איי. אי. אינטגרל סחר בינלאומי בע"מ נ' סופ שדרוג ואחזקת חניונים בע"מ ואח'

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעים 2-4, לביטול עיקולים זמניים ברישום, אשר הוטלו לבקשת התובעת, במסגרת ההליכים בתיק זה. אציין כי במסגרת דיון בבקשה לביטול עיקולים, ממילא ניתנת ההחלטה דה-נובו, קרי, כאילו נדונה בקשת הטלת העיקולים, מחדש, לרבות שאלת העמידה בנטל המוטל על התובעת. השאלה העומדת להכרעה במקרה זה, על יסוד קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן צו עיקול זמני, יכביד על ביצוע פסק הדין, אם וככל שיינתן.

במסגרת קביעה כאמור, על בית המשפט להשתכנע, כי אכן קיימת עילת תביעה כנגד הנתבע אשר לגביו מבוקש מתן צו עיקול זמני, שכן ככל וביהמ"ש ישתכנע בדבר היעדר עילה ברף הנדרש, הרי שממילא לא תהא הצדקה להטלת עיקול זמני כאמור.

אדגיש כי במסגרת ההכרעה כאמור, אין משום קביעת ממצאים עובדתיים, בנוגע להליך העיקרי, אלא קביעה, על בסיס ראיות לכאורה, בנוגע לקיומה של עילה לכאורה, תוך התייחסות ליסוד ההכבדה.

הנתבעת מס' 2.

על פי האמור בסעיף 4 לבקשה להטלת עיקולים זמניים, הנתבעת מס' 2 הינה חברה בע"מ, בבעלות הנתבע מס' 3 והנתבע מס' 4, אשר הוקמה בחודש 12/2010 על מנת להתחמק מחובתה של הנתבעת מס' 1 לשאת בתשלום חובותיה. עילת התביעה כנגד הנתבעת מס' 2, מפורטת בכתב התביעה, ובמסגרת זאת נטען כי הנתבעת מס' 1 הזמינה סחורה מאת התובעת, בחודש 7/2010 ועד 11/2010, כאשר הנתבעת מס' 1 לכאורה רוקנה מתוכן לאחר הזמנה זאת, ובחודש שלאחר מכן הוקמה הנתבעת מס' 2, ולאור נסיבות אלה, סבורה התובעת (כאמור בסעיפים 15 ו- 16 לכתב התביעה), כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 2 (וכן לגבי בעלי מניות הנבעת מס' 2, הם הנתבעים מס' 3 ו- 4).

במסגרת הדיון אשר נערך בפני ביום 7.5.2012, העידו מר אילן הפטר מטעם התובעת, והנתבע מס' 4, מטעם הנתבעים 2-4.

מר הפטר, במסגרת עדותו, הבהיר כי אכן הנתבעת מס' 2 לא ביצעה מעולם כל התקשרות מול התובעת, וכאשר התבקש לפרט את עילת התביעה שיש לתובעת כנגד הנתבעת מס' 2, הבהיר (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 21):

"ש.למה אתה תובע את שטראבג ואת גד?

ת.סופ לא יכולה לשלם לי, הם כן יכולים לשלם לי. ההתחייבות האישית שקיבלתי היא זו שהלכה לשטראבג. "

ולאחר מכן, פורטה על ידי מר הפטר, הטענה המרכזית כנגד הנתבעת מס' 2 (עמ' 6 שורה 27):

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 6 לתצהיר, אני לא מבין את הטענה שהעלית. איך אתה מסביר את זה? אתה אומר כי אמיר וגד יביאו לריקונה של חברת שטראברג, אתה אמור שחברה שיש לה מיליוניום תרוקן עצמה ותביא לחיסולה?

ת.אני אומר כמה דברים, זה בכמה שנים האחרונות השתיים הקודמות הסתיימו לא טוב, לך תדע מה יהיה באופרציה הזאת, אם ישלו עם מי לדבר. הייתה לו חברה שנעלמה יום אחד, אני מכרתי לו את אותה חברה בזמנו, סופ החדשה"

ובהמשך הדברים (עמ' 7 שורה 15):

"ש.אתה יודע על תביעות על החברות האלו?

ת.אני לא יודע. אני יודע שיש היסטוריה שחברה כל כמה שנים נסגרת. אני חושש. זכותי להבטיח את מה שמגיע לי. "

ובמסגרת עדותו של מנהל התובעת, הוגשו שני מוצגים, אשר לדעתי יש להם, או אמורה להיות להם משמעות מיוחדת, באופן של בחינת הטענה; טוען מנהל התובעת, כי בעבר ניהל עסקים מול הנתבע מס' 3, ואף בעבר, בוצעה פעילות של "החלפת חברות", באופן המצדיק לטעמו, את הרמת מסך ההתאגדות, תוך ייחוס החוב של הנתבעת מס' 1, לנתבעת מס' 2.

מוצג נ/2 הינו הסכם מיום 29.12.2003. לאותו הסכם, הצדדים היו הנתבע מס' 3 וחברת "סופ חניונים ותנועה בע"מ", ח.פ. 512444027. (להלן: "סופ הישנה"). במסגרת הסכם זה, התחייבו הנתבע מס' 3 וסופ הישנה, להפסיק את פעילותה של סופ הישנה, ולהעביר את פעילותה אל הנתבעת מס' 1. כמו כן, במסגרת אותו הסכם, הוגדרה פעילותה הנתבעת מס' 1, בסעיף 3 ג', כ"החברה המשותפת תפעל במטרה ליצירת רווח מקסימלי, מפעילות עסקית בתחום החניונים כממשיכה פעילותה העסקית של חברת "סופ חניונים ותנועה בע"מ"".

יש להדגיש, כי במסגרת אותו הסכם, נקבע מפורשות, בסיפא לסעיף ג' להסכם הנ"ל, נקבע כי חובה של "סופ הישנה" לא ייגרע, אלא מועבר חובה אף לחברה החדשה (היא הנתבעת מס' 1), כאשר נרשם בהאי לישנא : "בכל מקרה השיקול בחלוקת רווח תהיה עדיפות ראשונה לכיסוי יתרת החוב של חברת סופ חניונים ותנועה בע"מ ומר אמיר הרץ לחברת אפולק אינג' י. זמלר בע"מ".

יוצא אם כן, כי מדובר כמעט באותה הגברת, בשינוי אדרת. סופ הישנה, הגיעה לקץ פעילותה העסקית, הפעילות הועברה ל"סופ החדשה", כאשר סופ הישנה, נותרת ריקה מתוכן, ואולם סופ החדשה נוטלת חלק מהתחייבויות סופ הישנה על כתפיה (ולדברים ישנה משמעות, כפי שיפורט להלן), אולם בבירור, אינה נוטלת את כולן, אלא בוחרת ליטול על עצמה רק חלקן, באופן סלקטיבי.