איי. אי. ג'י. ביטוח זהב בע"מ ואח' נ' דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ

פסק דין

לפני תביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעת בסך של 5,108 ₪ בגין אירוע תאונה שאירע ביום 27/2/09.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות קרות האירוע ו/או האחריות לשאת בתשלום הנזקים והמחלוקת היחידה שנותרה להכרעה הינה ביחס לראש הנזק מסוג ירידת ערך שנגרם לכלי רכבה של התובעת 2 , שנת ייצור 1998, בסך של 342 ₪ כתוצאה מאירוע התאונה.

ב"כ הצדדים התייצבו לדיון והסכימו, לאחר שטענו בע"פ, כי יינתן פסק דין על דרך הפשרה, תוך ציון נימוקים ביחס לסוגיה עקרונית זו.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים עמדתי כדלקמן:

מסכימה אני עם ב"כ הצדדים בתיק זה, כי עסקינן בסוגיה עקרונית, אשר הכרעה בה משפיעה על מקרים רבים במובן של השפעה "רוחבית" בנושא ירידת ערך ובהשלכות הכלכליות שיש לכך , בין היתר ובעיקר על חברות הביטוח וציבור המבוטחים.

השאלה שלפני, נסבה סביב החובה של הנתבעת/ חב' ביטוח בכלל לשאת בתשלום בגין רכיב ירידת ערך, בהתאם לחוו"ד שמצרף הצד שכנגד, כאשר זו עומדת בניגוד להנחיות/ המלצות תת ועדה ב"וועדת ששון" באשר לחישוב ערכי רכב וירידת ערך.

במקרה שלפני, טענו התובעים, כי היה על הנתבעת לשלם את מלוא רכיבי הנזק כפי שאלו הופיעו בחוו"ד שצורפה על ידם לראשונה ובוודאי לתיקון שהוגש לאחר מכן , לרבות ובמיוחד ביחס לירידת הערך בסך של 342 ₪ וזאת הואיל ודו"ח ועדת ששון הינו בבחינת המלצה ואין בו כדי לחייב את השמאי המוסמך שהכין את חוו"ד ובהעדר חוו"ד נגדית ו/או חקירה של השמאי מטעם התובעים, דין התביעה להתקבל במלואה.

לטענת הנתבעת, השמאי ערך חוו"ד בניגוד להנחיות המוצעות בדו"ח וועדת ששון, במיוחד כאשר מדובר בכלי רכב שגילו מעל 10 שנים, מבלי לציין נימוקים ומכאן שדחיית הנתבעת את התשלום בגין רכיב זה מראש בדין יסודה וככל שזה שולם ע"י התובעת 1 למבוטחה, היה זה על דעתה לפנים משורת הדין ואין לחייבה לשאת בכך.

לכאורה, מונחת לפני ביהמ"ש תביעה אשר נסמכת על חוו"ד ראשונה ותיקון של חוו"ד, שהוגש לאחר שהוגשה התובענה שלפני, כאשר ב"כ הצד שכנגד ויתר על חקירת השמאי ולא צירף שמאות נגדית מטעמו.

אמרתי לכאורה שכן, צירוף חוו"ד מטעם שמאי מוסמך לתמיכה באמור בכתב התביעה הינו הכרחי אך איננו בבחינת חזות הכל לעניין תוכנו והאמור בו, דהיינו, אין משמעות הדבר, גם אם השמאי לא נחקר על תצהירו ו/או לא הוגשה חוו"ד נגדית, כי במקרה כגון דא יקבל ביהמ"ש את חוו"ד ככתבה וכלשונה מבלי לסטות הימנה רק בשל כך שהוגשה, שהרי בכל מקרה לביהמ"ש שיקול דעת רחב להידרש לתוכנה ולסטות הימנה במקרים המתאימים ונראה, כי המקרה שלפני נמנה על אותם מקרים ואבאר.

עיינתי בחוברת המנחה לחישוב ערכי רכב וירידת ערך לרכב פרטי ומסחרי עד 4 טון שהוגש ע"י הוועדה המקצועית (מהדורה שלישית אוגוסט 2007 ) המתבססת על המלצות תת ועדה ב"וועדת ששון" , אשר באה, בין היתר, ליתן כלים לשמאי הרכב ומענה לבעיות שנוצרו בעקבות השינוי בפוליסה התקנית (בעניין ירידת ערך) ואשר כוללת קריטריונים ברורים והנחיות בסיסיות לאומדן ירידת ערך לרכב שניזוק באירוע נזק כלשהו.

מושכלות יסוד הינן, כי שווי הרכב מושפע מגורמים רבים, כך גם אופי השימוש ומצבו עשוי להשפיע על ערכו, כל זאת בנוסף לרשימת המשתנים המופיעים בחוברת ובכפוף לבדיקה ולהערכת שמאי.

גם בחוברת עצמה, נלקח בחשבון כי יתכנו מצבים של סטיה מהאמור בה , במקרים חריגים , או אז על השמאי המוסמך שערך את חוו"ד לציין ולנמק מדוע במקרה כזה, חרף גילו של כלי הרכב- מעל 10 שנים, ישנה ירידת ערך.

במקרה שלפני, התובעים הגישו חוו"ד ראשונה, בד בבד עם הדרישה לתשלום לנתבעת, אשר הציעה לשלם את רוב רובו של הנזק, בהעדר מחלוקת באשר לשאלת האחריות, למעט רכיב ירידת ערך וזאת הואיל ומדובר בכלי רכב שגילו מעל 10 שנים.

בין חברות הביטוח , הנתבעת והתובעת, נוהל מו"מ בטרם הוגשה התובענה ובמהלכו סברה הנתבעת , תוך מתן נימוק לסברה זו, כי לא חלה עליה החובה לשאת בגין ראש נזק זה.

נראה כי דווקא במקרה כגון דא, אם היו שתי חב' הביטוח משתמשות בכלים שחוברת וועדת ששון מציעה ופועלות על פיה, לא היה מקום להגשת התובענה שלפני, אלא אם היה בדו"ח השמאי נימוק סביר באשר לרכיב ירידת הערך.

במיוחד יפים הדברים, כאשר מדובר בכלי רכב שגילו מעל 10 שנים ובחוו"ד שצורפה, למעט אמירה בעלמא לפיה ישנו רכיב של ירידת ערך בשיעור של 2% לא נאמר דבר וחצי דבר, דהיינו, חסר נימוק אשר יש בו כדי להצדיק סטיה מהדו"ח ו/או התייחסות לנימוקים שהובילו את השמאי במקרה הספציפי למתן ירידת ערך בשיעור הנקוב.

בשל סירובה של התובעת 1 לקבל התשלום המוצע, הוגשה התובענה על מלוא הסכום, לאחר מכן שילמה הנתבעת את אותו סכום שהוצע על ידה לכתחילה כך שהיום נותר הסכום השנוי במחלוקת להכרעה.

בהתאם לחוו"ד הראשונה והתוספת לחוו"ד שהוגשה לאחר הגשת התביעה, אשר אין בה כדי להוסיף הרבה על קודמתה, למעט אמירה לפיה עסקינן בירידת ערך מסחרית וכי דו"ח ועדת ששון אינו אלא בבחינת המלצה שאיננה מחייבת.