ולעמדתם הפנייה לערב מבלי לפנות ראשית לחייב הינה פסולה;
אקדים ואציין, כי במסגרת הדיון שבפני העלו הנתבעים טענות נוספות, ואולם בהיותן הרחבת חזית, לא מצאתי לנכון להתייחס לאותן טענות בהחלטתי (אציין, כי ממילא נוטה הייתי לדחות את אותה טענה בדבר היות הבקשה לביצוע פסק דין לוקה במילוי רשלני, ואולם לא נדרשתי כלל לטענה זאת).
ב"כ התובעת הגיש בקשה לדחיית ההתנגדות על הסף, שכן האמור בהתנגדות אין בו כדי להביא לקיומה של הגנה, ולו הגנה אפשרית, ובהתאם, בדיון אשר נערך בפני ביום 9.5.2012, אף לא עמד על חקירת הנתבעים או מי מהם (תוך שהוא מציין כי אין לראות בויתור על החקירה כהסכמה למתן רשות להתגונן, אלא מהטעם הפשוט שלעמדתו אין התצהיר מגלה הגנה כלל).
את בקשת המבקשים במסגרת ההתנגדות יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)). כאשר עסקינן בשטר חוב, הרי שעל הנתבעים היה להפנות ולהראות הגנה בפני העילה השטרית הגלומה בשטר החוב.
כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).
כזכור, בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן. "
על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721).
בע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 21/12/2011 [פורסם במאגר "נבו"] חזר לאחרונה בית המשפט העליון ואישר את ההלכה בעניין זה, וקבע כי:
"...המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו"
ובענייננו, התצהיר אשר צורף, אין בו ולא היתה בו טענת הגנה כלשהיא. הטענה היחידה אשר פורטה בכתבי הטענות הרלוונטיים, הינה כי השטר הושלם על ידי מישהו אחר. הנתבעים לא מציינים שהם חולקים על הסכום, טוענים כי מדובר בסכום אחר, מביאים ראיה או אסמכתא חשבונאית כלשהיא לחוב נטען אחר, אלא מסתפקים בטענה אחת, עמומה, בשפה רפה, בסעיפים 15 ו- 16 לבקשה (ודוק – אין מדובר בתצהיר עצמו).
אציין כי הנתבעים עצמם, במסגרת הבקשה, מפנים לפסק הדין בעניין זהבי נ' מגרית, קרי, מודעים הם לחלוטין כי אכן את טענות ההגנה יש לפרט בתצהיר בלבד, ואולם לא העלו כל טענה לגבי עצם החיוב כלל. אציין כי אף הטענה הרפה במסגרת הבקשה, אינה מפורטת דיה כדי לשמש כטענת הגנה, ולו בדוחק, אלא נותרת היא על פני השטח בלבד, מבלי לרדת לעומקם של דברים או לעומקה של טענה.
נותרה הטענה היחידה, והינה שאלת השלמת השטר והוספת הפרטים. לפי סעיף 19 (א) לפקודת השטרות (נוסח חדש), "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו."
הדין מקנה ומרים חזקה מסויימת, אשר ניתנת לסתירה, ואולם הנתבעים לא העלו כל טענה, בדבר אותה חזקה. מסירת שטר חוב "על החלק", משמעותה מתן הרשאה מכללא, לצורך קיום וגבייה יעילים של חיוב כספי, תוך הקמת עילה שטרית בנוסף לעילה החוזית.
לעניין מהות החזקה מכח סעיף 19 (א) לפקודת השטרות (נוסח חדש), ראה דברי כב' הש' שמגר (כתוארו דאז) בע"א 640/73 גלבנק נ' עזבון המנוח גילאי, פ"ד כט (2) 701:
"העדר הציון של זמן פרעונו של השטר אינו פוגם במהותו כשטר, כי הרי סעיף 9 (א) (2) לפקודה מורה כי שטר שלא נאמר בו שום זמן פרעון הוא שטר בר-פרעון עם דרישה; במילים אחרות, גם בהעדר ציון של זמן פרעון, יש לראות את המסמך כשטר בו נתקיימו כל התנאים המנויים בסעיף 3 לפקודה, והאוחז בשטר אינו צריך למלא את תאריך הפרעון כדי להפוך את השטר לבר-פרעון...