פסק דין
לפניי תביעה על הסך של 110,878 ₪ שעניינה תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 3.2.2011 בין רכב התובעים 2 ו- 3, המבוטח על ידי התובעת 1, לבין אמבולנס, המבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "התאונה").
העובדות וטענות הצדדים
1.התובעים 2 ו- 3 היו במועדים הרלוונטיים לתביעה זו הבעלים והמחזיקים של רכב מסוג וולוו מ.ר. 7055870 (להלן: "הרכב"). הנתבעת היתה המבטחת של אמבולנס מ.ר. 1887366 (להלן: "האמבולנס").
2.על-פי הנטען בכתב התביעה, התובע 2 (להלן: "התובע") נסע ברכבו בצומת הרחובות אברבאנל והרב זכריה ברחובות ובהגיעו לצומת מרומזר עצר את רכבו בשל מופע אור אדום. עת התחלף הרמזור לירוק, החל הרכב בנסיעה, כאשר לפתע הגיח משמאלו האמבולנס תוך שהוא אינו מציית לרמזור אור אדום בכיוון נסיעתו, חסם את הרכב, וגרם לתאונה.
3.לטענת התובעים, כתוצאה מהתאונה הוכרז הרכב "אובדן להלכה" . התובעת 1 פיצתה את התובעים 2 ו- 3 בגין שווי הרכב על פי הערכת שמאי. הסכום ששילמה התובעת 1 לתובעים 2 ו- 3, בניכוי שרידי הרכב עומד על הסך של 106,553 ₪.
4.כמו כן, לתובעים 2 ו- 3 נגרם הפסד פרמיה בשיעור של 3,579 ₪.
5.מנגד, טוענת הנתבעת, כי הרכב הנהוג על ידי התובע הוא שחצה את הצומת במופע אור אדום, ולפיכך, פגע בחלקו האחורי של האמבולנס.
6.אשר על כן, טוענת הנתבעת, כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על התובע. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי על התובע מוטל אשם תורם בשיעור מכריע לקרות התאונה היות ונכנס לצומת לא פנוי ולא טרח לבדוק את מצב הצומת טרם נכנס אליו.
דיון
7.לאחר ששמעתי את עדויות התובע, נהג האמבולנס, מר איילין טגניה, והנוסע באמבולנס, מר יניב רונן אשר ישב לצידו של נהג האמבולנס, ועיינתי בחומר שלפניי, לרבות חוות הדעת של בוחני התנועה שהוגשו על ידי הצדדים, מצאתי להעדיף את גירסתו של התובע, אשר מצאתיה מהימנה וסבירה, על פני גירסתו של נהג האמבולנס.
8.ראשית, עדותו של התובע נתמכה לחלוטין בעדותו של מר יניב רונן, אשר נסע באמבולנס אשר הסיע את אשתו היולדת לבית החולים אשר העיד כי "הנהג מעט האט לפני הרמזור, הרמזור היה אדום, שנכנסנו לצומת אני זוכר באופן ברור שהרמזור היה אדום...". (עמוד 3 לפרוטוקול בשורות 15 - 16). מצאתי את עדותו של עד זה מהימנה ולא מצאתי לקבל גירסת הנתבעת לפיה היה מבולבל בעת התאונה נוכח הלידה הצפויה של אשתו.
9.שנית, עדותו של נהג האמבולנס לא תאמה את הודעתו במשטרה, שעה שהעיד בפני כי מופע הרמזור בעת חציית הצומת היה ירוק מהבהב (עמוד 5 לפרוטוקול בשורה 20) ואילו בהודעתו במשטרה העיד כי מופע הרמזור היה צהוב.
10.מכאן, שנחה דעתי כי התובע נכנס לצומת במופע אור ירוק. נשאלת השאלה האם יש להטיל על כתפיו אשם תורם לקרות התאונה, כטענת הנתבעת. הנתבעת טוענת כי התובע נכנס לצומת שעה שלא וידא כי הצומת פנוי.
11.לאחר ששקלתי מכלול השיקולים, לרבות מיקום הנזק באמבולנס – בחלקו האחורי; נוכח עדותו של נהג האמבולנס כי נסע במהירות של 55 קמ"ש (עמוד 5 לפרוטוקול בשורה 31); נוכח העובדה כי התובע הודה בעדותו כי שדה הראיה בצומת אינו מלא (עמוד 2 לפרוטוקול בשורות 11-12), מצאתי לקבוע כי יש מקום להשית בנסיבות הענין אשם תורם על התובע לקרות התאונה. ואנמק.
12.כידוע, תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, מורה כדלקמן:
"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור."
13.זאת ועוד, בע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלם חנחן, פ"מ כט (2) 341, נקבע כדלקמן:
"לא למותר להזכיר, שאף בצומת מרומזר, לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכולתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצידו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה. ע"א 59/69, [2].
אותה מידה, אם לא יותר מזה, על הנהג המתקרב לצומת שאינו מרומזר, אף שניתנה לו זכות קדימה בשל תמרור "עצור" המצוי ברחוב החוצה את דרכו, אין פירוש הדבר שיש לו זכות מוחלטת להיכנס לצומת מבלי להתאים את מהירות הנסיעה ולוודא שהדרך חופשית לפניו ואין סכנה של היתקלות ברכב אחר המצוי בצומת או הנכנס לתוכו באותו זמן." (הדגשה לא במקור).